עדיין מבקש נכונות לשחרר שתי טינות והעלבויות:
1. מבעל הבית שלי שרוצה שאזרוק את העצים הישנים של הסוכה, ושאכבה ואנתק כל מכשיר חשמלי כשאני יוצא מהבית. וכשיוצא לו להיות בבית שלנו כשאנחנו לא בבית (נכנס ברשות כדי לתקן משהו) הוא אכן מנתק ומכבה הכל. וכשהוא ביקש ממני את זה השבוע הגבתי מכעס שלא יתערב לי באיך שאני מתנהל בבית שלי.
2. כעס על אשתי שמתרחקת ממני ו"מצווה" עלי דברים. אני לא עבד שלה. מתחשק לי לומר לה שהיא גרמה לי לחשוב שאין לי כוח עוד, שלא בא להמשיך בחיים. בעיקר כנקמה, כי היא עושה לי את המניפולציה הזאת כשהיא כועסת עלי.
אני מבקש את הנכונות לזכור שהכעס והלהיות צודק רק ישאיר אותי אומלל ובודד.
ושלא שפוי לסבול רק כי אני צודק.
ולזכור שגם אשתי היא בן אדם, שיש לו ימים טובים וימים פחות. ומעלות וחסרונות. ושגם היא מלאה עדיין סבל מודחק שצץ לפעמים על כל שנות הבדידות בהם היא לא ידעה מה קורה איתי, בהם היא חוותה בגידה, בעל ריק, הסתרות, ניתוק וחוסר אמון.
בתור צעד ראשוני, אכתוב פתק פיוס. מבקש את הנכונות. לא להסביר את עצמי. לא להראות שאני צודק ואף על פי כן בנדיבותי אני יורד מהעץ ומוכן לקבל אותה האשמה. אלא פשוט אני אוהב אותך. ורוצה בטובתך.