איזה כיף לקרוא,
פשוט שמח איתך.
בהצלחה

מרגש אותי לראות את הנס קורה לך.
אסיר תודה לאלוקים ולך על התקווה שיש סיכוי, כנגד כל הסיכויים, להישאר מפוכח, בכוח העליון.

מתפלל יחד איתך.

אוהב

תובנה שהייתה לי: 

בזמנו הייתי בטיפול זוגי ארוך עם אשתי (כיום אני מבין שלא היה סיכוי לפתור את הבעיה כל עוד לא טיפלתי בהתמכרות שלי). 

אחד הדברים שעלו שם (והפריעו בטיפול) הוא שאני לא רוצה להתעסק ברגשות הכואבים שלי. בניתי אידאולוגיה שאני רוצה להיות שמח. כשאני עצוב, מודאג, כועס - אני פשוט צריך להפסיק את הרגש ולעבור לרגש שמח. זה כמובן מגובה במקורות, רבי נחמן וכו'. 

זה די תסכל את המטפלת ואת אשתי, כי איך אפשר לטפל בקשיים בזוגיות כשאני לא נותן לגעת במה עובר עלי? 

כיום אני מבין שפשוט לא יכולתי להתמודד עם פגמי האופי שלי. הצגתי "מושלמות" - אני שמח! ואם לא - לא נוגעים. זה כבר יעבור. אין סיבה להסתכל על פשלות. אין כוח לזה. 

כיום אני מבין שאני לא מושלם. אני בן אדם (ועוד בן אדם חולה... אבל אפילו בלי המחלה, זה נורמלי לא להיות מושלם). יש בי פגמי אופי, וזה בסדר. מותר לחוות אותם. חובה להודות בהם. ויש מה לעשות איתם. אפשר להכניס את אלוקים לתמונה. אני לא מושלם. יש דברים שמפחידים אותי, שמכעיסים אותי, יש לי מצבי רוח, לפעמים בא לי למות, לפעמים אני רוצה לברוח, לפעמים אני חושב שמגיע לי. ואני חסר אונים כלפי זה. ככה אני. ואני יכול להתפלל לעזרת אלוקים שישחרר אותי. לבקש כוח להתמודד. לזכור להיות בענווה. לנסות לזהות מה מביא אותי למצבים האלה ולהימנע. להחליף גישה על ידי שיתוף, פעולות הפוכות וחווייה של אלוקים אוהב ומלווה שיודע בדיוק מה הוא עושה כשהוא מכניס אותי לסיטואציות האלה. 

מודה לאלוקים על התובנה ומתפלל ליישם. 

תודה!

אמן.

תודה על השיתוף.

מיום חמישי בבוקר: 

עשיתי צעד 4 על שכעסתי על הבן שלי - בן 3 (בשיא גם נתתי לו סטירה) אחרי שהוא שפך בקבוק חלב והשתולל.

רק לשתף שמאוד משחרר לעשות צעדים. שהמחשבה שהתכנית היא בונוס הוכחה כטעות. אני אולי יכול פיזית לחיות בלי התכנית, אבל זה לא נקרא חיים. לא רוצה לחיות ככה.

עוד שעתיים הבן שלי חוזר מהקייטנה ואני צריך לעשות צעד 9 מולו. מפחד. זה קצת משפיל לבקש סליחה מהבן שלי, מילד בן 3. מתפלל לאלוקים לעשות את זה נכון. פשוט לומר איפה טעיתי כלפיו ולהתנצל, בלי קישוטים (החלק שלי, מה גרם לי להגיב ככה).

תודה חברים. 

הבעיה שאני לא מרגיש שיש לי בעיה עם מכות. אני בכללי לא הייתי ילד אלים (להיפך, הייתי ילד כאפות) , מעולם לא הרמתי יד על אשתי ח"ו, ועל הבן שלי זה ממש נדיר (למרות שאני כבר מצליח לשחזר שלוש פעמים שזה קרה).
אני די מכחיש שזה קורה. מצד שני, גם את התאווה הכחשתי ואני עדיין נוטה להכחיש..

סוף דבר: 

השתחררתי. ביקשתי סליחה מהבן שלי, ילד בן 3, הוא סלח. נתתי לו נשיקה. זהו.

נראה כמו צעד משפיל. אשתי אומרת שזה צעד של גדולה

תודה

אסירות תודה על מתנת הנקיות למשך כבר שבעה חודשים! 
אסירות תודה שהתחלתי היום לעבוד  לראשונה בחיים, כמו שגבר נורמלי עושה - מפרנס את משפחתו. 
אסירות תודה שיכולתי לשתף חברים בפחד לפני. בחיי שאין לי מושג איך הייתי מתמודד בבדידות שהיתה לי לפני התוכנית (טוב, מן הסתם הייתי משתמש..). 
אסירות תודה על צוות מפרגן, שמאפשר להיות אני בלי הצגות, נותן תחושה נעימה, שאפשר לבקש עזרה ולעבוד בשיתוף פעולה, על התמיכה. 

כל כך לא מובן מאליו. 

מאידך, זה לזרוק המון פוזה. 

אני כבר לא אברך כולל. אני עובד. בעצם אני "בעל בית" - כן, אותו מושג שזלזלנו בו כ"כ בישיבה. 

אני אפילו לא עובד בקודש, אני מורה מקצועי. 

אבל אני יודע שזה נכון וטוב לי. תודה על הנכונות להתמלא מכוח אלוקים ולא מהפוזה. 

תודה
פשוט שמח איתך

זה שאתה משתף על החיים שלך הוא פשוט מדהים.
הוא מראה את העוצמה של ההתמכרות וכמה כיף בלעדיה

אוהבים אותך,
אפשר להקים בית של תורה אפילו שאתה עובד,
השאלה מה אתה משדר בבית,
אוהבים שוב.

אבי גולן כתב on 27 אוג' 2018 10:23:

בטח שאפשר. כשהשדר הוא שהתורה היא עול. לעומת חיים רוחניים. 

כשנשארתי כאברך כי זה נתן לי צידוק מוסרי להתמסכן ולחשוב שמגיע לי שיתמכו בי, לעומת חיים של לקיחת אחריות. 

ללמוד דברים שאולי מעניינים אותי אבל לא מחיים אותי ולא מביאים אותי לעבודת ה', לעומת לימוד מועט - אבל אמיתי. 

הדחיפה החזקה שלי לעזוב היא בסדנה בה רב הושיב אותנו מול דף במשך שמונה דקות בשקט לכתוב ברצף: החלטתי ללמוד תורה כי.. 

וזה הציב מולי מראה - אף פעם לא החלטתי ללמוד תורה. המשכתי בתלם. גם כשהרגשתי שלא הולך לי ואני מרוקן - ניסיתי פתרונות צדדיים. להחליף חברותא, ללמוד בסדר אחר, כשהבעיה באמת היתה מחסור בחיים רוחניים והתמכרות לבריחה. 
הפתרון הוא חיים רוחניים ולקיחת אחריות. 

רק כצריך ללמוד ערך עצמי. כי כלפי חוץ יש יותר הערכה לאברך מלמורה מקצועי. והתרגלתי להיות מוזן מאגו.. 

הגיע הזמן להחלים. 

אוהבים אותך!
גם על הצעד 9 וגם על ה-7 חודשים. 
זה נס.
שאלוקים ייתן לך עוד יום 1 שפוי ונקי.

בהחלמה.