אתמול היה לי שיעור בזום, עם אברך לומד איתו כבר לא מעט שנים.
שלח לי הודעה להיכנס 5 דקות לפני , אני שמחתי על עוד 5 דקות איתו.
נכנסתי 5 דקות לפני , ואז אני רואה שהוא בשיא לימוד עם בחור אחר.
עשיתי את עצמי לא שם לב וחיכיתי בסבלנות , ובאמת התחלנו בזמן , היינו שלושה ביחד.
לא הייתי מרוכז בכל השיעור, וכל הזמן שאל אותי עם הכל בסדר ? ואני עונה שכן . עד כאן..
בבוקר קדם לכך שיתוף מחבר ששמעתי על יחסיו עם אישתו , ממש מהחדר.
לי זה הקפיץ משהו בראש, והדליק מעט את התאווה .
בסיום השיחה והשיתוף שלו , שאלתי עם השיתוף שלו גרם לו לתאווה ?
הוא ענה לי שלא. ואז שיתפתי אותו שעלי זה השפיע , אבל מספר לו בגלל הכנות, וגם להישתחרר.
כאן הייתי איתו פתוח חבר לתוכנית וכנות עם עצמי ואיתו.
חוזר לראשון..
עשיתי חשבון בראש מעין צעד 4 ,
והבנתי שפשוט קינאתי בבחור שלמד עם האברך.
למה הוא ולא אני ??
בערב האברך היתקשר לעדכן על השיעור למחרת , ואז שאל ..
לא היית איתנו בשיעור, מה עבר עליך ?
לא יכולתי להיות איתו בכנות ולספר לו..
חסר אונים מול הסיפור הזה..
טוב .
בבוקר ירדתי על הברכיים כהרגלי ומסרתי חוסר אונים לאבא היקר , וגם סיפרתי לו על מה שקרה.
ואז ישבתי לכתוב צעד 4.
לא בזבזתי זמן , ושיתפתי חבר יקר , שגם עזר לי מאוד .
אסירות תודה לאבא יקר.
רגע המשך..
החבר שלח הודעה על השיעור וביקש שנתחיל 15 דקות לפני את השיעור.
כמובן שעליתי בזמן לזום ורק שנינו היינו. לא ביזבזתי זמן וביקשתי להיות איתו בכנות , והוא שמח .
סיפרתי לו מה שעבר עלי ועל כל הפעולות שעשיתי, והוא שמח מאוד על השיתוף.
והמתנה שקיבלתי בסוף שנשארנו לבד עד סוף השיעור , וזה היה מדהים.
וגם השיחרור וההרגשה היו ניפלאים.