מדהים !
יש 2 אנשים שאני פוגש בקבוצות שאני אוכל סרט שאני מכיר מאיפשהו, והסיבה שאני אוכל סרט זה בגלל שאני לא זוכר מאיפה ואני חושש שמא הם כן זוכרים וכאילו "יש להם יתרון" עליי שהם יודעים מי אני ואני לא זוכר מי הם ...

אבל מצד שני כשהם מדברים וחולקים אני נרגע... הם בסה"כ חולים כמוני.. לא פחות ולא יותר..

זה רק מראה לנו שהמחלה לא פוסחת על אף אחד.. היא נמצאית שם.. תמיד...

כמו שהייתי בעבר הולך לכל מיני מקומות לא טובים וגם היום שאני משוטט בכל מיני מקומות, אני בקלות מזהה משוטטים אחרים כמוני, וגם הם באותה מידה מזהים אותי..
הרבה פעמים אני חושב לגשת אליהם ולהמליץ להם על SA, אבל מפחד מידי כדי ליצור איתם קשר גם לך תדע כל אחד איפה הוא נמצא ...

אני נזכר שפעם האחרונה שעשיתי סיבוב שוטטות במקום של זונות רחוב ראיתי תלמיד ישיבה, אברך, צעיר, נראה כל כך תמים.. יפה תואר.. מסתובב שם רגלית, מדבר עם אחת הזונות.. 
כל כך רציתי לגשת אליו ולדבר איתו... אבל מצד שני פחדתי שהוא ייבהל ממני ופחדתי בעצמי שאני ייבהל ממנו...

[dir=rtl]האמת זה נכון שאנחנו מצד אחד כל רוצים לפרסם ולצעוק לאנשים  , "הלו אני מ

יושב כרגע בקבוצה ובזמן שכותב חברים עושים מדיטאציה .
לא בא לי כל כך לעשות , אז החלטתי לכתוב לך. 
מצאנו לפני שבוע טלפון חכם בבית בתוך קופסה , וזה לא שייך לאף אחד מאיתנו. 
וגם לא מצאנו מטען בבית. 
היום חזרתי בצהריים והלכתי לחטט במקומות כדיי למצוא מטען. 
בתוענה למי שייך המכשיר , אך בתוך תוכי רציתי לדעת אם יש משהן באלבום תמונות. 
לאחר שעה ניגשתי למכשיר ופלא הוא נידלק, ולאן הלכתי מייד ?
לאלבום תמונות… 
טוב אני מכור וחשבתי למצוא משהו , אז ראיתי שם תמונה של בחור שהיה שוכר מאיתו את הצימר,  גילגלתי עוד טיפה בריפרוף ואז החלטתי שזה מספיק וזה לא טוב בשבילי .
סגרתי את המכשיר באסירות תודה בהבנה שזה יכול להיות ממש מסוכן לי.
המשך כשהגעתי הביתה. .
היתקשרתי לבחור השוכר שהיה אצלנו ואמרתי לו על המכשיר שנימצא , הייתי צריך להגיד לו מה יש במכשיר כגון תמונות או אפליקציות ואז ניזכר שהמכשיר שלו. 
סגרנו שיגיע מחר לקחת .
הכנסתי את המכשיר לאריזה ושמתי בצד. 
תעלומה כיצד הגיע המכשיר אלינו הביתה… 

כל הכבוד לך שהצלחת לעצור באמצע!!

לא חושב שהייתי מצליח לעצור עד שלא הייתי סורק את כל הטלפון..

תודה על השיתוף, נתת לי כוחות!!

[dir=rtl]שבת המדוברת

זו השנה השלישית שלי החלמה בכיפור. 
את השנה הראשונה לא אשכח לעולם… 
השנה השנייה היתה ממש פרווה. 
השנה זה היה מיוחד,  לא היו לי פחדים מהתפילות או מהצום .
פשוט החלקתי לחג בזרימה ללא חחשות או פחדים .
א.ת. לאבא יקר. 
רוצה לשתף שלקראת הסיום הרגשתי שאני שולח מבטים ובוחן מושאי תאווה. 
לא ניבהלתי , נעשתי מודע למה שקורה איתי , ומיד הפסקתי עם זה , כי אני יודע שזה לא טוב או בריא לי. 
והאמת שלא הלקתי את עצמי פשוט קיבלתי את זה שזה אני ואני צריך להיות מחובר להחלמה כמו אינפוזיה .
תודה שאתם איתי כאן. 
אוהב וצריך

אוהבים מאד !

ברוך השם, אנחנו מקבלים המון מתנות בדרך !!!

יהי רצון שנזכה להיות כל יום מחוברים מאד !

רוצה לשתף שאמש היו לי מעט טינות על אישתי.
תמיד שהיא שואלת את השאלה מה הספקת היום ?
כולי מתמלא כעס ועונה כבייכול ברוגע. 
ואז נכנס לשתיקות ובקושי מגיב למה שקורה סביבי. 
אתמול לאחר שהייתי בשתיקה מסויימת,  החלטתי לשוחח איתה על מה שקרה וכמה  מפריע לי הגישה שלה. 
לאחר השיחה עליתי להתקלח , ואז זה הגיע ..
הרצון הפתאומי להישתמש ולהתמזג עם התאווה. 
ממש החזקתי את עצמי וניסיתי להרגע ולהבין שאין מצב שאני בורח לשישמוש , כי נגיעה קטנה תביא לנפילה. 
סיימתי מהר ומיד כתבתי לספונסר ותגובה הגיע במהרה,  ואז שיתפתי שני חברים ודיי נרגעתי. 
תודה לך אבא יקר על פעולות ועל זה שאתה איתי .

אוהבים מאד, שבי היקר !

בזכות הקב"ה, וההתמדה שלך בתוכנית, בפעולות ובחיבור, הסיפור מסתיים תמיד טוב. זה נפלא !!

אוהב אותך וצריך אותך מאד !

מה היינו עושים בלעדיך ?

תודה קדושת , אוהבים. 
יום שישי הגיע וכשחזרתי הביתה מהתפילה הרגשתי שמשהו לא טוב עוטף אותי. 
פתאום רוצה להעיר לאישתי על ההתנהלות במטבח , ואני מתאפק אז מחליט להיות בשקט וזה ממש ניכר ומעצבן אותה. ואז אני מנסה להיות נחמד , אך הנחמדות כל כך לא אמיתית שזה גורם לי ליסורים פנימיים , ואז מדבר עם אבא היקר ויורד על הברכים ומתחנן לרוגע ולהיות נוכח ולעזור. 
ואז בערב בדרך לתפילה אני ממש מתחנן להיות מחובר למשפחה , ותוך כדי תפילת מנחה ממשיך את הבקשה שלי כי אני ממש חסר אונים. 
ואז בקבלת שבת אני מרגיש איך משהו נושל ממני כמו קליפה שיורדת , ואז מתחיל לשיר ויש לח סוג של דמעת שמחה בעין. 
אסירות תודה   על שבת טובה ומחובר עם המשפחה ובפרט עם האישה. 
ממש לא ברור על הנס שקרה. 
אוהב אותכם וצריך אותכם . 

השיתופים שלך כ"כ מחזקים!!!
תודה רבה...

שבי1 כתב on 03 אוק' 2019 01:36:

מפגש עם מישהו מוכר...
היה לי גם כזה מפגש עם מישהו מוכר, וזה עבר תוך כמה שניות...
היום אני די מחכה לפגוש אנשים מוכרים. כשאני מקבל את המחלה שלי, אני מפסיק להתבייש בה ולהחביא אותה. 

תודה שבי על השיתופים. 
תמשיך לעשות הרבה טוב.

מאחל לכולנו המשך חג שפוי ונקי. 

אסירות תודה על חג דיי שפוי ומחובר. 
אך כמו בכל חג כל אחד מתחפר עם המשפחה וזה בסדר גמור. 
אך זו בעיה , מרגילות של שיתופים ושיחות עם חברים , מגיע נתק מוחלט. 
לי זה מפריע מאוד הנתק הזה. 
לפעמים מחפש להחליף מילה עם מחלים ולשתף , אך זה לא מצליח. 
בתחילת הדרך הייתי בוכה ממש הרבה מהניתוק הזה , היום למדתי להתמודד ולדבר יותר עם אבא היקר שלי,  שזה ממש עוזר לי. 
בקיצור : א.ת. על ניקיון , על כח לוותר, על חיבור מדהים עם אבא יקר ואוהב,  ועל חברים מדהימים. 
אוהב וצריך אותכם. 

כל ישראל חברים, כל המחלימים חברים יותר טובים, ואבאל'ה שלנו החבר הכי טוב שאף פעם לא יעזוב אותנו, אולי יכול לעזור במצב כזה המחשבה שנייה לפני שמדברים איתו שהוא שומע אותנו ממש כמו כל חבר אחר..