בזמנו למדתי במוסד מסוכסך עם כל מיני בעיות הנהלה. מה שהיה זוועה כשכל פגמי האופי שלי נפגשו ופעלו בסיטואציות האלה (אפשר לקרוא בתחילת היומן על חוויות מסוף התקופה ההיא).
היום ניסיתי לרוקן את הפלאפון מקבצים מיותרים, ונתקלתי בהקלטה של שיחה טעונה משם, בה התפרצתי, צעקתי, הייתי מלא טינות ופחדים וגם התמסכנות וחוסר קבלה.
מתוך המחלה נגררתי לשמוע את כל ההקלטה (כחצי שעה) ולחוות שוב את אותם תחושות. להצדיק את עצמי כמה צדקתי ולשפוט שוב את הנהלת המוסד, כמה שהיא לא בסדר. כבר אין לי שום השלכה מעשית. אני לא נמצא שם. עברתי תהליך. פגם האופי שלי גורם לי לרצות שוב להרגיש צודק, תוך הנמכת אחרים (כמו שמתואר בספר הלבן על תהליך פעולת הטינה).
אני מבקש לזכור שגם אני הייתי שם מאוד לא בסדר (עוד לפני שמכניסים את העובדה שלמדתי שם כאברך לכאורה בזמן שבפועל צרכתי פורנו שעות ארוכות).
רוצה לזכור שטינה, פחד, התמסכנות וחוסר קבלה מעולם לא עזרו לי בחיים. אין לי את הפריבליגיה לכעוס, להיות צודק, להתעקש שהיה מגיע לי יותר. אני חייב שלווה. עדיף להיות חכם מלהיות צודק, ולענייני: להיות שליו מלהיותת צודק.
רוצה לקבל ולהכיל את הנהלת המוסד, שבאמת נמצאים במצב מורכב, וגם להם פגמי האופי שלהם.
רוצה להתפלל לה' שיעזור להם, שיתן להם נחת וטוב בחיים, שמחה וסיפוק.
מתפלל לאלוקים שישחרר אותי מפגמי האופי שלי ומהסבל שבעקבות השימוש בהם. שאחיה באמונה בכוחו, בקבלת המציאות, בערך עצמי, בהסתכלות של אסירות תודה ובנתינה.
כצעד מעשי אני מוחק עכשיו את ההקלטות האלה (למרות שממש בא לי להשתמש עליהם שוב את האגו שלי).
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי,ואת התבונה להבחין בין השניים.
