הבוקר הבנתי מה זה להיות אסיר תודה.
כנראה מרוב שאני ראש כחול הבאתי על עצמי אתמול - בצורה מאוד לא ישירה אולי בכלל על ידי מעשים מהתקופה שעברה ולאו דוקא בגלל מה שעשיתי אתמול (אבל גם) - תאוה שהיה ברור לי שלא אפול בה (למרות שעד לפני חודשיים, מקרה כזה כמעט תמיד נגמר בנפילה לפי ההגדרות שלי - לא של האתר או פא או סא, אבל אולי כן), ואיתה עלבון כלשהו, לא נוראי, אבל היה לי קשה מידי ללכת לישון ככה ולא היה לי מושג איך יראה נורמלי יום שישי.
אסיר תודה לה' על כך שפתח לי סדק קטן של הרגשה טובה שאני לא רוצה לשקוע בעלבון ובתאוה ויעזור לי לשתף חבר.
אסיר תודה על הרעיון שקיבלתי מחבר בפורום לשלוח הודעות SMS לקבוצת שמור עיניך ולבדוק מי פנוי לשיתוף.
אסיר תודה על חבר אחד שהתקשר ואחד נוסף שהתכתב, מה שנראה לי שהיה השילוב היעיל ביותר.
אסיר תודה שזכרתי שאין לי ענין שאישתי תדע שאני סובל, כי אני חייב לפתור את הבעיות שלי לבד, אז אני לא צריך להכאיב לה.
אסיר תודה שהמחשב היה כבוי ממש במקרה לכאורה ובמקום לשחק עד לא יודע מתי - לפחות חצי שעה - ניסיתי לסדר משהו מיותר בהגדרות של הפלאפון עד שהתיאשתי ומצאתי שיש לי סיכוי טוב להרדם וחזרתי למיטה ונרדמתי.
אסיר תודה על הבן שלי שהעיר אותי לתפילה.
אסיר תודה על כך שאישתי שלחה אותי אתמול להתפלל ערבית (מה שאני לא מאוד זוכר שקרה אי פעם עד היום) כי לא ידעה שהתפללתי תוך כדי שעשיתי ספונג'ה בחדר. זה נתן לי את הכח ללכת לשחרית במנין, שידעתי שאם אני אשאר לעזור לה עם הבן שלי במקום להתפלל, זה לא יהיה באמת מה שהיא רוצה.
אסיר תודה לה' על ששם אותי בסיירת שבשום רגע נתון אני לא בוחר להיות בה (אז אני יכול להיות אסיר תודה על כך?!), ועל האימון הקשה של הלילה האחרון, שהאמת היא שצפיתי שהוא יגיע.
מאמין שאם אצלח את האימונים הבאים בלי להכנע, זה ילך ויעשה יותר קל. מבין שבזכות זה אדע להלחם בשטח אויב בעצימת עיניים (ושיהיה לי בית של קדושה וטהרה שלא ציפיתי להם אף פעם).
תודה לחברים שדחפו אותי והאמינו שאצליח את המסע של אתמול. האמת היא שבאותו רגע לא הבנתי אתמול מה מוסיף שדוחפים אותי תוך כדי ריצה ואולי קצת מרימים לי את התיק (מטאפורה, לא באמת).
מקוה להצליח לפגוע במטרה עכשיו, כשיש לי ירי אחרי מאמץ (הכנות לשבת עם עיניים טרוטות).
נקודות לשיפור: לקרוא תהילים בפעם הבאה שזה קורה (זה גם מוסיף לקדושה של הבית).
לא לשכוח לעשות ספורט לפני המקלחת.
לזכור שאכלתי עוגיה באמצע הלילה כי חיפשתי מישהו שיעריך אותי. אולי היא העריכה אותי באותו רגע, אבל הבוקר היא ממש פגעה בי (השוקולד שאכלתי אינו נכנס לדיון, כי הוא סמל לחבר שהעריך אותי באמת, והעיקר הוא שקיבלתי אותו ממנו ולא שאכלתי אותו).
ללכת למניין מאוחר יותר ולא להצטרף לשחרית באופן כזה שגם אם דילגתי על פסוקי דזמרה אני מגיע לעמידה רק עם החזן.
לא לאכול כל כך מוקדם בבוקר.
לכתוב לשמור עיניך רק אחרי שעשיתי משהו משמעותי בבית (:-)), כי כרגע הפורום הוא בריחה בשבילי.
ואם רציתי לכתוב עוד משהו, אז לא נורא, כי כדאי שאני אתחיל לעבוד.
