'גידי' המכור לתאווה.
10 ימים נקי מחיפושי תאווה-בסוף החלטתי שנכון לאפס
258 ימים מצריכה של תאווה
311 ימים מהוצאת שז"ל
שנה ו8+ מפורנ' מפורש.
אסיר תודה לאלוקים שזיכה אותי לחיות ולהגיע לזה ומתפלל לעוד רגע נקי ומפוקח ומחובר אליו.
מנצל גם את המקום הזה כדי לפרוק את הקושי האישי שלי למרות שזה לא קשור ישירות לתאווה (אבל בסוף אצלי הכל קשור, ככה זה..)
אתמול חוויתי דייט קשוח, כזה שאני לא זוכר שהיה לי אי פעם, והיו לי!
בחורה שדודה שלי הכירה בתור המחנכת של הבת שלה, "מכרה" לי אותה בעיקר בגלל המראה וזה שהיא דתייה יותר מהרמה שתתאים לבנים שלה (בסוף הפגישה התברר שהיא כן מגדירה את עצמה כחרדית), אז אני אמנם לא התלהבתי אבל נתתי את ההזדמנות.
בכל זאת קטנה ממני בערך ב8 שנים ועוסקת במקצוע שאותי אישית פחות מושך אבל אמרתי- נעשה את החלק שלי ונראה, אולי משמיים משהו יתפתח.
אם יצא לכם להכיר אותי הסגנון הדתי שלי קצת מבלבל. אני אומנם מאמין ובהשקפה דיי לכיוון חרדי, אבל ממש לא יכול להיות מוגדר כחרדי ובפועל יותר פתוח. אבל בסוף מאוד מאמין ואוהב את אלוקים והתורה ממקום עמוק שמרגיש לי אמיתי.
בקיצור נפגשנו. אין מה לומר, אלוקים בירך אותה ביופי ובכוחמה בשפע ב"ה.
אבל אולי יותר מידי..
יפה חכמה ו"צדיקה".
התחילה להציג את הכישורים שלה ולהמריא.
אשכרה אמרה לי שהיה לה תכנון בעבר להיות ראשת ממשלה.
עם כל הכישורים, הידע הנרחב, תחומי עיניין ואפילו מעורבות במחלוקות או כושר שיכנוע פוליטי (דברים שאין לי מושג וחצי בהם וגם לא מעוניין), ההישיגים והשאיפות, אני אולי מתחיל להרגיש הולך ומצטמק במקום.
וזה לא שאני חושב שאני לא חכם או אפילו פחות. ב"ה חנן אותי בשכל ומקצוע מכובד אבל בסוף אני אוהב את החלק של הפשטות בחיים ולא להיות עם הראש בעננים, להסתפק במה שיש וזהו, אנחנו סך הכל אנשים פשוטים..
עוד יום לפני שנפגשנו ביקשה מספר של חבר שבתגובה אמר לי יום לאחר מכן שלא הבין מה רצתה ומה ציפתה, שהרי לא יגיד עליי דברים רעים.. אבל אני זרמתי איתה ונתתי למרות שאני פחות נוהג כך אבל מכבד.
אמרה שלא רואה סרטים מחינה אידיאולוגית ובטלפון הראשון שהרמתי אליה שאלה אותי "מה הקווים האדומים שלך" שלא ידעתי מה לענות בדיוק באותו רגע.
בקיצור אני מגיע לפגישה ראשונה ממקום של סך הכל לבדוק "כימיה"/זרימה והתאמה ,מנסה לשאול שאלות קלילות ולספר והיא בתגובה מכניסה לי שאלות ברומו של עולם.
ממש שאלות "קיומיות" על מה אני רוצה מה שואף ו"מה חשוב לי" שנשאלות מספר פעמים בוריאציות שונות ואני בחלק מהפעמים כבר מגמגם או נאלם דום.
בפעם אחת כבר לא ידעתי מה להשיב ופשוט אמרתי את מה שלמדתי בתוכנית:
"יש לי 2 מטרות בחיים -1לעשות את רצון אלוקים כמו שאני מבין אותו ו2 להיות לתועלת לאחרים, זהו, מעבר לזה לא יודע מה להגיד לך".
ובפעם אחרת שהרחיקה לכת עם השאלה "מה אתה רוצה" ואם יש רצון אז למה זה לא מגיע? ציינתי כבר ש"אני לא איתה כבר" ופשוט איבדתי אותה, עד שהיא החליטה קצת לרדת בשבילי מהענן.
תוך כדי הראש כבר מתחיל לספר עם מי יש לי עסק וכמה מסוכן יהיה לחיות עם טיפוס כזה, כזה שיודעת "יותר מידי" מה היא רוצה.
לא חסכה ביקורת גם אחרי שעניתי לשאלות, טוב פוליטיקאית..
ובנוסף תוך כדי סיפור תמים על האמונה שלי והגילגול שלה בחיים הכניסה אותי לפינות כל כך לא נעימות בחיים שלי, על הקושי שהיה ויש לי להיות חלק מהעולם החרדי תוך כדי שאולי היא מנסה לנתח את הטראומה שהייתה לי (?) או להסביר לי למה ההבנה שלי לא נכונה.
ואני סך הכל מנסה להסביר לה שהאמונה שלי באה בצורה הזאת מתמימות וככה נוח לי ושיש דברים שקשה לי להיות חלק מהם וממש מצאתי את עצמי תוך כדי שיחה איתה כבר עם דמעות בעיניים.
ממש, המקום הכי רגיש שלי, לנסות לפגוע ביחס שלי כלפי אלוקים ולתת ביקורת על הדרך בה אני עובד את ה'- למה מי היא?!?
וזה תוך כדי שהיא מציגה גם את ה"מושלמות" שלה באמונה ודרך ה' ועמידת הפלס שלה בדרך ההלכה.
כשסיפרתי על חלק לימוד התורה שלי שאני משתדל ומתקדם ואז שאלתי אותה ככה בתמימות אם היא גם קצת לומדת הלכות או שומעת שיעורים? היא ענתה בגיחוך "כן, אני אפילו יותר מגבר" - לומדת ויודעת הלכות ברמה, לומדת כל מיני פילפולי שיחות ועומק בדת ואפילו לומדת קצת גמרא (!?!)
כנראה שהרגשתי מאויים וכשסיפרה לי לתומה שגם אוהבת לטייל בחול מצאתי את ההזדמנות קצת לתקוף באותו מטבע שאמרתי לה "כן, אבל את יודעת שיש רבנים שלדוגמא אומרים שגם זה אסור", היא ישר מנתה את 4 הסיבות שעבורם מותר לטוס ואמרה שכשהיא טסה היא לומדת תורה, והחזרתי לה שנכון, אבל זה לא בדיוק הכוונה כי את הרי לא טסה *בשביל* ללמוד תורה, אבל עצרתי את זה שם כי ממש לא רציתי להיגרר לוויכוח.
מספרת ששרה קריוקי עם חברות ומפתחת קול, -ביטחון עצמי גבוהה שנשמע כמו הניגוד שלי אבל לא בהכרח רע.
כששאלתי עם איזה חברות יוצאת ומה עושה הזכירה גם שכיף לה שיש לה חברות חכמות שככה היא יכולה לדון איתם על כל מיני נושאים לעומק ולעצמי חשבתי "חח הדבר האחרון שאני יכול להגיד על החברים שלי זה זה שהם חכמים" אבל זה לא לגמרי נכון..
לא יעזור אם אוסיף שגם תוך כדי הפגישה מספר פעמים היא מקליטה הודעות וצאפ לתלמידות שלה בהם היא מסבירה להם על כל מיני שאלות, שהיו פעמים שלרגע חשבתי שהיא מדברת אליי.
לסיכום הרגשתי שממש כתשו אותי לאבק.
בנסיעה לבית הרגשתי מפורק וצרחתי לאלוקים ברכב שיעזור לי וכמעט כבר בכיתי, אחח איזה מקום לא פשוט זה.. קריעת ים סוף..
הגעתי לבית ושיתפתי עם 2 חברים עד שעה מאוחרת, וכמו שתיארתי לעצמי וגם אמרתי להם שיקרה- עד הרגע האחרון שהצלחתי להירדם המחשבות על מה שהיה שם לא הפסיקו לרוץ בראש.
בנוסף המחשבות המשיכו לנהל אותי היום- כל היום שלמחרת ועירבבו לי את כל יום העבודה.
גם בכלל לא יודע מה להחליט, אני אמור לחזור אליה מחר כי היום חברה שלה מתחתנת והיא המלווה.. ולרגעים הראש שלי רץ לשלוח לה הודעה קיצונית שזה לא מתאים ולברוח מזה ולרגעים אחרים הראש חושב על מה היא תגיד ומה אגיד לה אם היא כן תרצה להמשיך.
מנסה לחשוב שאולי גם זאת הייתה סתם הצגה מוגזמת, ואולי סך הכל היא ילדה שלא יודעת עדיין איך להתנהל בפגישה נורמלית ואני פשוט אכלתי את כל הצורה הזאת שיצא לה להציג את עצמה ככה.
זהו, ואוו מדהים איך אפשר לפרוק פה..
מתפלל לעשות את החלק שלי בדרך של אלוקים ומתחנן וזועק שאולי אלוקים ישמע גם את הזעקה שלי דרך השורות האלו שיכווין אותנו, את כל הרווקים וכן גם את כל הנשואים, שיעזור לנו וכיווין אותנו לדרך הנכונה בדרך שלו למקום הטוב לעשות רצונו ולהיות לתועלת בעולמו אמן.