אוהביםםםם!! כיף מאוד לשמוע!

אהבתי את התובנות. כל כך מדוייקות. ונכונות לגבי כל דבר בחיים.

ברגע שחיים את זה באמת, שום דבר לא מוריד אותנו.

כל הכבוד על ימי הניקיון, ובפרט על 62 ימים ללא פעולות תאווה! זאת הספירה האמיתית מעל הכל. לא חושב שאני בעצמי הצלחתי להגיע לכלכך הרבה זמן בלי לפעול על תאווה...

אוהבים אותך והצלחה בהמשך הדרך! תודה על השיתוף

תודה רבה חברים יקרים, מאוד מחזק ועוזר לי להפנים את החשיבות של הספירה האמיתית.

2 מקרים היום הדליקו לי את הכעס ממש חזק.

1-אחותי (שתהיה בריאה כל החיים יש לי חיכוחים איתה) גררה את הבית לשיפוצים בגלל שצבע הבלטות לא מצא חן בעיניה.
בחייאת מקומות אחרים בבית מתקלפים מתפוררים (במיוחד בחדר שבו אני משתמש לספורט) הרצפה בחצר התעקמה כמו לונה פארק ודווקא זה מה שמפריע לה, אחרי שבעצמי השקעתי שם למרוח חומר בין הבלטות.. ועכשיו אני נאלץ לעזור לפנות ולסבול את כל הרעש והליכלוך בפירוק של הבלטות מכל הקומה..
2-אמא שלי לוקחת את הרכב שניקתי והשקעתי כסף ועוד לפני שהספקתי להשתמש ושמתי במקום נקי עם כיסוי מעליו, הולכת דווקא איתו לקניות ומלכלכת אותו.

הדליק לי כעס וגרם לי רצון עז לברוח למדיה. כן למדיה לשוטט ביוטיוב ופייסבוק, אסירות תודה שלזה ולא כרגע לתאווה (אבל זה שלב אחד בדרך ומאוד מסוכן).
אסירות תודה שהצלחתי לשחרר ולעשות צעד 4-7 טלפוני עם חבר כי ממש לא היה לי חשק לכתוב ביחוד שכל פעם עולה מקרה חדש.

אז המצב עכשיו ששניהם הלכו עם הרכב להסתובב ואני נתקע בבית עם רעש מחריד וליכלוך שכנראה הולך להימשך עוד כמה ימים..
מתפלל לקבל את המציאות בשלווה, אם אפנה לפעולות חיוביות במקום אני יכול לצאת מפה למקום של התקדמות חיובית וחיזוק של החלמה.
אז מתפלל לא לברוח למדייה לנסות לפעול בדרך הנכונה לפי רצון אלוקים ולקבל את המציאות בשלווה- מה שאני מבין שהכי קריטי למכור כמוני שרק מחפש לברוח ממנה לתאווה.

הייתי חייב לשתף איתכם גם כי זה מאוד בער.. אוהבים!

וואו גיבור כל הכבוד ! תמשיך לשתף

תודה רבה אחי!
התגובה שלך נותנת לי כוחות!

איך זה נגמר-
הרגשתי כעס רב ורצון לברוח למדייה- התקשרתי שיתפתי, לא רציתי לברוח לשם ידעתי שזה לא טוב לי.
נזכרתי שלא למדתי עדיין את הלימוד היומי, הבית רועש ומבולגן, אז "ברחתי" לבית כנסת, הקדמתי ב40 דקות וישבתי שם ללמוד.
אחר כך עליתי לקבוצה בזום ובסוף היום גם יצאתי לריצה, טוב נו תכלס רובה הייתה הליכה מהירה עם ריצות קטנות מידי פעם.

מרוצה שלא ברחתי אבל עדיין לא מרוצה מעצמי.
לאחר המקרה וכשחזרתי הסתגרתי בחדר ולא עניתי לאמא כשקראה לי לאכול, עשיתי מן ברוגז.
איזו התנהגות ילדותית! ילד בן 29 גר עם ההורים ומתנהג כמו תינוק שלא קנו לו את הצעצוע או הממתק שרצה והוא עושה ברוגז.
לפעמים אני ממש מתבייש בעצמי על זה, גם היום התביישתי על אותה התנהגות ילדותית-קטנונית, מתבייש ובאותה נשימה ממשיך להתנהג באותה צורה, ככה אני..
ככה גם לפעמים אני מרגיש לגבי דברים שאני משתף כמו השיתוף הנ"ל או סתם דברים שיוצאים לי מהלב בהתלהבות, אני יכול להרגיש כמה דקות אחרי שכתבתי אותם את חברי הפורום נכנסים לקרוא מגלגלים עיניים ויוצאים.
זאת האמת למה תגובות מחזקות אותי, למה כששיתפתי היום עם חבר בשיא הלהט של הכעס והוא פיתאום אמר כמה שהוא מזדהה וזה הרגיש לי טוב, פתאום להרגיש שזה "נורמלי" והחזיר אותי לקרקע.
בלי קשר כל התנהגות ילדותית שלי או בכלל זיכרון שלי מתקופת הילדות משדר לי הרבה חולשה, אבל נראה שזה לא הזמן והמקום להרחיב בזה.. אולי בהזדמנות..

במהלך החזרה לבית מה"ריצה" עלו לי כמה מחשבות, אחת התחילה לטפס בראש כי עברתי באיזור של הזונות וראיתי איזה 2 שלא ממש ניראו או הדליקו אבל המחשבות קצת התחילו ואסירות תודה שנעצרו.

עלתה לי מחשבה/תובנה למה לי בתור רווק קשה ולפעמים לא רוצה או קצת נרתע לשמוע מחברים נשואים איך הנישואים לא פתרו להם את הבעייה ושאין לי שם תקווה.
*הכוונה לא לגבי שיתופים אלא כלפי כאלו שחוויתי מהם שניסו קצת לשכנע אותי בכח למה לא יהיה לי שום פיתרון בנישואים וזה לא כמו שאני בונה על זה וששם הרבה יותר קשה.. 
יש חשיבות להבין את זה אבל היום הרווק שלי בראש השמיע את קולו והסביר למה:
בעצם זה מוריד לי קצת או מנסה להוריד את הרצון והחשק להתחתן, מוריד את ההתלהבות גם אם היא שגויה שאמצא איזה פיתרון או שסתם יהיה לי כיף ואהנה מחיי נישואים.
הקול בראש המשיל את זה לילדי גן שמתלהבים לעלות לכיתה א', ילדי כיתה א' באים אליהם ואומרים כמה זה קשה, איך זה יותר קשה לעומת הגן, אין הרבה זמן למשחקים יש שיעורי בית ודרישות מציקות מהמורים וכו'.
אז נכון, זאת המציאות, בסוף כולם סובלים(?) איפשהו משיעורי בית ודרישות אבל למה ככה להוריד את החשק וההתלהבות? בסוף כל אחד מקבל את אותם הקשיים בצורה קצת שונה ולומד להתמודד איתם.
אז כן אולי צריך קצת הכנה מנטלית לדעת שבאים לתת עבודה ולא כל היום רק לשחק ולהגיע עם מוטיבציה,אבל לא בא לי לשמוע רק את השלילי ולהגיע כבר בהתחלה ממקום כזה פחות מתלהב גם במקום החדש יהיו דברים שאוכל להנות מהם ואולי אף יותר.
-סתם מחשבה שאולי תעזור לי לקבל את הדברים ביותר קלות..

זהו, כבר מאוחר וגם ככה הסדר יום שלי הפוך, לא יודע כמה אספיק לישון הלילה (צריך לקום תוך 3 שעות) אז שיהיה לכולנו לילה טוב וימים נקיים ומפוקחים בהם נגיע להחלמה ונלמד להתמודד עם החיים והמציאות בדרך של אלוקים, אוהבים.

מזדהה מאוד, 
גם עם התסכול מ'עצות ונסיון הנשואים' 
אצלי זה ככה עם כסף, יש לי הרבה בני משפחה עם רווחה כלכלית יוצאת דופן, ונמאס לי לשמוע כמה זה 'לא פותר לך את הבעיות' וכמה 'עדיין יש קשיים וטרדות', 
ואני אומר תנו לי את הבעיות האלה..
כנשוי אני מאחל לך למצוא את האחת, למצוא אהבה, את האבדה שאבדה לך! 
השיתופים שלך מיוחדים! דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב... 

אוהביםםםם אחי!! 

מאוד מאוד נהניתי לקרוא! מאוד הזדהיתי עם הדברים!

אני חושב שזה שאתה כותב את כל הבפנים שלך והאמת הזאתי וההתנהגות הילדותית (שגם אני בדיוק כמוך סובל ממנה) זה מה שעושה את זה כיף כל כך לקרוא!

לגבי הנישואים אני לא חושב שאנשים באים דווקא להוריד אותך מזה.. אני חושב שמה שהם מנסים להגיד לך זה שלא תתלה בזה את הפתרון.. שלא תצפה כדי שלא תתאכזב.
ברור שאתה צריך להתחתן... כי כל אחד צריך להתחתן וכי זה הופך אותך לאדם שלם ומכניס אותך לפאזה חדשה בחיים שבה אתה לא הכי חשוב יותר אלא יש איתך אישה וילדים.. והאהבה שאתה מקבל מהם שווה הכל...
אני חושב שהם רק רצו להגיד שבקטע של התאווה אל תבנה על זה. כלומר תמשיך עם התכנית עם הפעולות זה מה שיביא ניקיון והחלמה ולא נישואין.

זה לא כמו המשל של הילדים בכיתה א שכן אני לא חושב שמישהו ממליץ לך לא להתחתן באופן כללי...

מאוד מזדהה עם ההתנהגות שאתה מבין שהיא לא נכונה בלשון המעטה אבל ממשיך בה.. קורה לי כל הזמן.. בעיקר אחרי הערות של אישתי ואני נכנס למסכנות כזאתי התקרבנות ונקמנות ומסרב לצאת ממנה! מסרב! מבין בראש של עצמי שאני טועה ורק מכאיב לעצמי עוד יותר אבל ממשיך לעשות ככה ומסרב לאפשר לעצמי לצאת מזה..
גם כשעולות מחשבות של אמפתטיה, כף זכות, הכל מאלוקים, הכל לטובה, קבל יסורים באהבה, תולה על בלימה, אני לא נותן לעצמי להירגע ומעיף את המחשבות האלה שבאות להרגיע אותי כדי להישאר בכעס ובסתכול על אף שאני יודע שזה לא בריא לא נכון וילדותי...

אוהבים אותך אחי.. בגלל זה אני פה בסופו של דבר.. בדיוק בגלל הדברים האלה נעשיתי מכור כי לא הפסקתי לברוח.

כל הכבוד על הפעולות שעשית (הליכה לבית כנסת וכו) זה מדהים, אני מתחיל להבין שמעטות הפעמים שבאמת עשיתי פעולות אקטיביות ברגע של קריז בעזרת ה נזכה,
אני מבין את ההרגשה של הבושה בשיתופים יש לי את זה גם בעיקר בנפילות, אבל אחי תראה באיזה מצב טוב אתה יש אנשים בני 30-40-50  שמתנהגים כמו ילדים ואפילו לא מודעים לזה, אתה ברוך ה בדרך, האישה שתזכה בך תקבל אדם שאכפת לו מההתנהגות שלו, שמנסה וגם מצליח לשנות את עצמו!!
בעזרת ה בחתונה שלך

אוהב אתכם חברים יקרים!
תודה על החיזוקים, תודה שאתם איתי בדרך!

כאחד שהתגרש ונמצא היום בזוגיות פרק ב', רוצה לעודד אותך ולשתף
שתהליך ההחלמה מספק לנו מתנות רבות.
הקשר שלי עם הילדים העצים לחיוב מאז שהצטרפתי לתוכנית והתחלתי להשקיע בהחלמה.
הקשר עם האישה הפך לחזק יותר ומשמעותי.
השימושים שלי בתאווה הביאו אותי למקומות נוראיים וחשוכים, בעיקר בזוגיות, ומשם רק צמחתי.
לולא הייתי בזוגיות, ההחלמה שלי הייתה כנראה איטית יותר.
לכן, אני מאד מאמין שמכור שנמצא בתהליך החלמה, יכול להצליח מאד בזוגיות.

שמח לשמוע, אני חושב שחשוב (לפחות בשבילי) לשמוע גם את הנקודות החיוביות והטובות שקיימות בנישואים שהזכרתם כאן קצת.

הטינות עדיין לא השתחררו לגמרי אבל בתהליך.
כשנכנסתי בלילה לישון התקשתי להרדם ואולי יחד עם יום שסחבתי על עצמי טינות ביצבצה בראש מחשבה לא בריאה.
משום מקום עלה בזיכרון תיאור שאפילו לא זוכר איפה שמעתי (אולי בבדיחה) על סוג של התנהגות מינית בקרב תלמידים ותלמידות בבית ספר.
בלי לשים לב התחלתי קצת לחשוב על הנושא והראש התחיל קצת לתאר אותו עד שלפתע שמתי לב שאני בעצם מתחיל להתגרות ובונה לי איזו התחלת פנטזייה, זה קצת נמשך מעבר למחשבה הראשונה אבל אז קטעתי את זה ועשיתי כמה פעולות נגדיות.

הלילה לא עבר הכי טוב שוב בגלל כאבי בטן.

התפילה והסליחות היו מעולים ובתפילה ממש התחברתי ופניתי לה' - כמה שאני רוצה להוציא את התאווה הזאת מהחיים שלי.
איך אני מבין שבכלל לא בא לי אותה, את הריגוש הלא בריא הזה שמערער אותי ומוציא אותי מהנוחות והשלווה של החיבור הרוחני.
לא רוצה לחזור לשם רוצה להמשיך להיות נקי מזה.

ממשיך בדרך עם עוד כמה פעולות חיוביות שמקווה לעשות היום. 

שיהיה לנו יום טוב מחובר ומפוקח בלי תאווה.

כל הכבוד גיבור !

שבוע טוב ומבורך חברים יקרים.
ביום ה67 בחסד אלוקים של מפוקחות מול תאווה בראש ובגוף.

יום שישי עליתי לקבוצה באנגלית, היה מאתגר כי לגמרי גימגמתי שם, אבל בשונה מהפחד החברתי שלי בעבר מהתגובה של אחרים והמחשבות עליי פה התביישתי אבל הרגשתי וידעתי שכולם מקבלים אותי באהבה, ואני חושב שחבר משם גם פנה אלי שהוא מחכה שאצטרף גם בפעם הבאה.

שבת מאתגרת עם חווית יומולדת.
כל הבית הפוך ומלוכלך בגלל השיפוץ. כל הכלים מפוזרים במקומות שונים וישבנו כל השבת בחדר קטן במרתף שבו היה מזגן.
לא הייתי לגמרי משוחרר מהטינות או לפחות הייתי אומר שהיה לי קשה לעבור ממוד של טינה ופגיעות למצב הרגיל שלי- שמח ומצחיק, לפעמים רץ לי בראש להעיר להם על איזה שטויות הם עשו ועל זה שנהיו נזקים מזה במקומות אחרים בבית אבל פשוט שתקתי ולא הרבתי לדבר.
כמו שציינתי, קצת התנהגות ילדותית או אגו שמקשה עלי לשחרר לגמרי לכן הייתי קצת בדיסטנס כל השבת (לא יודע אם הם הרגישו).
בבוקר הם חגגו לי יומולדת, זה למעשה רק עוד יומיים אבל זאת ההזדמנות שלהם בגלל שאחי הקטן שהתחיל עכשיו ישיבה גדולה הגיע השבת להיות איתנו.
הם הוציאו עוגת יומולדת שכבר התחלנו לאכול שבוע שעבר ונשמרה במקרר, שרו בקטנה היום יומולדת והביאו מתנות, קצת הסתרתי רגשות והשארתי את המתנות שם בצד החדר עד למוצאי שבת.

ככה זה, גם כשניסיתי לדבר עם חבר במהלך השבוע שעבר טינה חזקה מול המשפחה שלו, הטינות בראש ובראשונה פוגעות בי ובעצמי יותר מאם בכלל באחרים.

במוצאי שבת לאחר ההבדלה התפנתי לפתוח את המתנות מול כולם, לא לפני שהבאתי חבילת מתנות קטנות שקניתי בעצמי לכולם.
הרבה זמן רציתי לעשות את זה וסוג של לכפר על חוסר במתנות לאחרים ביומולדת שלי, וגם יותר כיף ומספר לתת מאשר לקבל, אז קניתי מלא דברים קטנים במחירים זולים והנחתי לפניהם שכל אחד יקח מה שהוא רוצה.
אני קיבלתי מתנות נחמדות מאוד אבל יותר מכולם הייתה ברכה מאחי הקטן, ברכה שנכתבה בזריזות לפני שבת ללא צבע או פיסוק אבל מודה שהיא הצליחה לרגש אותי. אמרתי לו שכתב יפה מאוד מספר פעמים אבל כלפי פנים באמת שזה היה מיוחד ומרגש.

קצת לשתף את הברכה - אז הוא הצליח לכתוב ולחרוז יפה, שיבח אותי בתור האח הגדול שיודע דואג ויכול, כמובן בירך וגם התייחס לזה שאני אוהב להציק אבל בקטע כזה נחמד ואוהב ובירך במציאה מהירה של עבודה וחתונה עוד השנה, התייחס לזה שההפרש בנינו 12 שנים (הוא הקטן אני הבכור) ויחד איתו אנחנו מתנגים כמו 2 ילדים קטנים. אחח מה אני אגיד הוא קלע בול לכל הנקודות הכי נכונות ורגישות.

אז אסירות תודה שזה בסופו של דבר עבר יפה ונחמד מאוד, תודה לאלוקים.
ואני מתפלל לשהתחרר מכל הפגמי אופי האלה של טינות, התקטננות, אגו ועוד שרק פוגעים לי ביכולת לאהוב ולהנות, מתפלל להיות בכניעה וענווה ולשחרר את הרצון שלי לרצון של אלוקים.

אוהב אתכם ושיהיה לנו שבוע טוב מבורך ומוצלח.

יום הולדת:

הינה זה מתחיל וכנראה הולך להיות ארוך.

אז היום נגמר לו יום הולדת העיברי שלי, 29 אבל לא בטוח שסיימתי לחגוג.
יום הולדת שנייה שלי מאז שנה וקצת שנכנסתי לאתר הזה ולתוכנית.

לא יודע אם זה רק אצלי אבל תמיד בפנים אני חושב שיום הולדת תכלס זה יום מאוד עצוב, יום שמציין שהינה עוד שנה מהחיים עברה, התבגרתי ולא התקדמתי בחיים במה שרציתי (אולי זה רק אצלי כי אני לא בזוגיות ועבודה?) אז עושים חגיגה מאחלים מזל טוב קונים מתנות, עושים הכל כדי לטשטש את האמת המרה כדי שאני אחשוב כאילו יש פה איזה משהו טוב ומשמח.
תכלס, זה עובד. ברגע שחבר פתאום אומר מזל טוב לפעמים אני מתרגש, פתאום מרגיש שאני חשוב למישהו ושאוהבים אותי ואיכפת ממני, אז זה עושה את העבודה יפה..

את היום הזה לא חגגו במיוחד ולא יותר מידי טרחתי לציין ולספר (אולי בקטנה לחבר ששיתפתי או לגבאי שהזמין אותי לקחת ספר תורה והתגובה הקטנה שקיבלתי חיממה את הלב).
עשיתי לעצמי מה שרציתי ויצאתי פעמיים לסוג של התבודדות שקיויתי שתיתן הרגשה טובה וחיבור לאלוקים.

יצאתי בלילה קצת מאוחר עם הרכב וזרמתי עם הנסיעה לאן שילך כשברקע שמתי שירים מחברים של שולי רנד וישי ריבו "איכה" ועוד כל מיני לועזיים שיתנו קצת קצב ואווירה.
הגעתי לחוף ים והתחלתי להסתובב, בסוף הגעתי לנקודת תצפית יפה ומבודדת, לבד מול הים, יש את כל מה שצריך אבל לא הרגשתי שום דבר מיוחד אז בסוף פשוט התחלתי להתפלל, על עצמי, מה שאני מיחל ועל אחרים.
התפללתי להיות בנתינה והייתי בנתניה (איך לא הצלחתי לוותר על משחק המילים המטופש הזה?).
הרגשתי שאני קרוב מאי פעם לשלב שבו אלוקים יזכה אותי לזיווג ומצד שני הכי רחוק מאי פעם מהחשק שהיה לי בשביל זה (אפשר לראות שהגעתי עם החשק הזה עוד בהודעה הראשונה שלי באתר), משהו בשמיעת השיתופים והצרות של החברים יצר לי תופעת לואי של ירידת החשק שם. משהו שנגרם מתוך כאלה שגם לא בכוונה משתפים תמיד את החלק השלילי בחיי זוגיות הוריד את ההתלהבות (כמו שציינתי קודם במשל על ילדי הגן וכיתה א) הייתי קצת מאוכזב מזה אז התפללתי גם לחשק שיחזור.
בחזרה אני צועד וסביבי מלא זוגות חלקם צעירים חלקם מבוגרים חלקם מתמזמזים ואסירות תודה שנמנעתי מפעולות על תאווה. קצת הצחיק אותי שזה הזכיר לי סרט מהעבר בתור ילד(אולי מצוייר) של איזה אחד שמסתובב לבדו לתומו ובכל פינה שהוא נתקל נדחף לו זוג רומנטי מולו כאילו העולם עושה דווקא.

למחרת ביום תיכננתי שוב לצאת, רציתי איזה יער או משהו אבל בגלל השעה והחום ויתרתי והלכתי להסתובב בגנים בסביבות העיר, קניתי לעצמי מילקשייק (אחד הדברים שאני הכי אוהב) ישבתי בפינת טבע נחמדה עם מזג אוויר מעולה.
המילקשייק היה אחלה אבל משהו היה חסר טעם, התחלתי להבין שגם המילקשייק הכי מעולה בעולם עדיין יהיה חסר טעם לגמרי אם אני לבד, אם אין לי עם מי לחלוק את החוויה ולהנות יחד, כך גם הטיול הרומנטי עם עצמי לים היה חסר משמעות כשאני לבד ואין עם מי לחלוק, בכלל גם להחלמה ולבריאות "לא טוב היות האדם לבדו" ואולי רק בשביל זה מספיק הצורך והרצון לזוגיות (מסר מאלוקים?).
עד עכשיו בהזדמנויות הייתי לוקח את אחי שקטן ממני ב12 שנים כדי להנות ולחוות יחד ועכשיו כשהוא כבר בישיבה גדולה זה הולך והופך ללפחות רלוונטי..

התחלתי להסתובב ולנווט את המחשבות לאסירויות תודה ולחשבון נפש:
אסירות תודה- אסיר תודה על הבריאות ועל עולם וחיים נפלאים שאלוקים נתן לי פתאום נפל לי האסימון כמה אסירות תודה על מה שהתוכנית עשתה איתי.
אז נכון שלפעמים הראש שלי מספר שאני "עובר שטיפת מוח" או דברים בסגנון אבל תכלס חוץ מזה שמציק לפעמים לחזור על סיסמאות הכל שם מאוד טוב ומעולה.
מאז אני בתוכנית אני כבר לא מרגיש רע עם עצמי, לא שונא או כועס על עצמי, לא חי בשקר ובהסתר תוך יסורי מצפון ולאכול לעצמי את הלב, יודע ומרגיש שאלוקים אוהב אותי והקשר שלי איתו טוב.
כמות הנפילות שחויתי בשנה האחרונה לפני התוכנית הייתה יכולה להיכנס בתוך חודש אחד.
אני עובד בצורה נפלאה על המידות כעס ועוד דברים שלא הייתי מודע או מנסה לשנות בכלל לפני התוכנית.
בחשבון הנפש עלה לי בעיקר שאני צריך להיות יותר בנתינה יחד עם הכניעה שתעזור לי להנות ולאהוב ולהרגיש טוב, וגם העניין שהשימוש שלי במדיה(גם לא לתאווה) סך הכל מרחיק אותי מאלוקים.

אז עכשיו אני שמח, אני מבין ומרגיש יום הולדת זה יום הודאה לאלוקים שנתן לי עוד שנה של חיים, חיים בעולם שלו עם כל הטוב שהוא נותן לי, לעשות ללמוד ולחוות, מאמין שהכל לטובה.



זה שיתוף היום הולדת ועכשיו בקצרה לעוד נושאים בתקופה האחרונה:
69 ימים בחסד אלוקים של מפוקחות ושיחרור מתאווה.
מנסה לעשות ספירה גם על שימוש במדיה לראות שאנילא עובר את גבולות הזמן או התוכן הבריא אבל כרגע לא מצליח להתייצב על זה.

תקף אותי פחד שהרצון והחשק לתאווה שקצת נעלם יחזור ויתקוף אותי בעוצמתו והרגשתי חוסר אונים, הספונסר אמר שזה יכול להיות טוב אם זה מחזק את צעד 1 ולא טוב אם זה פוגע בצעד 3 -לקבל ולהיכנע לרצון אלוקים ולמציאות שלו.

השיפוץ בשלבי סיום, אני לומד להיכנע. זה אומר שלמרות שמחליפים בלטות בגלל צבע אבל לא מסדרים את הברז שלי שמטפטף מעל שנתיים או קירות מתפוררות עם רטיבות אני צריך לשתוק ולקבל.
למרות שהחלקים שחשובים מבחינתי לא מטופלים ואחותי החליטה לקנות ולתלות קישוטים של פרפרים בסלון אני צריך לשתוק, גם אם תחליט לצבוע את הבית בוורוד כנראה.
אמא שלי פתאום נזכרה לקבל ממני אישורים או ריצוי ועכשיו שזה כמעט נגמר שואלת מספר פעמים איך יצא? ואם זה יפה? אני עונה בקרירות במקרה הטוב שזה לא ממש מעניין אותי ולי זה פחות איכפת, קצת כואב אבל להיות בכנות ולהגיד מה אני חושב יכול להוביל למקום של מריבה או כעס לא בריא ולשקר ולהגיד שיצא ממש יפה למרות שבעיניי באמת אין שום הבדל עקרוני אני עדיין מתקשה.

זהו, מי שקרא הכל ממש אמיץ חח תודה שאתם איתי בדרך ומאחל לכולנו את כל הברכות הזיווגים והשלום בית הנקיות והמפוקחות והשחרור מתאווה, ההצלחה האושר והעושר שנזכה לחיות לפי רצון אלוקים, להכניס אותו לחיים שלנו ולהיות לתועלת בעולמו.

אוהבים!

מזל טוב אח יקר!!
תודה על השיתוף המפורט...עוד שנה חלפה של צמיחה ועבודה על הנפש. לאו מילתא זוטרתא היא;)

אוהב אחי!

תודה רבה אחי!!
אוהב בחזרה!