אחד העבודות היפות שלי זהו לשבת עם עצמי בשקט בשקט... הרחק מכל מני צלצולים, הודעות, חברים ומפגשים וכל הדברים המסיחים את הדעת. להגיע לרוגע לרוגע, לרוגע העמוק והשלווה הטובה.. ואז..
ללבן עם עצמי איך וכיצד יהיה ניתן להשתפר עוד בחיי, בתחום:
- הענווה; - מהי בעצם הענווה הנדרשת ממני, לפי מצבי, לכל הפחות? במה אוכל להשתפר בה?
- כיצד לקבל את חיי יותר מיום האתמול,
- כיצד לראות בכל דבר ומצב גם כמשהו חיובי,
- כיצד לשחרר טינות והקפדות ישנות - עד לאפס מוחלט,
- איך וכיצד אוכל לקבל את האחר..
- הנני מרבה להתבונן איך שיש אחד ששולט בכל חיי וחיי כל העולם... [שאז קל לי למסור לו את חיי, מתוך הבנה וידיעה שאני בידיים טובות, וכמובן שאני ממשיך להשתדל... אך לא להגזים מעבר ...],
- משתדל להבין עם עצמי שלכולם יש חולשה כזו או אחרת; הדבר מאפשר לי לקחת את החיים יותר בקלות...
- חושב איך אוכל להתרחק יותר מכל מיני כעסים כאלו ואחרים על אנשים... ואיך אוכל בכל זאת לעזור להם...
כיצד אוכל לכבד גם את השונה ממני...
ועוד ועוד...
הדברים הללו ממלאים אותי בסיפוק רב. הסיפוק הוא מצרך בסיסי, עבורי ועבור כל אדם. ובנוסף כשיש לי למה לחיות התאווה פחות מדברת אלי. התאווה מחפשת חלל ריק, כדרך, כטבע; לכן אני משתדל ללכת כל הזמן עם דרך שעושה לי טוב וכיף בחיים. דרך של השתפרות והעצמה נפשית.
היא דרך שיש לה התחלה ואך סוף אין לה.
היא דרך שמוביל לאושר ומייתרת את התאווה לגמרי... לגמרי.
אצלי הפורום הוא ביטוי קטן להחלמה. כי את העיקר עושה אני רחוק מכל הרעש שסביבי. שם שוכנת השלווה והמנוחה. מהתאווה ומכל החיים הלא ברורים.
הלוואי וניתן לעצמנו כל יום את השקט והשלווה לה אנו זקוקים כדרך.... חיים.
אוהב.
בהחלמה לנו...