אני לבדי מול מסך. באמצע נפילה. כבר עמוק עמוק בתוך. פתאום אני שומע רעש, ובתנועה אוטומטית סוגר בבהלה את כל הכרטיסיות. זו היתה סתם ציפור, אבל באותה שנייה הבנתי שזו ההזדמנות שלי. קמתי במהירות, חטפתי תפוח ורצתי. ספרינט ואז ריצה איטית עד שהגעתי לקולר. שתיתי, ישבתי בצל וניסיתי להירגע. ישבתי שם עוד כמה זמן, חושש לחזור הביתה. המשכתי ללכת לפעמים במעגלים במשך חצי שעה (אין הרבה לאן להתרחק) ואז ההרגשי שאני מוכן לחזור. ועכשיו אני מודה לה' על הציפור ההיא. תודה

כל הכבוד! זה הכי קשה להיות באמצע ולעזוב, בדרך כלל אנשים אומרים טוב אם נפלתי אז עד הסוף.
לעצור באמצע זה אומר שיש לך כוחות.
תודה על השיתוף

חיבוק מאבא אוהב.
האם זה יהיה כל פעם? כנראה שלא. 
אני לא הייתי רוצה לסמוך על זה.

מאחל לך בהצלחה.

מחזק, תודה