ב"ה יש לי שלושה ימים נקיים לקראת סוף רביעי.
לא הספקתי לכתוב צערי בבוקר, כי הייתי חייב לצאת דחוף ולא ולא היה לי זמן, ובל ברוך ה גם היום הזה עד רגע זה היה נקי,
נקודה שהבנתי, שאני חייב לנסות אותה זה שמתי שאני מצליח הרבה ימים להיות נקי, אני רק צריך לחזק את הפעולות שאני עושה, רק להגדיל אותם ולא שהם יחלשו כמו שהיה עד עכשיו..
לכן, אשמח להשיג עוד מספרים, אשמח להיות בקשר טלפוני עם עד חברה, אם מישהו מוכן אשמח מאוד..

ב"ה, יש לי כבר ארבעה ימים נקיים ממתחיל את היום החמישי.
אתמול נכנסתי למצב רוח מאוד רע, שזה תמיד מתכון לנפילות, אבל ברוך ה, הק"ה עזר לי לא ליפול, והאמת שזה קצת מעודד שלמרות שהיה קשה הצלחתי להתגבר, אבל זה היה רק יום אחד ואני לא יודע מה היום מחר נשאר רק להתפלל שאלוקים ייתן לי את הכוחות להתמודד גם היום ובשאר הימים.

נפלתי.
 נמאס לי נמאס לי נמאס לי. 
איך יוצאים מזה איך???????????????????

אבי היקר
כואב... אוהב....
מתפלל שתמצא תשובות....
מתפלל שתקבל את מלא הסייעתא דשמיא....

מתחיל את היום הראשון, מקווה מאוד שהוא יעבור בנקיות.
אז נפלתי אתמול, הרגשתי תסכול נוראי, חוסר אונים, כעס עצום על עצמי, לא הספקתי למלמל לעצמי איזה אידיוט אתה, אשכרה הלך שבוע שלם של נקיות..
יש לי חלק בנפילה הזאת, אני אשם, לא מילאתי את העבודה שהייתי אמור לעשות, לא התקשרתי כל יום לחברים פה בתוכנית.
הנקודה שזה כל כך קשה לי, זה מצריך ממני המון התגברות על עצמי.
וזה מה שאני מתכוון לחזק מעכשיו והלאה, מקווה שאני אצליח.
ועדיין יש תקוווה, יש תקווה לצאת מפה צריך פשוט לנשום עמוק ולהמשיך ללכת, להתקד בדברים הטובים, נעצרתי ברצף של שישה ימים שזה מבחינתי זה יפה מאוד.
ומקווה שסוף סוף אוכל לצאת לחופשי..

אוהבים אותך,
האם אתה מוכן לחדש משהו בדרך, משהו שלא ניסת עד עכשיו????
באהבה אתה מנסה להפסיק שוב ושוב ו.....

חייבים לחשב מסלול מחדש,
אשמח להיות לעזר.

תרשה לי להידחף לרגע לפוסט שלך.

כמה שנים של נסיון להפסיק כבחור ישיבה עלו בתהו, הייתי אובד עיצות, ויותר נכון לומר הייתי משוכנע שאם אמשיך לנסות להפסיק על ידי ריכוז בדברי תורה, זה יעבור מתישהו.
עד שהייתי צריך לעזוב את הישיבה, פחד גדול עבר בי כשזה קרה, מי ישמור עלי עכשיו.
בחופש הראשון שהיה לי בלי הטיטל "בחור ישיבה" נפלתי בצורה מחרידה, כזאת שחרדתי לגורלי כאדם השייך למחנה עובדי ה'. פחדתי שאם אמשיך ליפול, אני אפול עד למצב בו אזרוק את כל עבודת ה', 

ואז התגלגלתי לאתר הזה, כחלק מנסיון למצוא דרך, פתח, להבין מה קורה, מה קורה איתי? איך זה שאני נמצא בסתירה כל כך עמוקה בין הרצונות שלי בבוקר, לרצונות שלי בערב, 

לקח לי 4 חודשים עד שהיה לי האומץ להתקשר פעם ראשונה לחבר מהאתר, 
עוד זמן מה עד שהתחלתי לשנות את דרך ההתמודדות,
בהתחלה רק הייתי משתף בפורום, וניסתי לעבור על סירטוני פורטיפיי, אבל עם חוסר העיקביות שלי עד היום לא סיימתי לצפות בהכל.

בדרך היו תקופות טובות יותר וטובות פחות, תקופות בהם שברתי שיאי נקיות אישיים, ותקופות בהם התגלגלתי לנפילות רבות.

התפנית התחילה רק שהתחלתי להשלים עם תובנה אחת, שבהתחלה, מיאנתי להשלים איתה. 
זאת אומרת, יכול להיות מאד שהחלתי להאמין בה, אבל היא לא הייתה חווית חיים, משהו שהרגשתי, 
והתובנה הזאת, היא נק' שרק איתה התחלתי לצאת באמת לדרך....
לא... לא לנקיות מלאה ושלימה, אלה לדרך עיסוק בהחלמה.
התובנה הזאת הייתה ההבנה, שלי זה לא נסיון רגיל... לא כמו אצל כולם, לא כמו אצל "המוכשר" "נעילוי" השקדן, המתמיד, אצלי הנסיון הוא אחר,
זה לא נסיון בשמירת העניים, זהו ניסיון עד כמה אני מוכן ללכת רחוק בשביל קשר עם בורא עולם,
שהתובנה הזאת חילחלה לנפשי פנימה, שמתי לב שכבר לא מעניין אותי באמת כמה ימים אני נקי, זה עניין אותי רק בשביל לקבל עידוד וקבלות על מגמת הצלחה (או כישלון) אבל זה לא היווה טריגר לעשיית הפעולות שלי,
הבנתי שהקשר שלי עם בורא עולם צריך להתבטא בעוד דרכים.

אתה יודע מה הכי מצחיק בכל זה?
שלצערי גם היום אחרי שאני נופל, ומרגיש ש"חלאס לא עוד" אני לא מאמין לעצמי... 
אני רק מנסה לחשוב, איפה הקשר שלי עם בורא עולם התערער הפעם.... ולמה לא הייתי מוכן לעשות פעולה שתתן לי לחוות את השגחתו והליווי שלו.

הדבר היחיד שאני יכול לומר למישהו שעוד נמצא פה אחרי כמות נפילות כמו שלך.
היא 
אשריך!!!! זה לא מובן מאליו,אני פה המון שנה וחצי, והפורום תמיד היווה מקפיצה לאנשים,
ואז הם נעלמו להם.
אבל הפורום גם הראה המון אנשים עם ניצני החלמה... שנפלו פעם, פעמיים, שלוש...
חמש... ונעלמו... לא שמענו מהם יותר, יכול להיות שבעתיד הם יחזרו, 
בכמות הזמן שאני פה, שמתי לב שמגיח מידי פעם איזה פוסט עם מישהו שמזמן היה כאן, ועכשיו חוזר לנסות שוב.
בעיני... זה שאתה ממשיך, ואתה כנה, ועקשן, ואתה לא נרתע מלנסות עוד דרכים, ולא עוצר את החשיבה והרצון לשיפור, אלו נקודות שיסלילו עבורך, לאט לאט, בלי שתשים לב, המון המון החלמה. 
החלמה היא לא רק הרצף ניקיון, 
רצף הניקיון הוא פרס יפה, אולי משהו לספק את הגאווה שלנו, קבלה נחמדה שהנה אני נקי, 
ההחלמה היא חיזוק הקשר שלנו עם בורא עולם.

אני כותב לך את זה, אבל תוך כדי מבין שאני כותב את זה לי....

בהצלחה! תמשיך, תוותר על התאווה, אל תוותר על ההחלמה

למה להידחף? הפוך התגובות שלך ממש מחזקות אותי.

יש לי יום אחד נקי, מתחיל את היום השני.
אמנם יש לי רק יום אחד, אבל גם אותו השגתי בהמון קושי, אתמול היצר שלי ממש בער כל כך רציתי את זה, בזמן שלפני הנפילה זה נראה לי ממש מושך, וזה פשוט מרתק אותי,ואני מרגיש  שאם אני לא יעשה את זה אני מפסיד משהו, שאני מוותר על הנאה מאוד גדולה.  וכבר הייתי ככה קרוב, אבל הקב"ה עזר לי וניצלתי
וזה כמה נקודות,
אחת, היא לבוא והגיד ולהגיד אני מוכן לוותר על ההנאה הזאת. ואני לא מפסיד כלום,  ההפך הוא הנכון, אני רק מפסיד בזה שאני מוכן לוותר על האדם שבי ועל השליטה שלי  בשביל ההנאה הזאת.
דבר שני, שלוש דקות של הנאה לא שווים שבוע או חיים שלמים של צער עצום וכעס ואשמה שכל הזמן מלווים אותי.
דבר שלישי, אני מפסיד את את הסיפוק העצום שיש מהתגברות של התאוה הזאת.
יש עוד נקודות, אבל כרגע אסתפק באלה.
מקווה שגם היום הזה יהיה נקי, עוד יום שארגיש שלם עם הקשר שלי עם אלוקים..

ב"ה יש לי שני ימים נקיים.
לאט לאט אני קולט כמה כל התמודדות הזאת יושבת לי על מיני מקומות אפלים בנפש,
ככל שאני מתקדם, צפים עוד ועוד שדים...
גם שאני מגיע למצב שבא לי ליפול ואז מצליח לעצור את עצמי, ואני חושב שזה נגמר, מגיעים בעיות ממקמות אחרים, כל מיני ספקות,פחדים.  אני חושב ומקווה שאני עובר תהליך, וזה קצת מפחיד אותי..
אבל אני מניח שזה חלק מהתהליך ובתקווה שזה חלק גם מהתרפאות.. ואני חייב להמשיך.
 כתבתי את מה שאני מרגיש כרגע בצורה מאוד כללית, לא נכנסתי לפרטים, ככה שזה לא כל כך ברור מה שכתבתי..

תמשיך לשתף,
תצמד למנצחים,
באהבה.

נפלתי היום ואתמול,
אין לי מצב רוח לכתוב היום..

עצם זה שאתה ממשיך לבוא לכאן, יוביל אותך בסוף לדרך ההחלמה

כואב, אבל בטוח שתמצא כוחות להמשיך,
זרוק תפילה לאבא שבשמיים... הוא ישמח לשמוע אותך

אז אאני מתחיל את היום הראשון שלי..
אני שוקל להפסיק לספור את הימים שאני נקי בהם, זה סתם מכניס אותי ללחץ מיותר..

יש נקודה שאם אני יפתור אותה, אז  אני יפסיק ליפול.
וזה שכשרע לי ואני מרגיש ממש לא טוב, אז אני אני מרגיש שמותר לי לעשות הכול.  כשאני מרגיש ככה , אני פשוט מאבד את הבקרה על עצמי.
אני לא יודע כל כך איך לפתור את זה, אבל בדל זאת אני חייב להזכיר לעצמי כל הזמן, זה מרגיש רע ולא טוב לי זה לא סיבה ליפול ! 
מקווה שאני ילמד לשלוט על עצמי.

אוהבים אותך!

באמת הימים לא חשובים, העיקר ההחלמה היום. 
אנחנו סופרים רק בשביל: 
א. לדעת מה קורה איתנו ולהיות במעקב, להבין מה קורה לנו. 
ב. לתת תקווה. הן לעצמנו והן לאחרים. כשאני רואה שמי שצועד נקי כ"כ הרבה זמן ושכשאני עושה את הפעולות אני נשאר נקי, סימן שזה עובד (צעד שתיים: הגענו לאמונה שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו). 
ג. לפעמים זה מהדברים הטיפשיים שברגע של חוסר שפיות מצילים אותנו (כי חבל לשבור את השיא. כלומר: שימוש באגו כדי להחלים ממחלת האגו.. לכן ברור שזה לא פתרון..). 

אבל: 
א. ימים נקיים לא נותנים לנו ביטוח. לא שבוע, לא חודש, לא 90 יום ואפילו לא 10 שנים. תמיד נשאר מכורים ונצטרך לעשות פעולות (למרות שהמחלה תספר לנו אחרת). 
ב. ימים נקיים הם לא הישג שלנו, הם מתנה מאלוקים, לא בכוחנו. רק אפשרנו לו לתת לנו. 
ג. ימים נקיים לא גורמים לנו להבין יותר או להתקדם יותר לחיים משוחררים. רק התקדמות בצעדים.