היום אני ביום ה89 השבח לא-ל.
אני חייב להודות שאתמול הייתה לי מעידה קטנה, כאשר נשארתי ער עד מאוחר ושמעתי מהבניין השני
קולות של אישה צועקת. במקום להתעלם, אני פתחתי את הדלת של המרפסת והתקרבתי כדי להקשיב
למזלי בס"ד הקולות הללו הסתיימו מיד כשיצאתי , אבל בכל זאת נכנעתי לעצת היצר.
ב"ה בזכות זה שפיטרו אותי מהעבודה בה נפלתי המון עם המחשב, ובזכות ההתעוררות שהשם שלח לי,
זכיתי לשמור את עיניי כמעט 90 יום. אנא השם עזור לי לא להכשל בזה יותר.
עכשיו ברור לי יותר מתמיד שהבדידות החברתית אותה בחרתי מרצון מאז שהייתי ילד (לתאווה יבקש ניפרד)
היוותה כר פורה לצמיחה של התאווה הארורה הזאת.
אף פעם גם לא היה לי רב קבוע שידריך אותי.
העבודה מתחילה עכשיו לבנות לי אופי חדש, חיי חברה, סדר יום בריא מבחינה רוחנית וגשמית.
לא יודע במה להתחיל קודם, אבל כבר יש לי נקודה טובה להיאחז בה.
חבר'ה מאיפה שאני מסתכל היום, התאווה הזאת היא באמת חוט של שערה, אל תאמינו ליצר שאתם לא יכולים לעבור את ה"הר" הזה.
הכל בעיניים ובמחשבה. תילחמו ברגע הראשון שהפיתוי רוצה להכנס (למחשבה או לעין) אח"כ זה נעשה יותר פשוט להתמודד.
תשאירו את החטאת לרבוץ בפתח.
בהצלחה לכולנו ב"ה!