לא הבנתי, איפה אמרתי שזאת חולשה ולא בגידה? מתי התייחסתי בכלל למושג בגידה?
בלבלתם אותי..

לא יודע, לא חשבתי על זה ככה ולא בטוח שאני יודע מה לחשוב.

האמת שאחרי שסיפרתי לזאת שיצאתי איתה היא התחילה לשאול קצת שאלות שאחת מהם הייתה "אתה לא חושב שזה יכול להוביל לבגידה בעתיד?" אני מניח ששם המושג בגידה מגיע במובן של להיות עם מישהי אחרת, לעזוב ולאבד עניין באישה שלך וללכת ליצור קשרים (גם אם רק מניע מיני) עם נשים אחרות.
על זה הסברתי גם לפי הספונסר שלי שזה לא סביר בעקבות זה שאני כבר בתהליך מתקדם בהחלמה ולא חציתי את הגבולות אלו וכו' אבל כמובן כמו גם לאדם "נורמלי" תמיד קיים חשש..

לא יודע וחסר ניסיון באיך האישה תרגיש לגבי המחלה שלי, אני מבין לגמרי שהיא יכולה להיפגע ולהרגיש סוג של בגידה כשאני משתמש כמו שהחברים תיארו, אז מובן שהמחלה שלי לא רק יכולה לפגוע בעצמי אלא גם בכל הסובבים אותי (שנים הרגשתי שאני בוגד בבורא עולם) וגוררת אותי מחוץ לגבולות המוסר שלי, אני מתאר כאן חוסר שליטה ורגישות גבוהה לנושא הזה שאני מנסה להתמודד איתו מעבר לזה אין לי מושג איך היא תיקח את זה.. ואם זה בגידה או לא אני לא יודע ולפחות בשבילי זה פחות מהותי לכל הבעייה הזאת.

גל של תאווה שגרם לי עוד רגע ללכת לחפש תאווה דחף אותי עכשיו לעשות מה שהתעצלתי ולכתוב פה ולשתף ובע"ה גם לעשות קצת עבודה על פיגמי אופי- למלא את החסר אצלי ולוותר על הסרט שרציתי לראות היום.

מכור לתאווה,
נקי חודש ו8 ימים מחיפושי תאווה,
290 מצריכה שלה,
342 ימים משז"ל,
שנה 9+ מפרונ פורש,
אסיר תודה על זה לאלוקים שממש נותן לי כל רגע לא מכוחי כמו שאני מרגיש את זה עכשיו.

הצטבר הרבה על מה לכתוב, מקווה שלא אעמיס יותר מידי אז אנסה לעשות סדר אבל בכל מקרה לא חייבים לקרוא..

החלמה:
מרגיש שגלי התאווה והאובססיה בתקופה האחרונה רוחשים, אולי יותר בעדינות אבל יש גלים ממשיים שמראים לי שכל רגע אני יכול לתבוע.
זה גרם לי לפני כמה ימים לחזור ליומן ולקרוא את כל ההשתלשלות שלי עד לנפילה הקודמת וזה היה מטורף.
פתאום ראיתי את כל הסבל והטירוף שעברתי, מה שכבר שכחתי ממנו ויוצא לי לראותרק בשיתופים של חברים אחרים שסובלים, גם אני הייתי ממש שם סבלתי מאוד ברגע שפעם אחת נתתי לאובססיה מה שהיא רצתה והיא התנפלה עליי עד שבסוף לא החזקתי הרבה ונפלתי..
היום א.ת מדריך  ספונסיים שנראה שצועדים לכיוון הנכון ובע"ה מקווה לעשות רצונו וללכת בדרכו.

פגמי אופי- סיפור על אתמול:
אתמול עברתי יום שלם מלא בטינות ופיגמי אופי, שיתפתי בלייב וכתבתי לחברים, אסכם כאן בקצרה:
שיכנעו אותי ללכת עם דוד לטיול, הוא בחר יעד מוגזם ורחוק אבל בסוף השתכנעתי בשביל שאוכל לנהוג ולפחות מזה אוכל להנות (אני אוהב מאוד לנהוג).
ברגע האחרון אמא שלי שאמרה שנבוא עם רכב שלנו שינתה את דעתה (כנראה מטעמים כלכליים) והחליטה שכולנו ניסע עם הרכב של הדוד, כמעט שחזרתי לבית אבל בסוף אמרו לי שגרמתי להם לחכות וכו אז באתי.
מהר מאוד נכנסתי לטינות, כל הניעה המאוד ארוכה הפכתי לעצבני חסר סבלנות, מסתכל על הכביש מקנא שאני לא נוהג, משדר סבל ומירמור ("אם אני לא הנהג אני לא נהנה") תוך כדי שאני כותב לחברים בווצאפ- הדבר היחיד שיכולתי לעשות.
חבר ותיק הציע לי לבקש מהדוד לנהוג וכשהצלחתי להתגבר על המבוכה ולבקש הוא אמר שאין מצב אין ביטוח וכו.
בקיצור הפכתי לקטנוני מתקרבן וממורמר. כשהגענו ליעד וקצת הסתובבנו זה ירד אבל בדרך חזרה זה חזר שוב, היה לי הרבה על מה לכעוס, על להיות תקוע במקום על להפסיד דברים שתיכננתי על אורך הטיול שהתארך מחצי יום ליום שלם+ על העיופות ממשהו שאני בכלל לא רוצה.
זה נגמר בזה שהגענו ישר לערבית וכבר אעתיק לפה את מה שכתבי בווצאפ:

"חזרנו הבייתה, 'הסיוט נגמר'

נחתנו ישר לתוך תפילת ערבית מאוחרת שמיהרנו לפחות לתפוס אותה, יצאתי מתוסכל עם יום חופש שנשרף והבטחה בראש יותר לא לצאת לטיולים שבהם לא אוכל לנהוג.
ואז זה הגיע,
כשהגעתי לתפילה הגיע בחור צעיר ממני שזיהיתי מהשכונה, אבל הפעם הוא הגיע על כיסא ו..בלי רגל.
לא יודע מה בדיוק קרה לו אבל הוא נראה מחויך ומשתדל לא לתת לזה להשפיע עליו.
ואז זה חזרי אליי, כל ההתנהגות הילדותית שלי היום, איך התבכיינתי, אז מה אם קצת כאב לי הגב בנסיעה קצת 'סבלתי' יום אחד אבל זהו בשבילי זה נגמר, השלמתי את הלימוד, בבית עדיין לא התייאשו ומכינים את העל האש ואת הכושר אני אדחה למחר ואם ישאר כח אפילו אוכל להתחיל את הסרט שרציתי, אבל מה סך הכל היה לי? טיפה חוסר נוחות יום אחד? כמה שעות של נסיעה פחות נוחות? על זה כל כך התבכיינתי והתעצבנתי?
לראות אותו בלי רגל להבין שהוא לא יכול לחלום על לעשות את המסלול שעשיתי היום ועדיין מחויך ורגוע גרם לי להשפיל מבט..

בקיצור אשתדל להכין צעד 10 טוב על פיגמי האופי המטופשים שלי והטינה שהייתה, אבל לא בטוח היום, אני עייף, אולי מחר.." 

עכשיו אני מרגיש על זה סוג של בושה איך התנהגתי בקטנוניות וילדותיות, מקווה לעשות על זה את הצעדים הנכוןנים ממקום בונה ואמית י ולא שיפוטי.

תאווה:
לא אפרט יותר מידי אבל אספר שבמהלך כל הטיול אתמול נחשפתי למלא נשים לבושות בצורה חושפנית ומוגזמת, זה התחיל שעצרנו בחנות ינות (אחרי ששיגעתי אותם שאני חייב לצאת מהרכב) והייתה שם בחורה שהתלבשה חשוף בצורה מוגזמת ממש בלי בושה! גם בטיול הרבה מהנשים (לא אזכיר גזע) הלכו בלבוש מאוד חושפני, באורך פלא זה לא הדליק את האלרגיה כי כולם לא היו לטעמי אבל בלעתי שם מראות של תאווה..
בסוף היום עצרנו לשתות בבית קפה שהיה שם איזה בחור עם שתי נשים (שאולי היו הבנות שלו) במראה של תיירים עם לבוש מתוקתק אך חושפני שהזכיר לי ממש סצינה מסירטי פורנו.
ספציפית לא הדליק אלרגיה אבל כל הקלות ראש הזאת, ההפקרות של הנשים שכל אחת מתלבשת איך שבא לה עושה מה שרוצה וכו' החזיר אותי למחשבות על עולם הפורנ' ואיזשהו רצון ללגום ממנו.
מתפלל לוותר, למלא את החסר בחיובי ובאלוקים בפעולות הנכונות, להצליח לראות ולהבין שכולם בני אדם שנקלעו לסיטואציה בגלל תרבות וכו'.. שאלוקים יתן להם כל טוב.

מספיק חפרתי, יאללה בע"ה לעבודה על פיגמי האופי, נשתמע.

מכור לתאווה.
רוצה לשתף ואולי גם קצת להתייעץ.

חודש ו14 יום ללא חיפושי תאווה
295 יום ללא צריכת תאווה.
348 ימים ואם ירצה ה' שבוע הבא תעבור שנה מהנפילה האחרונה שלי משז"ל שהייתה בפסח שני.
ושנה ו9+ ללא פורנ' מפורש****

א.ת לאלוקים על הזכות והחסד שנתן לא מכוחי.

אני מתקרב בע"ה לשנה נקיות משז"ל, עם זאת יש גלים של תאווה וגירויים להשתמש, אולי פחות אובססיבים ועוצמתיים מבעבר? אבל קיימים

ראיתי שזה המצב יחד עם חשיפה אקראית לתוכן של תאווה בו מצאתי את עצמי למשך כמה שניות צופה וסוגר וקיבלתי על עצמי עד שבוע הבא- לפחות עד שאגיע לשנה ולפחות רק להיום להימנע בכלל מפייסבוק ויוטיוב כדי למנוע פיתויים מיותרים, א.ת שבנתיים זה עובד כבר מתחילת השבוע וחוץ מאותה חשיפה אקראית כבר 7 ימים מפוקח שם.

עם זאת, מוצא את עצמי לא פעם מתגרה, הגירויים החיצוניים מזעריים עד לא קיימים אבל הראש.. הראש מתחיל כל מיני פנטזיות או מחשבות שלפעמים מגיעות בדרך עקיפה ולפעמים אני לא לגמרי מסלק ואז נגרר למחשבות על דברים שמתחילים לעורר תאווה, מידי פעם עולה רצון פיזי או פיתוי להשתמש, לתכנן או לחפש/לצרוך תאווה. הבעייה ממש נובעת מתוכי..

אז אולי גם אלוקים יזכה אותי להגיע לשנה ללא שז"ל כי זה לגמרי ועדיין לא בכוחי. הראש עף ומתחיל להריץ סיפורים על מסר מעניין שאתן לכבוד שנה נקיות ובכלל לא בטוח שזה יקרה, אני לא הולך למסור אם לא הספונסר שלי ידריך אותי לעשות כך ובנתיים למרות שסיפרתי לו על הזמן נקיות הוא לא התייחס לנקודה הזאת (אולי גם בשבילו זאת לא נקיות למסר) אז יכול להיות שבסוף זה סתם ישאר בראש או שמקסימום ארשום משהו פה..

כמה ימים עמוסים ומעייפים בעבודה גם אם לא כולם היו מלאי עשייה והיום בכלל היינו בטיול אבל עדיין חוזר עייף ורעב..

היתה לי אתמול שיחה עם הספונסר שקצת עירערה או השפיעה עליי שאשמח לשתף ואולי גם לשמוע את דעתכם:

הוא שאל אותי לפשר הצגת הגדרת הנקיות שלי מ"פורנ' מפורשת", הסברתי לו ואסביר לכם גם כאן שכשאני אומר את זה הכוונה היא לסירטי פורנ' מפורשים בהם רואים בגלוי אברי מין ושימושים.. ז"א שבפועל במהלך התקופה הזאת כן נחשפתי לסוג מסויים של תוכן פורנוגרפי אבל לא כזה מפורש..(יותר נשים לבושות בחושפניות עם תוכנן מיני..).
לטענתו אין משמעות לספירה הזאת היות ותכנים "לא מפורשים" מהסוג בהם צפיתי עדיין מופיעים באתרי פורנ' ואין הבדל בין השניים וכן שכשאני מצהיר באופן הזה ("נקי מפורנ' מפורש") זה משתמע לחברים שאני נקי לגמרי מפורנ'.

חלקתי עליו וניסיתי להסביר את עמדתי שנראה שלא לגמרי קיבל- הסברתי שלדעתי יש הבדל גדול ומהותי בין השניים, מאז שהגעתי לתוכנית אפשר לומר שלא צפיתי באיבר מין של אישה, צריכת פורנ' מפורשת משפיעה עליי בצורה הרבה יותר חזקה גם במחשבות ובאובססיות על דברים שלא קורים כשאני נמנע מהתוכן המפורש וכן שזאת התקדמות עבורי "לא לצפות בחרא שהייתי צורך ומצטער בעבר" שההצהרה הזאת משפיעה לי על ההחלמה (אחרת אם זה פורנ' וזה פורנ' אז הגבול יהיה דק וקל יותר למעבר) ושאני חושב שההגרה הזאת דיי מתארת את זה בצורה הנכונה- "פורנ' *מפורש".

כמובן שעם כל זאת שנינו מסכימים שזאת לא עיק העבודה או השאיפה ומבחינתי זאת נבלה וזאת טריפה.

הוא גם על זה קצת חלק, ניסה לומר שאני אולי מנסה להציג את זה כסמים קלים וקשים וכו'..

דבר נוסף שאמר והעיר על אמירותי שעדיין לא חילחל היא שלדעתו לא צריך לקרוא לזה "חרא"/"זבל" וכו'.. שאני לא צריך להתייחס לתוכן הזה כדבר רע מגעיל או מקולקל.
הוא טוען שאולי כך לאדם בריא אבל בשבילי זה נרומלי, זה דבר טבעי והתוכן עליו אני מסתכל הוא סך הכל משהו טבעי/ביולוגי (או מילים אחרות שהוא תיאר ולא זוכר) ואצלי זה טבעי שני נמשך לזה וצורך את זה ("ברירת מחדל) אבל הדבר היחיד שאני צריך להתייחס אליו זה שאני חולה ובגלל זה זה בעייתי בשבילי ולא בגלל שהתוכן רע ומגעיל וכו'..

לא לגמרי הצלחתי להתחבר לזה, ניסיתי להסביר שאותם דברים שהייתי צופה בהם היו אפילו גורמים לי בחילה תוך כדי והסתכלות מעוותת אבל שוב הוא טען שלא צריך להתייחס אל זה כך.

אז רציתי לשתף אתכם ואם יש למישהודיעה להוסיף אשמח לשמוע, אוהבים.

היום כבר הבנתי שאני נמצא בסוג של קריז.
אולי המחשבה על שנה נקיות, אולי פעולות המניעה אולי משהו בתקופה הרגשתי שאני סוחב את זה כבר כמה ימים והיום זה דיי הגיע לשיא.

חזרתי לפעולות הבסיסיות של א.ת וטלפונים, שיתפתי ואפילו הלכתי קצת לנוח במהלך היום, א.ת נראה לי שזה קצת דעך..

משהו אולי בשיאפה של שנה נקיות, אולי בתוכי ציפיתי שאהיה פחות חסר אונים, אבל לא, אני עדיין חסר אונים ושליטה בדיוק כמו שהייתי בהתחלה.
אז אולי זה מפתיע קצת ומאכזב שזה קורה גם אחרי תקופה ארוכה בהחלמה אבל זה קיים.

מרגיש שהאובססיות הם כמו הגלים, אומנם עם הזמן נרגעים והופכים למתונים וארוכים יותר אבל עדיין קיימים, עדיין מידי פעם מגיעים ל"פיקים" שלהם והם עדיין מאיימים להטביע ויכולים לסחוף.. זה לא גועש תמיד כמו שהיה בעבר אבל עדיין לא נעלם..

אז חוזר היום לבסיס ולפעולות, מחזק את הצעדים והחיבור בע"ה ומתפלל לאלוקים שאצלו נמצא הכח שישחרר אותי מזה.

תודה אחי, השיתוף הזה עזר לי המון, 
אני גם בימים רגישים מאוד, 
הראש שחי מספר לי שזה לא כזה נורא אם אשתמש... 
תודה ממש חיברת אותי! 

עשר שמעון היקר, תודה שאתה איתי בדרך!
נותן לי הרבה כוחות, אוהבים אותך!

התלבטות אם בכלל לשתף או להפסיק את הכתיבה חסרת הטעם פה, בסוף החלטתי שבכל זאת בשביל עצמי אנסה לסכם בקצרה.

מה היה לי השבוע:

ניקיון שנה (עיברית) מאוננות (355 ימים) - כמעט ולא דיברתי על זה וכבר אין ממש חשק מלבד להצהיר בקבוצה (הספונסר לא אמר לעשות משהו אז אני שותק). 

רשימת א.ת מלאה ומשמעותית- באמת הייתי שמח ומאושר בתחילת השבוע .

פגישה עם חברים מהתואר- מהעבר, שהשאירה אותי עם טעם רע מאוד של חוסר שייכות: אחרי חצי שעה של אוכל וקצת דיבורים כלליים הם עברו להרבה דיבורים על הנשים, הילדים והחוויה המשותפת והמוצלחת שלהם ביחד בתואר - כל מה שלי אין ולא היה. ביחד עם עוד כל מיני שיחות על שכר והשקעות שאני לא מתמצה גרמו לי לשבת ולחייך מעל שעה חיוך מאולץ ולשתוק, להרגיש חוסר שייכות עצום ורצון בדרך חזרה לבית לעבור ברחוב "מפוקפק", א.ת שאחרי מבט פנימה להבין מה אני מחפש שם נגעלתי וויתרתי, ועדיין הראש הסתובב לכיוון הרחוב כשעברתי שם וכמעט נשאר שם תוך כדי שאני ממשיך בנסיעה.

חוסר אונים מתמשך- יום למחרת בדרך לקבוצה העיינים שלי נכנסים בחוסר שפיות לכל רכב של בחורה לידי ומנסים לחפש בטירוף.

חרדה חברתית חוזרת- בקבוצה התחילו לדבר על הדת (מהכיון ה"ליברלי") עם עוד כמה נושאים שיחד עם ההרגשה לפני (ואולי גם עייפות) דחפו אותי למצב חוזר של תחושת חוסר שייכות וכעס שכשהגיע התור שלי לדבר הלב שלי כל כך דפק (מלחץ והתרגשות/בושה/פחד) שכמעט החולצה נקרעה, רציתי לוותר על הדיבור אבל בסוף הצלחתי להגיד את זה וזרקתי משפט בשביל "לצאת ידי חובה".

נקודת משבר- קמתי היום שבור מבפנים ועייף שאפילו מישהו עצר אותי ביציאה מהבית כנסת ושאל אם קרה משהו (כנראה היה נראה עליי השיברון), רציתי לעזוב הכל, לעזוב את התוכנית והפעולות, נמאס לי, לזרוק הכל לפח - ואם לא אז לפחות אנסה לקחת שבועיים שלא אעשה שום פעולות.
א.ת נחתי קצת וחברים התקשרו וזה השתפר במהלך היום ואני מרגיש שהשמחה לאלוקים על מה שיש בכל זאת חוזרת.

זהו בסוף כמו תמיד כתבתי הכל..

בס''ד 

תודה רבה גידי, 

מזדהה מאוד עם הדאון. גם אני באיזה מכתש רגשי בימים האחרונים. 

כמו שאומר מאמן של קבוצה ששיחקה גרוע אבל ניצחה: "צריך לדעת לנצח גם משחקים כאלה... ", כך החכמה היא לדעת לצלוח ולא ליפול גם בימים כאלה. להוריד את הראש ופשוט לתת להם לעבור ולזכור שגם ליום הכי גרוע בעולם יש סוף וגם הוא יגמר. העיקר שיעבור במינימום נזק....

נשמע שעליך עברו ימים קשים יותר, לפחות התעודדתי מזה קצת... חחח...

גידי תודה שכתבת! 
הפוסטים שלך תמיד חיזקו אותי מאוד אבל לאחרונה עוד יותר! 
אני מרגיש שאתה ממש מדבר אלאלי ישירות וזה מאוד מחזק ומחבר אותי

תודה רבה על ההתייחסות חברים, אתם מחזקים אותי.

היום נגמר בזה שהשתתפתי בסקר- זום של שעה וחצי עם אנשים על התעסוקה.

מאוד מוזר! השתתפתי בזה רק בגלל שקבעתי איתם ולא רציתי להבריז (ויש גם מענק כספי)- איכשהו יצאתי משם ממש שמח ואיכשהו מכל הדברים הרגשתי שזה הדבר הכי כיף שעשיתי השבוע חח (לא יודע אולי פתאום הרגשת שייכות והתבטאות בקבוצת אנשים נורמלית שהגיעה מחוסר ציפיה מוחלט) תאמינו לי נסתרות דרכי ה'..

גידי דברים נפלאים. כל הכבוד לאן שהגעת.
החיים תמיד מורכבים, והקב''ה יעזור לך למצוא את המקום והתפקיד שלך. 

עובר יום דיי מטורף ומבולבל. כל מה שיכל להשתבש השתבש.

קמתי מאוחר פיספסתי את החלק העיקרי של התפילה ובכל זאת הצטרפתי כי לא יכלתי ללכת למניין אחר בגלל שהייתה לי ישיבה מהעבודה.

כמעט מפספס את הישיבה בגלל באג במחשב.

התחלתי יום עבודה, לא מצליח להתרכז ובמקום זה משוטט פה באתר, עוד רגע אתחיל, עד שהגיעה השעה שהספונסי קבע והתקשר.

אחר כך הרגשתי שאני פשוט עייף מאוד אז נחתי, חצי שעה+.

קמתי ל"הפסקת צהוריים" בה תכננתי להסתפר ולהתגלח (מחר מגיע פיזית למשרד וכבר נראה נורא..) אז הלכתי.. נמשך מעבר למה שחשבתי.

נזכרתי שאני צריך לאסוף דואר אז כבר הלכתי עם הרכב לאסוף למרות שקצת חורג מזמן ה"הפסקה".
תוך כדי שאני עכשיו מרגיש את הקושי בתחילת הדרך לעצמאות הכלכלית שלי - אין לי עדיין אשראי (אם הייתי נשאר תלוי באמא שלי היה לי מזמן ועכשיו לוקח להם מלאאא זמן עד שמביאים לי) אז כל פעם נאלץ להלוות מזומן מאבא שלי ולהרגיש יותר את ההוצאות.
בדרך הדלק נגמר ובגלל שאני צריך להגיע מחר פיזית למשרד כבר הלכתי למלא.. אצטרך ללות שוב שיהיה לקנות אוכל מחר.

בדרך חזרה הבולמים של הרכב עושים בעיות - עוד דאגה כלכלית לעצמי בדרך..

מגיע לבית פותח את המשלוח ופעם שנייה- מגן מסך לטלפון, יוצא דפוק עם איזה דפקט שאני לא מבין. אז כבר נהרס והפך ללא שמיש ואני שוב שילמתי לחינם ונשאר עם טלפון בלי מגן במצב בעייתי ולא נוח..

תוך כדי שואלים מהעבודה איך ההתקדמות ואני עונה שעדיין לא התקדמתי הרבה, הייתי צריך לטפל בכמה דברים אבל מקווה שאעשה יותר מאוחר התקדמות טובה יותר.

אולי נתחיל לעבוד? אבל אני כבר מת מרעב ולא אכלתי כלום אז טורף משהו.

עוד ישיבה בדרך אז לפני מבקש ממישהי עזרה במה שנתקעתי, הראש בכלל לא במקום אז בקושי מצליח לשאול או להבין.

הישיבה מתחילה אז ההסבר נקטע, אני לא מבין שום מילה בישיבה.

נגמרת הישיבה ואני שוב עייף ומבולבל, לישון שוב? נשמע מוגזם.. כל אלו שיכלו לעזור לי במה שנתקעתי נראה שכבר התנתקו וסיימו את יום העבודה שלהם ואני עדיין מנסה אולי להבין ולהזיז משהו..

לא במרכז אבל בצד התאווה יושבת לה במהלך כל היום הזה, ביחד עם עוד איזה תחושה של חוסר נעימות/כאב קל באיזור של האיבר והתאווה קצת קורצת שאם הייתי לוקח איזה שימוש ככה בקליל הייתי יכול קצת להשתחרר ולהמשיך בקלות.
מזכיר לעצמי שזאת לא אופציה, זה ממש לא יעזור וזה לא מה שאני בכלל רוצה..

מתפלל להמשיך את הקצת שנשאר מהיום בשפיות ואולי לקדם משהו ואם לא אז לפחות מחר..

אוהב אותך גידי
מאד מזדהה עם הבלבול גם אני ככה בין הפטיש לסדן
מאחל לך את כל הטוב

שבוע מבורך ושקט.
קצת להתחבר ולהשתחרר אשתדל לשתף בקצרה.

בחסד ה' לא בכוחי נקי בערך חודשיים מפעולות חיפוש תאווה, 319 ימים מצריכת תאווה, 372 מאוננות, שנה ו10+ מצריכת פרונ' מפורשת**.

החלטתי לאפס את הספירה של מפוקחות מול מדיה והיום נקיי שם יום אחד, עדיין מחפש את הדרך להתייצב שם- מה שקרה שהרגשתי כבר משומש מ"אדים", הרבה דברים בזווית העיין פרסומות וטריגרים שניסיתי להתעלם יחד מצטברים ונותנים תחושה כאילו כבר צרכתי ובגלל שוטטות מיותרת אני לא מרגיש מפוקח שם, זה קורה גם באתרים ומקורות שאין להם קשר לתאווה וכן גם ברחוב..

בזמן הזה שכל המדינה בבאלגן ואסונות אני בכנות מוצא את הראש שלי מוטרד בכלל מדברים אחרים אנוכיים ושוליים (ודיי טפשיים), אשתף כאן כדי לפרוק ולהשתחרר אבל מתנצל מראש על האנוכיות או אם זה עלול לעורר טינה לחברים.

אז הזמנתי כיסא מעבודה (חח נו באמת) מהטבה שניתנה לפני תקופה, ניסיתי לנצל את הסכום לכיסא איכותי ואכן ניצלתי קצת יותר מחצי.
הכיסא הגיע ואחרי הרבה בעיות ועיכוב גם הרכיבו אותו. ראיתי שהכיסא פשוט גבוה מידי- גם במצב הנמוך ביותר הרגליים שלי בישיבה נכונה כמעט באוויר והוא לא נכנס בשולחן, אחרי תקופה יזמתי ופניתי לשירות שהציעו שאביא להם והם יטפלו במקום- 
סחבתי אותו לשם, כיסא כבד במיוחד(!), בקושי נכנס לרכב, שעה וחצי נסיעה באמצע יום עבודה.
הנמיכו לגובה מתאים אבל הבעייה שהבוכנה הייתה נמוכה מידי ופשוט השתפשפה בריצפה ושרטה אותה, אחרי קצת מחשבה החלטתי להיות יותר אסרטיבי ויזמתי עוד פעם את השירות של התיקון, הפעם ניסיתי לפרק כדי שאסחוב רק חצי מהכיסא אבל זה לא עבד אז נאלצתי לחזור על אותה פעולה מסורבלת שבוע לאחר מכן.
הוא סידר את הבוכנה בטענה שזאת המתאימה וזה "הכי נמוך"- עכשיו הכיסא בבית ומתברר שוב בגובה המקורי והלא נוח, כבר יותר שרוט ומשופשף מהסחיבות ואני כבר לא יודע מה לעשות ודיי מיואש מלבקש שוב תיקון אם זה בכלל אפשרי ולחזור שוב על אותו סיפור מעיק, לא מבין מה אלוקים רצה ממני שם, כל הטירטור ובסוף אני חוזר מיואש לנקודת ההתחלה הלא נוחה..

הדפוס הזה מסתבר קורה לי בעוד תחומים- עוד תקלות בעבודה שאני מנסה לקבל פיתרון, מציק ופונה לאנשים ובסוף נשאר עייף ומתוסכל עם אותה בעייה מקורית.

איפשהו מוצא את זה נכון גם לעולם השידוכים שלי- עם הזמן אני מוצא את עצמי פשוט יותר עייף ומיואש, כבר התפילות למציאת שידוך ממש לא נלהבות כבעבר ואיפשהו כבר בלב אומר לאלוקים יאללה תעשה מה שאתה רוצה אני כבר לא מבין.. זה מידי פעם מכניס עצבות ויאוש וכשאני מסתכל על עצמי במראה צובר שערות לבנות עם עוד הצעה עקומה מתחיל להתעייף ולהרגיש שכבר לא אקבל את מה שיחלתי לו- אני לא נעשה יותר צעיר וכך גם לא השידוך הפוטנציאלי. 

בעבודה ההתקדמות שלי לא טובה ולפעמים זה מכניס אותי להרגשה רעה כלפי עצמי שאני לא עושה מספיק ויחד עם זאת ממשיך באותה התנהגות.

לפחות נקודת אור בסיפור הזה היא ההחלמה, איפשהו ההתקדמות בנקיות והעזרה לספונסיים אחרים שלפחות יכול להגיד שלאחד מהם ההשפעה עצומה ב"ה ובעזרתו שנמשיך להחלים.

האמת שתקופה כבר רץ לי בראש לכתוב פה איזה ציון דרך ואולי להתחיל גם שירשור על דברים שיש לי לשתף בצעד 2 אבל בנתיים לא יוצא..

זהו, חוץ מהנקודות האלו שלמען האמת דיי מנהלות אותי והמצב הבעייתי והלא ברור בו אנחנו נמצאים מנסה גם להציץ על חצי הכוס המלאה, לזכור שסך הכל טוב לי ולא חסר לי כלום כרגע ולהיות אסיר תודה לאלוקים על עוד רגע בחיים ובהחלמה.

בשורות טובות. ושבוע מבורך ושקט.