אני לא נוהג לכתוב לאחרים בימי הנקיות הראשונים שלי,
אבל אני מרגיש ממש צורך עז לומר משהו מנקודת מבט של מישהו שעדיין לא עלה על הדרך.
לא משנה כמה זמן זה יקח
לא חשוב כמה נפילות עוד ניפול
לא רלוונטי כמה הצלחות אספנו.
תמיד חשוב לזכור,
אנחנו באמצע השביל, זה או שנתקדם, או שנשאר כאן בלי להתקדם, ואחרי תקופה שוב נתקדם.
חשוב לדעת, שרק הכנות תוכל להוביל אותנו למקום של עקשנות, ומשם עוד נצליח לצלוח את ההר,
והכי חשוב, לחוות כל יום במסע, ביפני עצמו, לא לחשוב כמה קילומטר יש עד סוף השביל, אלה לחשוב כמה קילומטר יש היום לעשות.
מליבי אני אומר, תשאר כאן. גם אם תגדיל את המרווח בין נפילה לנפילה,
גם אם רק תגדיל את ממוצע הנקיון שלך
תישאר כאן, עדיף כאן ונופל,
משאר שם ומתרסק.
בהצלחה!!!! לנו!