י
שלום חברים יקרים.
שבתאי סקסואליסט, עדיין בהחלמה .
בתחילה אשתף, שאני בניתוק מהתוכנית , וגם מחל מהחברים , וגם מהספונסר היקר שלי.
כבר מעל 3 חודשים .
מתגעגע לבית לחברים , מתגעגע גם לקבוצת הבית שלי.
אני בירושלים תקופה די ארוכה , משהו שחלמתי בעבר , להינות מקבוצות מרובות ומשונות , ולהיתחבר לחברים מהמרכז.
אז כן אני גם מפונה ווהרגשה נוראית, לא חסר לנו כלום , אבא דואג לכל מחסורינו , אך עדיין זה לא זה.
חבר שלא מכיר שלח לי קישור לקבוצה הזאת .
ואני כאן כבר מהיום הראשון .
ואז הוא עורר בי משהו , סוג של רצון לנסות ולהיתחבר מחדש .
חוסר אונים הוא מושג חדש שהיה בשבילי, עד ליום שהתחלתי את ההחלמה.
מודה בכנות מלאה, שאני חסר אונים מוחלט מול המפלצת הזאת , לא יכול עליה וגם לא יכולתי בלעדיה , וגם לא יכול להלחם בה .
כשהגעתי לקבוצות .
היה לי ממש קשה לתפוס זאת,
לא הבנתי מה רוצים ממני.
בכל מקום בכל שיחה שומע על חוסר אונים.
ועוד להודות בזה ?!
אסירות תודה לאבא יקר , שעם הזמן ואם ההודאה בחוסר אונים , למרות שלא חשתי בזה .
זה התחיל לחלחל.
כמו שלא לשמה הגיע לשמה.
אז כן הגעתי למצב שמודה בפה מלא
*"איבדתי את השליטה על חיי"*
בשבילי זה כבר היה סם המוות , המחלה באמת הביסה אותי עד שממש כבר הייתי מוכן למסור את חיי ליום נקי.
כמו שממש רציתי למסור את חיי כדי שהסבל הזה יפסק.
ועדיין אין לי את היכולת לבד לשלוט בדחפים שלי .
אין לי את היכולת לשלוט ולתמרן . כל חיי ניסיתי להחזיק במושכות ולנסות לתמרן , אך ללא הצלחה.
למדתי מה זה חוסר אונים , שזה מצב שהייתי בו כבר בהתחלה , אך לא ידעתי כיצד לתמרן שם .
אך היום אני מבין שהדרך הסלולה והמובילה למקום הזה , זה בהודאה מלאת אמונה
שאיבדתי את השליטה על חיי .
ורק כוח גדול ממני יכול לעזור לי לתמרן.
שמח להיות כאן איתכם , ושמח לראות חברים ותיקים שמתמידים , וגם על מצטרפים חדשים .
מתפלל ומבקש מאבא יקר ואוהב שיתן לי את הכוח להמשיך להיתחבר ולכתוב , תודה
אוהב וצריך אותכם
