מרגש לקרוא,
נותן כוח,
אתה הנס,
ותודה על השירות בפורום.

איזה יופי! 
שמח בשבילך.

תודה על התקווה שזה אפשרי.

מזל טוב חידושים! באמת מדהים מה שקורה לנו פה. 
מצטרף לתודה להנהלה. גם אני חולה עליהם

תודה לכם!
החלומות שלא נראה לך שיתגשמו - אלו הם המתגשמים לבסוף. מציאות שהתוודעתי אליה ונוכחתי לראות הרבה פעמים להפתעתי. 

רבות למדתי על בשרי שכדי להצליח לא תוכל לסמוך על מה ששמעת או קראת, לא תוכל להגיע אל החופש שלך באמת. הגם שיש דרכים ופתרונות להגיע - למרות הכל - אל היעד - במינימום מאמץ.

כאן אני מעוניין לזכור ולחדד לעצמי; פתרון טוב הוא פתרון שחיים אתו, לא פתרון שאתה שומע עליו וכשאתה שוכב במיטתך שכחת ממנו. הפתרון שלי אמור ללוות אותי רגע רגע, שעה שעה, דקה דקה, כלומר אני אמור לסגל לעצמי מן סוג של חיים שאיתם מרגיש שייכות.

מה כל זה אומר לנו? זה אומר לנו שאם אני מרגיש (לנוכח המציאות) שאני חלש, חסר אונים, חולה, זקוק לתמיכה, זקוק לעזרה וכו' אז אני צריך לשנן לעצמי כל העת (היינו במקרים מסוימים שתכף נאמר) - לפני אותם המקרים: אני חלש, אני חסר אונים, אני חלש מאוד - לבד לא יכול. "אבא, בלי עזרתך לא נראה שאוכל להצליח במשימה". כל אחד מאתנו יהיה יכול לשנן לעצמו משפט שמרגיש שייכות אתו, משפט שהוא חושב שיהיה יכול להתחבר איליו.
     מטרת המשפטים היא נועדה לעזור לנו, להגן עלינו מבעוד מועד - טרם שהפיתוי יתחיל לפעול.

ואין הדבר קשה כלל, אלא אדרבא, זוהי הדרך שעוד תרים אותך למקומות שעוד כלל לא חשבת ולא דמיינת!! זוהי דרך מקסימה ומאלפת במיוחד.
אתה לומד לחיות יותר בענווה,
אתה לומד להיות יותר רגוע,
אתה לומד להכיר את עצמך טוב יותר - ומכך לנווט נכון בחייך
אתה לומד לקבל החלטות חכמות יותר לנוכח הכרתך את המציאות,
אתה לומד להתחבר לאביך שבשמים הרבה יותר משחלמת ודמיינת!!!
אתה לומד איך וכיצד לחיות את חייך בהנאה ובכיף וכו' ועוד הרבה מעלות וברכות זה מביא לך ועושה אותך מאושר.

עם הזמן אתה מכיר פחות או יותר את המקומות שאלו לא ממש מומלצים ומעודפים עליך, אתה לומד לחוש את עצמך עם הזמן באיזה מקומות אתה מרגיש יותר חלש ופחות חזק ובאיזה מקומות אתה מרגיש את עצמך טוב יותר וחזק.

כעת לאחר שאנו חווים על עצמינו כל אותם המקומות בהם אנו מרגישים חלשים: וכמו:
ברחוב,
מול מחשב,
בזמני לחץ,
בזמני חוסר סיפוק וחוסר נחת,
כשאני נמצא באירוע כזה או אחר (אפילו התקהלויות שנות ברחובות).
כשאני נכנס להתקלח או הולך לישון
או גם אם אני הולך למקום מיוחד.. והרשימה שלנו היא עוד רבה (=שכנים, קריאת ושמיעת ציטוטים מדליקים, ראיית ושמיעות פרסומות...), שבכל אותם המקרים והמצבים עלי להקדים מראש ולומר לעצמי, כדבר טבעי, "אני חלש חסר אונים" אני לא מאלה שיכולים לעמוד בכוחות עצמם בסיטואציות שכאלו. (כל אחד יכול לבטא את החוסר אונים כפי הבנתו במילים שלו).
          לשנן את המשפטים הללו מספר פעמים. אפילו חמישים פעם. לשנן בכיף, להבין את המציאות הזו ולחיות אותה.
כשאני משנן או כששיננתי קרו לי מספר דברים מדהימים, פתאום אתה מתנהג אחרת, מגיב אחרת למצב, פתאום אתה מצליח למצוא את הכלים הנכונים איך להתנהג, פתאום משהו בפנים עצמך "נרגע".
       חשוב שנבין, כאן אנחנו לא מדברים על מצב בו המתקפה החלה. כי אם החלה המתקפה הסיכויים שתשרוד אותה קלושים. כך הניסיון שלי הראה לי תמיד על הרוב בכל מקרה, ואני מדבר על המון המון מקרים.
    כל מה שאני רוצה לומר הוא שכדי להביא מט ליריב אתה צריך לבנות מהלך שלם ואז משם לפתוח במתקפה שבה תפיל את יריבך.
אם כן תפקידינו הוא לפורר לו את הבניין והמהלך שהיריב שלנו בונה, להוריד לו חלקים ומצבים שכשבעת בה הוא יחל במתקפה כנגדנו הוא לא יוכל ויכשל כישלון חרוץ.
       זה מה שאנחנו צריכים לעשות ולחיות כל העת, לזהות את הבניין של היריב, לפרק לו משם חלקים ועל ידי כך לנצח אותו ולכבוש אותו. לזהות את הפיתויים, אפילו החלשים שבהם, לזהות את כל הדברים המחלישים את יציבות נפשנו ורוחנו – מראש, ולמוסס אותם! טרם שיצטברו עם החיים (בעומק התת מודע) למתקפה עזה וחזקה מולנו. שתתפרץ כעבור פרק זמן מחיינו.             

אם כן לפי כל הנ"ל נבין את הרעיון למה אנו לא עומדים בשעת מתקפה - בשעת אמת. כי כבר כל הבניין (לקראת המתקפה...) נבנה מוקדם הרבה ולא חשבנו אז לעשות דבר וחצי דבר, בקושי עשינו איזה משהו מועיל וחיובי עבורנו. הבניין והתהליך החל בזה שנחשפנו לכל הסיטואציות כנ"ל ולא הקדמנו להגיב להם ש"אנו חסרי אונים וכי אנו חלשים" וכיוצא בזה.
      אם היינו מלכתחילה מקדימים להגיב להם כמו שצריך - כבר הניסיון הבא שלנו יראה אחרת, ובוודאי שהניסיון הבא שלנו יהיה רחוק הרבה יותר מקודמו. אם למשל נכשלנו השבוע בתחילתו, וכל כשבועיים אנו נכשלים, כעת טווח הניסיון, הניסיון הבא, יוכל יהיה להגיע רק בעוד שלושה שבועות, כי כל העת אנו עסוקים בלבודד את כוחות ההתקפה. לפרק את מה שכבר נבנה והולך להיבנות.

מי ייתן ואזכור תמיד לחיות בהכרה ובענווה שלעולם אנחנו חלשים וכי אם הקדוש ברוך הוא אינו עוזרינו אין מציאות שאוכל.

תודה

פעם כתבתי לחבר את הנושא הבא המוכר לכולנו יחסית; 
הדבר הבא נכון תמיד; למרות שכבר אני חווה החלמה די חזקה ומשמעותית. בבחינת אין בית מדרש בלא חידוש: 


מה עלינו לעשות כדי להצליח יותר ויותר??
תשובה בקצרה: שמירת העיניים - לגמרי!
ושמירת מרחק מ-כ-ו-ל הגורמים המביאים לכך!

                וננסה להבין יותר בהרחבה:
למה אנו מתמודדים קשה?
למה קשה לנו להתגבר על הפיתוי?
למה בימים מסויימים כן הצלחנו?
איך אוכל להשתחרר מהקושי, ובאמת?
למה יש כאלו שלא רואים עליהם שעובדים קשה ובכל זאת משיגים תוצאות מבורכות, ואילו אנו עובדים ממש קשה, מזיעים, ובסוף אפילו בוכים, למה זה ככה..?

(ואני ממשיך לכתוב לו) בוא מתוק ונסתכל על הדברים מקרוב.. אתה רוצה חופש? - כן!  מה אתה עושה בשבילו, כדי לקבל אותו? - שומר על העיניים; לא נכנס לאתרים...; 
ואם באתרים 'הכשרים' קופצת תמונה/פרסומת? - אני משתדל מיד להעביר את זה הלאה.
ואיך היחס שלך לשכנות בבניין שלך ולמתפללות בבית הכנסת שבאזור מגוריך? - מסתכל עליהם בחיוך עם אמירת שלום ובקר טוב / ערב טוב; לפעמים קצת מאריך בשיחה קצרה של דקה שתיים איתם.

נשמה, ממקום של אהבה אני אומר לך, ממקום של אהבה אמיתית, אתה רוצה חופש, כן חופש כפשוטו. - לא חושב שהמצב ההוא שתארת לי תקדם את ההחלמה שלך. בשביל ההתמודדות הזו שלנו - לא יספיק לנו שמירת העניים הכללית הזו. (על אף שהיא טובה לאנשים רגילים). עלינו להשתמש בנוסף בכלי "המרחק", להתרחק לגמרי מכל דבר השייך לתאווה (הן בישיר והן בעקיף). או להישמר מלכתחילה שלא להגיע לראות דברים המזכירים תאווה ולשמור על המרחק הזה, הקיים כבר. 
רק התרחקות מולחטת או שמירת המרחק מלכתחילה היא ערובה גדולה להצלחה שלנו במשימה שלנו להביא ימים נקיים ב-א-מ-ת!

אז אם חפצים אנו בשחרור הנפשי בו אנו מתייגעים יותר מדי להשיגו, אם אנו רוצים סוף סוף קצת חופש לפחות, עלינו לבחור את השבילים הבאים מתוך אהבה וכיף, ששם יהיו חיינו. ושם באמת בסוף נהנה, ואפילו מאוד!! 
לכל הפחות נצטרך לעשות כן לתקופה הראשונה של הגמילה עד שנעלה על דרך, (3 - 6 חודשים לכל הפחות). 

1. אינטרנט; 
סינון איכותי וברמה. השימוש בו יהיו רק לצריכים המוגדרים לנו מראש. (כל אחד יגדיר לעצמו את הצריכים שלו על בסיס נסיון העבר). הכניסה איליו לא תהיה בזמן שאנו עייפים הרבה או שתויים וכיוצא בזה (בשעה שכזו יש את מרייב הסכויים שתפול!! עשה הכול שלא להיכנס בשעה שכזו).

2. רחוב ומפגש; 
ממעטים עד כמה שרק ניתן מללכת בשעות קשות ברחוב או באיזוריים חמים; משנים זמני יציאה ומפגש.. לשעות שהסכויים להיכשל במראות נמוכים "מאוד". (הניסיון שלנו יכול לעזור בזה הרבה).

3. קריאה ושמיעה:
השתדל להימנע עד כמה שרק תוכל מקריאת עיתונים ומגזינים ומשמיעת דברים המעוררים את התאווה. השתדל להתרחק מהם, מהמיקום בו הם נמצאים בשביל שלא יהווה בשבילך התמודדות נוספת האם לקרוא בהם או לא. כשהעין לא רואה היא לא חומדת. וכך חסכת לך מלכתחילה (באמצעות שמירת המרחק) דבר שיכול לעורר לך את התאווה.  

4. וכן שאר דברים שאתה יודע ומכיר שאלו משמשים אצלך התעוררות של תאווה בהמשך..

מהי הסיבה למרחק ולשמירה המולחטת הזו?
ניסיון ומחקרים רבים (וכן בספרות חז"ל) מצביעים על כך שיש קשר במידה מסוימת בין ההתקפה (קריז/ים) לבין מה שהעין ראתה גם אם זה היה לפני שבוע!  עדיין יש את ההשפעה על עצבי המוח מאותה הראיה ולכן יכול להיווצר מכך מתקפה חדשה גם אם לא ראינו באותו היום. וממילא לפי זה ככל שהעין לא רואה יותר ויותר וכן גם האוזן נמנעת מלשמוע אזי עם הזמן הולכת ופוחתת לה האפשרות למתקפה חדשה. אבל אם מדי כל כמה ימים אנו מזינים את המוח במראות הרי שזה גורם למוח שלא יצליח להתנקות טוב כמו שצריך ומפה לא פלא שנוצרים אצלנו מתקפות החוזרות ונשנות.

אז אם נרצה לסכם הכול בקצרה: ככל שהעין שלנו לא תראה וכן ככל שנרחיק את עצמינו מהמקומות הבעייתיים כך יגברו ויגדלו סיכויינו מאוד להצליח להביא ימים חופשיים לחלוטין מהתאווה וליהנות מאיכות חיים ברמה שלא הכרנו עד היום!!   

הערה: מתברר שכל שמיעת קול אישה וקריאת תכנים השייכים לנשים יש להם השפעה כלשהי המקשים על השחרור המיוחל. 
ככל שמוותרים על דברים שכאלו או משתדלים ביותר להתרחק ממקומות שכאלו הרי שהחופש מתחזק יותר - אפילו גם אם אנו לא נכשלים שם. ולמה? כי במקום שנכשלנו הרי שיש לאותו המקום קונוטציה והשפעה שלילית עלינו - למרות שכבר מזמן התנתקנו משם.
יש רושם למקום המכשול הממשיך להשפיע עלינו גם לאחר שנגמלנו - אם חזרנו לשם.


מקווה לזכור ולא לשכוח, תמיד.
לשמור מרחק, לשמור מרחק, למרות כל. זוהי הערובה היותר כדאית ומשתלמת. 

באהבה.

תודה על התזכורת, 
מחדד נקודה, לפעמים עדיף להסתכל על אישה ולחשוב על קיר מאשר להסתכל על קיר ולחשוב על אישה, בכל הפעמים שהייתי לחוץ לא לראות נשים בדרך, זה רק גרם לי לחפש אותם כדי שאוכל לברוח מהם.... דבר שהעסיק אותי יום שלם בלחפש נשים לברוח מהם...

ושאלה שהתעוררה בעקבות הקריאה, אולי יש עוד שתוהים לעצמם. 
מה יעשה בחור שבדיוק בתקופת השידוכים? 

תודה חידושים.
כל מה שכתבת זה מצוין לאנשים 'רגילים'.
מכור כמוני שמתמקד בכל הבעיות מסביב, נשאר בבעיה. 
אני עובד עם אינטרנט די פתוח, וחווה חופש. אני נמצא באזורים הומי אדם וחווה שחרור מתאווה (הרבה מאוד פעמים). 
זה קרה לי בזכות תכנית 12 הצעדים, שגרמה לי להיות בקשר עם אבא אוהב.

ארך לי הרבה זמן להפנים את זה, שתאווה נמצאת אצלי בראש ולא בכל מקום או דבר אחר. גם לא בנשים שמסבבות איך שהם ברחוב, וגם לא באתרי הפורנו למיניהם.
אני משתדל כל יום לשים סינון בראש שלי, להתחבר לכוח העליון שלי. זה עובד.

פשוט שמח - לא הבנתי את השאלה.

נתן
אני מאוד שמח בשבילך שמצאת את החופש והגעת אליו, ומאחל לך שתמשיך איתו, ואתה עושה עבודה נפלאה! 
הניסיון הגדול מראה לכולנו הרבה יותר, כהתחלה, בעיקר, יש להקפיד על הנ"ל עד שעולים על דרך.. אחר כך כל אחד יעשה מה שחושב.   הדבר הזה מופיע בספר הגדול מספר פעמים, שלכל הפחות בתור התחלה אכן ראוי מאוד מאוד כך לפעול, (וכן גם בני יעקב בכנס הגדול של שמור עיניך אמר שהוא למרות היותו נקי בהחלמה כמו 30 שנה בכל זאת הוא מקפיד להשתמש רק באינטרנט מסונן, וכן ישנם עוד כמה וותיקים בהחלמה שטוענים שכך היא הדרך היותר בטוחה.. על אף שאפשר גם בלי). לאחר מכן, היינו לאחר תקופה משמעותית של החלמה וגמילה, התוכנית היא זו שעושה לך את העבודה. למרות שאין לך סינון.
     ואכן, בגדול אתה צודק מאוד, אבל העניין הוא שלפעמים משום מה אנו לא זוכים להתחבר ואם במקרה ניפול באותו היום למצב קצת מסובך ונשתמש באינטרנט.. מה נעשה במקרה שכזה. קשה לצפות את אירועי ומהווי החיים, לכן החכם שומר מרחק מלכתחילה, על אף שגם כך הכל בסדר.
ובנוסף, כשאני שומר על מרחק אני מביע בזה (מהכוח אל הפועל) שאני חסר אונים, אני לא יכול רק לחשוב בראש שאני חסר אונים, אולי אני משקר את עצמי? לכן אני שם סינון שמטרתו היא בעיקר להזכיר ולהחדיר לי שאני חסר אונים, ביחס לתאווה. על אף שאני לא צריך את הסינון בתכלס. אני צריך לחיות יותר בענווה; הענווה בתוכנית יש לה משמעות מאוד חשובה העוזרת לי להגיע להחלמה יותר אמיתית. 
   
לאחר עבודה ארוכה עם עצמי אני יכול לספר לך לאן הגעתי; כיום אני נמצא וחש בחופש מוחלט מכל התאווה. כדוגמה ברגעים הללו בהם אני כותב לך את ההודעה הזה - האינטרנט שלי פתוח! אני מתהלך חופשי בכל מקום, במקום כזה או אחר, הם בכלל לא מעניינות אותי, ולא מתחילות לעניין, אני נמצא במקום אחר, לגמרי. במקום בו אני חש חופש מוחלט. אני לא מהרהר ולא חושב כלל - לא ביום ולא בלילה!! - ולמרות שאני רווק בגיל מתבגר!! (ונדיר נדיר יש לי אחת ל... באמצע הלילה ממש כמו ב4 בלילה איזה הרהור קל תוך כדי שינה עמוקה). 
א"ת לאלוקים שעזר לי להגיע לזה. זו עבודה יום יומית כדי להגיע אל החופש הזה. לא חושב ולא רואה שמגיעים לזה ביום. זה אפשרי להגיע לשם. זה כיף. וכיף גדול. ומאחל לכולם את הכיף הגדול והענק הזה.  

אוהב. 

פשוט שמח,
תקופת השידוכים היא אכן לפעמים קצת בעייתית, אני משתדל שלא לצאת אלא אם כן עשיתי את הפעולות הנכונות לי, משתדל להיות על קרקע רוחנית יציבה לפני, - אחרת אוכל להיסחף... וכבר קרו לי כמה פעמים שכאלו - למרות ההחלמה. זהו אכן מקום המועד לפורענות. אך אני מדבר בעיקר על מקרים בהם הבחורה נראית מאוד טוב ומגיע מאוד סוער. ששם בקולות אתה יכול ליפול.

זכורני מקרה שבו יצאתי עם אחת.. והיא ישבה מולי עם רגלים חשופות מעל הברך באופן מעורר ועם שער מדליק.. (ואני לא רוצה לכתוב יותר) ואל תשאל איזה סרטים עברתי לאחר מכן! (כבר בניתי במוח החולה שלי איך בדייט הבא במלון אני נכנס איתה לאיזה חדר...).

בקיצור, לא קל ויש הפתעות, ולפעמים גדולות ביותר.


הרוחניות אצלי היא למעשה עיקר הפתרון.

ראוי יהיה לנו לדעת גם, שכדי לבנות ולהסתגל לחיים החדשים שלנו (הצעדים) זה דורש מאתנו זמן, שבדרך כלל הוא ארוך. 
כי הנה, איך יתכן שהייתי חי באופן לא הנכון לנו, במשך שנים - אני יתקן אותו במספר ימים ואו גם חודשים ולפעמים כמה שנים? הרי ההסתגלות שאליה נחשפתי ושאותה אמצתי לעצמי היא די מסועפת ופונה להרבה עניינים מעניינים שונים וחולשת על הרבה תחומים ומצבי חיים, האם יתכן כי כאן, בכמה מילים ובכמה התנהגויות והוראות אני ישתנה מבפנים לחלוטין? הרי הורגלתי אחרת, לגמרי ולגמרי?
מכאן אני מבין כי אם אני רוצה החלמה חזקה לא אוכל להסתפק במעט ובזמן שאינו אורך מספיק, אני זקוק לעבודה יסודית ומקיפה, שתחלוש על כל תחומי חיי וענייני. ובעיקר לאורך זמן ארוך מספיק! עד אשר אתקן הכל, ומבפנים! עמוק מבפנים.

ולפי כל זה יוצא לי, שכל עוד ולא אהיה חזק בהחלמה, ומספיק זמן, אשמור על מרחק, היטב, מכל פיתוי ודבר שיכול לקלקל לי את ההתקדמות ההחלמה, של נפשי. הנפש שלי איננה משתנה מהרגע להרגע, לוקח לה זמן.

והנה אני רואה כי הרבה מהחברים שלא דרכו והטמיעו מספיק את ההחלמה ובעיקר לאורך זמן, מעדו ומעדו, ועוד מעדו ומעדו... עד שבסוף קרסו ונפלו לגמרי!!  
מי גרם להם לכל זה?
הגאווה שאנו חזקים ומצלחים מספיק וכבר אין ממה לחשוש כל כך. 

ואני הקטן רוצה ללמוד מהם! 
לעולם לא להחזיק את עצמי כמחלים גדול - בשביל לא להגיע להיכן שהם נמצאים היום.    

אוהבים. איש יקר.

תודה

חשוב לי להבהיר, דברי אינם קודש, וכל מי שזה עושה לו טוב שייקח, ומי שלא שיזרוק. אני כותב את הניסיון שלי בהתמודדות מול התאווה, מנקודת מבטי ומחשבתי. יתכן ואני טועה (בגישה/בהסתכלות/בהתמודדות/בצורה וכו וכו) ויתכן ואני לא טועה. מי יודע את האמת? אלקים! אבל אם זה עוזר למישהו (וכמו לי למשל) אז שמחתי.

- - - - -   

ממה שמתי לב על עצמי, כמה פעמים, גם לפני שנים וגם בהחלמה, ויותר בהחלמה, את הדבר הבא העשוי לעזור לכל מי שרוצה בכך: 
כחלק מההחלמה הוא להגיע לרוגע פנימי ולשלוות נפש. כשהנפש בשלווה ובמנוחה עמוקה  ההתמכרות פוחתת משמעותית; אם כן איך מגיעים לשלוות נפש חזקה וטובה, כזו שתשפיע על ההתמכרות שלנו? 
יש לכך מספר דרכים: וכעת אני רוצה להזכיר שלושה דרכים: ולהתמקד בדרך האחרונה המתאימה ושווה לכל נפש: 

א. אחת הדרכים הטובות היא עבודת הצעדים.
ב. דרך נוספת היא על ידי לימוד הענווה והאמונה למעשה, כלומר ללמוד את הענווה והאמונה ולחיות אותה. והלימוד הזה חשוב שלא יהיה ברמת תאוריה אלא להוריד את זה לחיי המעשה, ולחיות זאת בפועל (תוכלו להעזר לשם כך למשל בספרים של הרב לוגסי ובחובות הלבבות שהם מתמצתים). אולי זה נשמע לכם מוזר, אבל יש דברים שלא מבינים עד שלא מנסים ליישם אותם, ובעיקר נכון.  

ג. וזה הדרך הנוספת שעליה אנו רוצים להזכיר פה. [תבדקו על עצמכם תראו שיש לזה הרבה השפעה על ההתמכרות].  הדרך הזו אומרת כך: שאם אנו רוצים להגיע לשלווה פנימית ומנוחת הנפש.. הרי שניתן לעשות זאת באמצעות התנהגות חיצונית, וההתנהגות החיצונית תשפיע על הפנימית. ההתנהגות החיצונית אומרת את הדברים הבאים: עושים את כל הפועלות שלנו לאט יותר ממה שאנו רגילים; מדברים קצת יותר נמוך ממה שאנו רגילים וקצת יותר לאט ממה שאנו עושים; בסיום של כל עבודה ומעשה כל שהוא (בין קודש ובין חול) אנו ממתינים מספר שניות, כחצי דקה דקה, ולא חפצים ללכת משם או לעבור למשימה הבאה. נגשים למשימה חדשה לא קופצים עליה יישר, עוצרים למספר שניות וחושבים 'על מה אנו הולכים לעשות'; מה אני הולך לעשות? אני שואל את עצמי; אני הולך להכין ארוחת ערב, הולך להתפלל;  וניגש למה שרציתי... וכך לפני כל פעלה לעצור לרגע קט ולחשוב לפני כן; וכמובן גם בסיום כל פעולה לעצור לרגע, למספר שניות. (אפשר להסתכל מלמעלה על מה עברנו; או אפשר להפטיר לעצמינו ברוך ה' סיימנו את המשימה, או ברוך ה' היה טוב/נחמד..).

לסיכום:
כל פעולה שהיא; עושים אותה קצת לאט יותר וזה אומר: בסיכום כך: 
לפני אותה הפעולה, 
תוך כדי הפעולה, 
לאחר הפעולה. 
= וכך בכול הפעולות שלנו, כולם. 
כשאנו נעשה כך נוכל לחוש בשלוות נפש חזקה ועמוקה שתפחית משמעותית את ההמודדות שלנו מול התאווה. תמעט את ההתמכרות בכלל.  

על עצמי ראיתי הרבה פעמים שזה עבד לי ועזר לי הרבה.