שלום חברים

שוב ניסיון והתמודדות, אלא שברגע האחרון בחסד אלוקים זה נמנע ונבלם.
כבר תקופה ארוכה ברוך ה' שאני לא שם... אבל כשפתאום צצה לך איזה תמונה אתה כבר מתחיל לחשוב אחרת, כאילו שם יש איזה חלום של גן עדן, לא יודע מה עמד לי להינצל אם לא שאלוקים גדול ואוהב אותנו תמיד תמיד, לא משנה מה ומתי. הוא זוכר אותך תמיד. וברגע האמת הוא מציל אותך משם...

בדיוק בזמן הניסיון נזכרתי במה שראיתי ממש היום: ממש מתאים לעידן של היום: משנה בפרקי אבות פרק ב:
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת (=ברשת!), שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן (=מאינטרסים!). נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן! [אבל] וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ: (=כשהוא מכור ורוצה להירגע מזה).

תודה על השיתוף. 

יום שפוי ונקי. היום.

חידושים מדהימים היקר
חבל שאין לך יותר זמן כדי שנשוחח ביחד.
אני דוקא מאד נהניתי מהשיחות שהיו בינינו כשהגעתי לתוכנית.
בהצלחה אח יקר.

החיים בנוים מתקופות טובות יותר וטובות פחות,

לצערי, אני בעבודה שלא מתאפשר לי הרבה זמן להקדיש לתוכנית,
מקווה לימים טובים יותר, 
אגב, שלח לי את המספר, 
אשמח תמיד לדבר, זה עושה טוב תמיד. 

בס"ד, כל הזמן אני מחכים בתחום ובתחום הנפש עוד ועוד. 
לאחרונה התבררו לי כמה פרטים שיש להם חשיבות רבה. הייתי שמח לשתף אותם פה ולשמוע ממכם, כמו תמיד. לי, הידיעות הללו עזרו ועוזרים.

​בין הדברים האחרונים שהתבררו לי מתוך מחקר ועיון הוא: ש..

חד משמעי, תאווה מגיעה בגלל סיבה; ולא יש מאין. אם לא יהיו אותם הסיבות לא יהיה לאדם תאווה כלל! 

תאווה לא מגיעה מאליה סתם ככה כי 'מתחשק לה כעת להופיע', היא באה כי לא דאגנו לטיפוחנו ומצבנו. וכמשל, למה באים נמלים לבית הרי הבית נקי? תשובה כי לא דאגנו לנקותו מיד לאחר שאכלנו. הם לא סתם ביקרו פה בבית אם לא הייתה להם הסיבה לכך. אותו הדבר עם התאווה. היא לא סתם ביקרה אצלנו אם לא דאגנו לכך. 

רק אחרי שהנמלים/התאווה נכנסו אצלנו כבר לא קל לסלק אותם משם וצריך הרבה עבודה, כי הם מצאו מקום טוב אצלנו.

יש סיכוי.
למה זה רלוונטי בשבילי? איך זה תורם לך?

זה נשמע (לפחות לי כאילו נקטעת באמצע השיחה). 

אשמח להסבר.

הידיעות מעניקות לך יחס נכון לחיים, ומעצבות לך אותם בהתאם.
הם מחכימות ומלמדות אותך איך לשפר את חייך ואת דרכך יותר ויותר. 

למשל, הידיעה הזו נותנת לך תחושת ביטחון; שאל תחשוב שאתה תהיה מופתע בלי סיבה שהיא ולכן תצטרך תמיד לדאוג לעצמך, שלא כן הוא. אלא שלכל דבר יש סיבה. וכשיודעים את הסיבה ממילא אנו רואים האם פעלנו היום כראוי, האם התנהגנו היום כראוי. במידה וכן, אנו לא צריכים לחשוש מידי ולדאוג..


לא הבנתי למה התכוונת בציטוט הראשון: 'יש סיכוי'
ובסוף: "זה נשמע (לפחות לי כאילו נקטעת באמצע השיחה)" 

בשבילי, ידע מעולם לא היווה מקור של כוח. גם כשהידע היה נכון.
זה נכון שהתאווה מגיעה בגלל סיבה, ולא סתם. אבל זה מעולם לא עזר לי להיות נקי. 
רק כשפעלתי לפי הפעולות שהספונסר שלי הדריך אותי, הפסקתי ליפול. רק להיום.

בקיצור, לא רציתי להיכנס לדיון, אלא היה חסר לי הסבר, שהשלמת אותו. 

חושבני שלא הובנתי או לא הבנת מה שנאמר... אז אנסה להסביר בצורה אחרת, בה אני כבר מקווה בעזרת ה' שהכל יסתדר. 

1. האם הידע שיש תוכנית של 12 צעדים עזרה לך לבעיה? 
2. האם הידע שהספונסר שלך העביר לך (איך לנהוג במצבים מסוימים למשל) עיצבה לך חיים אחרים משהכרת? 
3. האם הינך יודע שהלגימה הראשונה שתיקח יכולה להוביל אותך חזרה להיכן שהיית?
4. האם הינך יודע שכל מה שעשית לא עזר ולכן אתה צריך פתרון כזה שיעבוד בכל זאת?

אז האם כל הידיעות הללו עזרו לך? 
והאם כל הידיעות הללו עיצבו לך חיים אחרים, אחרים משהכרת?

ונכון שבעקבות אותם הידיעות הללו אתה שמח כיום כי הם עזרו לך להתחיל לחיות את החיים? נכון?!  

אז כמו סוג הידיעות הללו; ישנם עוד סוג של ידיעות שמוסיפות לעזור... שבהם נתקלתי לאחרונה. זה כל מה שאמרתי. 

ואם נסכם שוב את מה שאמרתי לעיל, אז אמרתי שלבל נחשוב כי המחלה מגיע יש מאין וכאילו נולדנו יחד איתה. דהיינו שתמיד המחלה יכולה להתפרץ החוצה מבלי סיבה שהיא. שלא כן הוא. ואת זה באתי לשלול. שלא נחשוב שהמחלה יכולה סתם להתפרץ החוצה מבלי כל סיבה שהיא. אלא יש לה סיבות! וכשנטפל בסיבות המחלה תלך לה. 

ואולם מי אמר שחייבים להכיר גם את הנתונים הללו? לכן די לעשות הלאה את מה שאומרים לך. כי העיקר הוא שאנו צריכים את הפתרון ל.. ולא את הידע. אפילו שגם הוא נותן איזה משהו.   

ההשקעה צריכה להיות "בדרך" ופחות באופן ממוקד. (להימנע, לא לעשות, להתרחק, לא לראות).  
יש לגלות את השורש ולהעצימו ולחזקו, ופחות לנסות לריב עם עצמנו ולחפש קיצורי דרך. [אל תסתפק בקריאת מאמר כדי להיות חזק, ואל תשבע רק מלנהל שיחה עם חבר, ולא לכתוב הודעה בפורום], גש ליסודות ולשורשים. טפל בהם במסירות ובהתמדה. שם הכל נמצא. גם האושר שאבד ממך. 
תקן את מידותיך,
תקן את היחס לזולת ולעולם,
גלה אלוקים אוהב.
גלה חברה אוהבת ותומכת,
למד זכות על עצמך וסביבתך,
הבן והכר את מעמדך. שאתה סך הכל בן אדם ששייך אצלו הטעות והנפילה.
חייה בענווה את חייך ותן לאלוקים לנהל את העולם, גם שלך. 
הכר את שפלותך, בטח בבוראך וסמוך עליו. כי מי שיעשה לך... זה רק הוא. 
מלא את עצמך בתוכן, כדרך, וצא למסע לחייך המופלאים. 

רק להיום. 

מקווה לזכור ולשלש בעזרת אבא אוהב.

אוהבים אותך. 



מתפלל גם לחיבור לאבא אוהב.

הכל קצר בחיים, אל תעשה מהתאווה עניין משמעותי.
העיקר לעבור חיים שלווים בשלווה. 
לשם כך יש להשקיע ולהתמיד עד לפתרון המיוחל, ובעיקר בדרך. 

כל השאר השלייה. אין הנאה וטוב אמיתי בחיים. (בתאוות חיי העולם). אין לאן לרוץ, עיקר הכול הוא השלווה השמחה והשחרור. 

מקווה לזכור בשביל להתמיד, ולהתמיד בשביל לזכור. 

מפריע לי שבימים האחרונים אני חווה גלים מגלים שונים ומתקשה לחזור לחופש בו הייתי. אני לא מבין לאן נעלם כל החוסן בו הייתי. אני מתחיל להיות מוצף במחשבות של פנטזיות, 
בעיקר מה שמפריע לי הוא שאני רואה חברים מתקדמים בהחלמה ומיום ליום נעשים יותר ויותר רחוקים מכל צל של תאווה ואילו אצלי זה עוד צריך להיות התמודדות. מפריע לי. אני רוצה להיות גם כן במקום טוב ומשוחרר כמוהם. שם כיף ושמח. גם אם לא כמו התאווה אבל וודאי יותר יציב וקבוע מהתאווה שעולה ויורדת כל הזמן ולא תמיד מעניק לי את מה שאני רוצה.  

אני קולט אט אט, שאתה צריך תמיד להיות באיזו שהי התקדמות - גם באופן כללי, ולא, פשוט אתה עלול למצוא את עצמך חוזר למקומך הבלתי יאמן.. כשיהיה ולו ניצוץ קטן שיעיר/יסיט אותך,
למעשה זהו מהתחומים הבודדים שאין ממנו חרות נצחית כמו דברים אחרים בהם הרגלת את עצמך, שכן התאווה יש בה צורך חיוני לקיום המין, 
לא שאין אפשרות להיגמל ולחוות חופש מקסים. יש וגם יש. ואני הוא העדות לכך, אלא שלבל יחשוב מאן דהו שזהו עבודה חד פעמית, תקופתית וסיימנו, אלא תמיד תמיד צריך איזה משהו קטן להמשיך איתו - למרות שעשית עבודה מקסימה או למרות שנגמלת מזה לגמרי. 

כשאני עובד צעדים, ככל שהזמן עובר, נהיה לי יותר קל.
כשאני עושה שריר, ככל שהזמן עובר, ככה השריר שלי מתעייף. 

אחלה בדיקה בשבילי אם אני בדרך הנכונה או לא. האם קל לי או קשה לי.

תודה רבה, ממש נכון.
רק מה שקורה בדרך כלל לאחר כמה שנים של החלמה - אצל המכורים, [וכמו אצלי למשל לאחר קרוב לארבע שנים של החלמה] - שהם מרגישים עצמם חסינים ושהם תיקנו את הבעיה מהשורש ושהם הצליחו לחיות בדיוק כפי הספר.. ולא נותר להם (מחמת שלמותם) אלא להעביר את ההחלמה הלאה שכאילו הם כבר "המושלמים"... 
ופה הופ! מתחילה להופיע הדשדוש... ואט אט עוד דשדוש ועד דשדוש עד שמתחילים לטעום מהתאווה שבסוף הופכת לאורחת קבוע אצלם, שאז הם נופלים מהדרך.  

אז זה מה שקורה וקרה אצלי בימים האחרונים. 
ואפשר לראות שזה גם כן מה שקורה אצל החברים האחרים שהיו בהחלמה שנים... שנפלו.
שפשוט נכנסה להם המחשבה שהם כבר ממש מצוינים ומתוקנים ואין להם כבר יותר ממה לפחד ולחשוש בכלל... 

לכן בסופו של דבר צריך להתמיד ולהשתפר כל החיים. ואין חירות מושלמת מהתאווה.
כי התאווה נועד להמשך קיום העולם, ובזכותה העולם ממשיך לצמוח ולהתקיים.

אלא מה שכן, צריך להגדיל ראש ולא להאמין לאף מצב.. ולהמשיך בהחלמה אם מעט ואם הרבה. גם לאחר שעברו עליך חמישים שנה של החלמה בריאה איכותית נקייה ומעולה.