כשאני חושב ויתור , או על מסירה לשם יתברך, מסירה מלאה, ללא פיקפוק ממש שחרור מלא. יצא לי לשוחח על כך אמש עם חבר יקר. והוא אומר לי תשמע חבר יקר, נמאס לי לשבת בכיסא של הנהג וכל הזמן לנהוג. אני כל כך רוצה לשבת ליד הנהג ולתת לו לנהוג, אני לא יכול יותר, חייב להשתחרר מההגה. עניתי לו נכון אתה צודק, חייבים להיכנע ולתת לו לנהוג , ולהשתחרר מעט מהמסע שמעיק לנו. טוב אם בנושא חברים עסקינן. הבוקר שוחחתי עם חבר נוסף ושיתפתי אותו בסיפור הנהג. והוא התחיל לדבר על הבחור שיושב ליד הנהג . ואז הוא שאל אותי מה הבעיה שלו ? עניתי הוא רק יושב ומובל. נכון הוא רק יושב, אך הבעיה אם הוא יוכל לסתום את הפה ולא להעיר הערות לנהג, על צורת הנהיגה או על פניה לא נכונה. וואו כמה נכון ואמיתי, רצונו יעשה ולא רצוני. כל בוקר ובכל הזדמנות אני אומר זאת לאבא, אבל כמה באמת אני משחרר, כמה באמת אני לא מנסה לנווט אותו לרצונות שלי. אבא יקר ממש רוצה לשבת לידך, ללא רצון של ניווט רק לשבת בשקט, ולקבל באהבה את רצונך. כי אתה היחיד שיודע מה טוב בשבילי, ואתה היחיד שיודע לאן להוביל אותי, ובאיזה דרך. טוב את זה כתבתי לפני שנה בדיוק . והיום בדיוק היום אני ממש שכחתי ושוב חזרתי לנהוג ולהוביל ולהתוכח . מה קורה לי למה אני לא יכול לשבת בשקט !! אני חייב שוב לשחרר ולתת לאבא את ההגה ואולי אפילו לעבור לשבת מאחור . הסופ"ש היה ממש כמו בתחילת ההחלמה , עם סערת רגשות ודכאונות ללא סוף , בכי ועצב ורצון להיות בנתינה , אך זה לא הצליח , מנסה לפתוח את ליבי בפני אישתי , מנסה לשתף את רגשותיי , אך ללא הצלחה . טומן את ראשי בתוך כפיי ומנסה לשחרר . שוב רוצה לזעוק למה למה למה זה קורה לי ? ואז נזכר שאסור לי להתלונן .. תכלס מה שקורה ומה שעובר עלינו בזוגיות זה רצונו . אז האמת ששיתפתי את אבא היקר , וביקשתי למסר לו את רצוני . נכון לעכשיו יש רגיעה ואפילו הבנה הדדית . תודה אבא יקר שאתה איתי גם היום
