גידי הצדיק. השיתוף שלך טוב.
ההבדל בין האנשים המצליחים יותר למצליחים פחות, זה כמה מרכזים את הקשיים בצורה כזו מסודרת, או דווקא לרכז את ההצלחות, ואת הקשיים לראות כחלק מהחיים. 
כל אדם יכול לכתוב לעצמו, קמתי בבוקר, ניסתי ליטול ידים, בדיוק השפריץ לי מים, הלכתי לקחת סמרטוט, ובדיוק מלוכך. עד ששתתי את הקפה היה קר, וכו' וכו'.
בקיצור העבודה שלנו לספר לעצמינו את סיפור החיים יפה יותר 

צודק אחי, הבעייה שכשאני נשאר עם בעייה לא מטופלת זה ממשיך להטריד אותי וזה ספציפית עדיין מטריד אותי תקופה ארוכה בגלל זה חלקתי לנסות לשחרר.
מתפלל לקבל מה שאתה אומר ולהצליח לראות יותר את החיובי שבהחלט יש ממנו הרבה.

אח יקר!
מדהים לראות את השיתופים העקביים שלך!
המון הצלחה אח!

שלום חברים.

התלבטתי אם לפרסם עכשיו את הציון דרך, האמת נכנסתי כבר למוזה והתחלתי לכתוב אותו אז נראה לי שאמשיך כבר על הגל ואפרסם עוד מעט .

לא הייתי בטוח אם כדאי לחכות עוד כמה ימים כי אני בכלל לא בטוח על איזו ספירה אני עושה ציון דרך שנה, אבל אולי בכל זאת בגלל שעברתי את השנה נקיות בחסד ה' מאוננות אז יש משהו..

מקווה שהציון יהווה עזרה לחברים שסובלים ויראה אולי קצת מהדרך והפיתרון אותו מצאתי.

אני מכור לתאווה, מכור לפורנ' בין אם הוא תוכן מפורש או לא, מכור לכל תוכן מיני שמופיע או קיים במדיה, מכור לריגוש התאווה, לפנטזיות, למבטים על נשים ועל חלקי גוף שלהם, אפילו לקול שלהם, לריגוש והגירוי הפיזי, לאוננות, לבריחה מהמציאות, מכור לתאווה..

התאווה היא הסם שלי, זה שמטשטש אותי, זה שגורם לי להתנהג בחוסר שפיות, בחוסר שליטה, לבילבול המציאות, זה שאליו אני הכי רגיש ואני חסר אונים מולו.

ציון דרך לא מושלם בכלל...
אני ממש לא נקי ומפוקח בכל המובנים, אבל איך שאומרים אצלנו בתוכנית "המטרה היא - התקדמות ולא שלמות" ואני בהחלט יכול להגיד שהתקדמות- כן, יש -לגמרי! ולגבי לא שלמות - טוב גם זה -לגמרי!

אקדים ואציין את המובן מאליו, שכל הדרך הזאת והמקום אליו הגעתי הם לא בכוחי בכלל אלא בזכות אלוקים, והראיה לזה היא שלפני שהגעתי לתוכנית אכן ניסיתי בכל כוחי ולא הצלחתי.
אוסיף ואומר שזה כל כך לא בכוחי שאפילו אני מרגיש שאם אלך ואשתמש אאונן או אצרוך תאווה ישר לאחר כתיבת ציון הדרך הזה זה פחות יפתיע או אמור להפתיע אותי מאשר זה שאלוקים ימשיך להשאיר אותי נקי עוד רגע מעבר.
ברשותכם אנסה להעביר את ציון הדרך הזה דרך משל שנראית לי דרך קצת מעניינת יותר להעביר וגם יכול לתאר דיי יפה את המצב גם בלי צורך להיכנס לכל הפירוטים ולכל מה שעברתי עם המחלה בחיים.

אז הכל התחיל בזה שלמעשה הייתי חי במשך שנים, מאז היותי קטן, בסוג של עמק.
אבל לא בדיוק עמק מהסוג של "עמק המומינים" אלא יותר בסגנון של עמק מאוד חשוך ואפל, מלוכלך ומלא סירחון, מלא ביצות טובעניות ומצחינות שלא פעם יצא לי ליפול אליהם במשך חיי שם.
[אם זה ההסתרה, הפעולות בניגוד למוסר הפנימי, גם מצבים בהם ניסיתי לשאוב ולצרוך מילוי מבנות משפחה (אחותי ופעם לא שפויה של התנהגות מתוך מניע תאווה מול בת דודה קטנטנה) או שלל דברים לא מוסריים ולא רצוניים אליהם נקלעתי]

שם הייתי חי שנים, סובל מהסירחון והמצב אבל לא ממש יודע איך לצאת ממנו.

באותו העמק היה הר אחד, הר יפה שראשו מגיע השמיימה, היה עליו דשא ירוק והוא התנשא לגובה רב אל מעבר לעננים שאופפים אותו, לעבר שמיים מאירים.
במשך שנים יכלתי למצוא את עצמי משקיף לפעמים לעבר ההר ההוא, מפנטז על איך אני עולה עליו ומצליח לצאת מהעמק.
הייתי יכול להביט עליו מרחוק לנסות להשקיף עד למקום בו הוא נפגש עם העננים, אך מעבר לשם כבר לא היה ניתן לראות, העננים כבר הסתירו.
לעיתים הייתי מצליח לראות מרחוק נקודות קטנות שזזות עליו, לא הייתי בטוח אם זה דימיון או שאלו אנשים שנמצאים עליו ומטפסים עליו למעלה.
מה שלא יהיה, כל אותם שנים לא הצלחתי למצוא את הכניסה לאותו הר, הייתי מקיף אותו ומנסה לחפש, לעיתים עולה על גבעות קטנות בדרך שנדמו כאילו הם חלק ממנו אבל מהר מתבדה.

זה החלק למעשה שבו הייתי לפני התוכנית, מכאן התגלגלו העניינים ומצאתי את עצמי בפעם הראשונה נכנס לתוכנית.

האמת שמרגע שנכנסתי לתוכנית ישר כבר שמתי רגל על אותו הר! נראה שכבר היה אפשר לומר שאני על ההר ולא בעמק.
כבר מאז קרה דבר לא מוסבר שבחסד ה' ולא מכוחי הפסקתי לצרוך פורנ' מפורשת**(הכוונה דווקא לתוכן היותר בוטה ומפורש שמופיע שם). אותו דבר שבמשך שנים כמעט כבר התייאשתי, הייתי פונה אל עצמי ואומר, בסדר אתה נופל אבל למה אתה צופה בכל הדברים האלו? ובכל מקרה הייתי מוצא את עצמי נגרר לשם שוב. ומאז זה נפסק.[כזכור שום דבר לא מבטיח שכך ישאר]

המשכתי בטיפוס בהר.
את האמת? אגלה לכם סוד קטן, רוב הזמן הייתי מאוד מאוד סקפטי, לא האמתי שזה מה שיעזור ובאמת יוביל אותי החוצה אבל הייתי אומר יאללה ננסה ונראה מה יצא מזה, גם לפעמים עכשיו יכולות לתקוף אותי מחשבות כאלו. אבל, עם העובדות אי אפשר להתווכח והבלתי יאומן אכן קרה והמקום שאני נמצא עכשיו הוא שונה בתכלית.

ממשיך בטיפוס כאשר לאורך כל הדרך במקביל מלווה אותי מגלשה למטה, מגלשה שלעיתים נראית מאוד מפתה, רק לשבת ולהתגלש או אולי סתם לשבת שם בכיף כדי לנוח.. אבל אני חייב להמשיך בטיפוס אחרת לעולם לא אצא מהעמק.
כמובן שאני לא חף מכמה התגלשויות לאורך המסע אבל בכל זאת ממשיכים לעבר היעד.
למעשה תוך כדי טיפוס אני נחשף לשבילים חדשים בהר, שבילים שבכלל לא יכלתי לראות מלמטה, הם נראים נקיים יותר ומובילים למקום טוב יותר, והאמת ששם אני עדיין לגמרי בתחילת הדרך.
אני עדיין צועד את צעדיי הראשונים שם ורק מנסה להתייצב, כך שבמובן מסויים אני לגמרי עדיין בתחילת דרכי.
הדרך נראית עוד ארוכה, אני מגלה לאט לאט שלהר הזה כנראה אין בכלל פסגה, אי אפשר פשוט להגיע לפסגה שלו ולשבת שם לנוח ולהגיד שאת היעד השגתי.
למעשה נראה שככל שאני עולה עוד נפתחים לי עולמות חדשים וכשאעלה יותר ומעבר לעננים ככל הנראה אמצא שם עולם חדש, מקום טוב לחיות בו ולהתמודד עם כל מה שהוא מציע וכן כנראה שאם נרצה להמשיך ולהשתפר נצטרך תמיד להמשיך את הטיפוס ולנסות להנות מהדרך.


אז הינה אני היום.
זה הציון דרך, שמשמעותו מבחינתי היא לא לעצור, לשבת ולתקוע דגל, כי אחרת באופן טבעי כשאשב הפנים יופנו כלפי המדרון ולאט לאט אמצא את עצמי מידרדר (כך עובד כח המשיכה לא?).
ציון הדרך הוא כמשמעותו, לשים ציון דרך לנקודה בהר אליה הגעתי, לעצור לרגע קל של זמן כתיבת השורות ולהביט לרגע על הנוף.
לנשום עמוק את האוויר הנקי יותר ופחות מוצחן ולהביט על הנוף למטה, לראות מאיפה באתי ולאן אני לא רוצה לחזור.
לשים לב למעשה שהיום אני נמצא בדיוק במקום בו נמצאו העננים כשהבטתי מלמטה.
כן! בדיוק אותו המקום שאפילו לא יכלתי לדמיין שאפשר להגיע אליו אותו המקום אותו בכלל לא הצלחתי לראות וזה רק אלוקים שהושיט לי יד ומשך אותי אל הדרך.

לסיכום:
מצבי היום בחסד ה' הוא:
נקיות מפורנ' מפורשת (מראות מפורשים של איזורים מוצנעים וכו')- מאז ששמתי רגל בתוכנית ואולי קצת לפני : שנה ו10 חודשים ובערך 27 יום.
נקיות מהוצאת שז"ל = אוננות- 377 ימים.
נקיות מ"צריכת תאווה" (צריכה מכוונת ואקטיבית של תוכן של תאווה יחד עם גירוי וריגוש מאותו תוכן)- 325 ימים.
נקיות מחיפוש תאווה (כל פעולה שנעשית בצורה מודעת או נשנית למטרת השגת תאווה או היתקלות בה, בין אם הושג בפועל לבין אם לא) (**הייתה איזו מעידה בדרך שם בה זיפזפתי לקטעים מסויימים בסרט שלא החשבתי כנפילה)- ~חודשיים ו14 יום -> עדיין צועד שם בתחילת דרכי.
"מפוקחות ממדיה" (עדיין בשלבים של לנסות להבין את זה אבל בגדול זה אומר שלא איבדתי שליטה בתוכן או זמן שימוש במדייה, גם אם לא הגעתי למחוזות מיניים)- 7 ימים - עדיין מנסה בקושי להתייצב על השביל ולהבין ולמצוא אותו.

תודה לכל מי שאיתי בדרך ושמקדיש מהזמן שלו לקרוא את הדברים, מאחל לכולנו שנזכה לצאת המעמק ולהגיע אל האור, שלווה מפוקחות וחיבור ומילוי רוחני בריא, אוהב את כולכם.

איזה כיף לקרוא ולראות את ההתקדמות שלך!
מזל טוב גידי היקר!!
מאחוריך אחינו:)

מצטרף להנ"ל,
מזל טוב,
וממש כיף לקרוא,
תמשיך לשתף,
חבר יקר.
אוהבים.

בס''ד 

מדהים לשמוע אח יקר. תודה על השיתוף. מחזק מאוד ומעורר השראה. אשכרה  גורם לי להאמין שזה אפשרי. תודה. 

תודה רבה חברים יקרים!!!

קצת לפרוק..

מאוד עייף בתקופה האחרונה, אתמול יצאתי לדייט נוסף, היתה לי אינדיקצה לגביה שכנראה לא נראית טוב אבל בגלל שהתחיל הקשר בינינו וכו' אז ניסיתי בכל זאת.

חייב לשתף שמפעם לפעם אני הופך להרבה "פחות נלהב" בלשון המעטה, כבר אין לי כוחות וסבלנות לדברים האלו, איפשהו דיי מיואש וחסר חשק, ועכשיו ששיתפתי את הספונסר בהקלטה מצאתי את עצמי לקראת הסוף כבר על סף ורוצה לבכות.

לפני הדייט אתמול ירד לי כל החשק, לא היה בא לי בכלל, לא היה כח לצאת, לא היה כח כבר להשקיע שוב במראה ובאירגונים "יאללה ברור שבסוף זה לא יהיה שווה את זה" הייתי מעדיף פשוט לישון או משהו.
הפסדתי בגלל זה אימון וקטע לימוד, שאת הלימוד א.ת יצא לי להשלים ואולי אצליח גם את האימון.

ברור לי שהבחורה שאני מחפש לא תיפול עליי יום אחד משמיים וצריך לעבוד קשה אבל זה ממש שובר ומתיש. כל פעם אותו סיפור, כל פעם ליפול על סיפור עקום אחר ולנסות לתת צאנס נוסף, גם אני ברור שלא מושלם (אוטוטו בן 30 ומן הסתם גם המנייה שלי יורדת..) אבל תחושה שנבנית שמה שאני מחפש כבר אף פעם לא יגיע.

וכן כדי לפרוק, יצאתי אתמול עם מישהו שניראת רחוק שנות אור ממה שהייתי מצפה כמעט מכל הבחינות, "מראה לא מושך" בלשון עדינה אבל כהרגלי אני אתן כנראה צאנס נוסף למקרה שמשהו ישתנה.
(אני מדבר בעיקר על המראה אבל האמת שגם התוכן לא היה קורץ במיוחד, היו דברים נוספים שהפריעו אבל כנראה שאם המראה לא היה מפריע הייתי שם לב אליהם יותר)

כנראה שאני צריך לעשות איזו התבודדות או משהו- ככה חבר פעם המליץ לי, קצת לדבר עם אלוקים, לי כבר כמעט אין כוחות.

גידי היקר, ליבי ליבי.
זוכר היטב את תקופת השידוכים והפגישות. מעייף, שוב לצאת לשעה ויותר,
רוצים כבר למצוא, "איפה היא האחת המיועדת איתה אקים בית..."
כל שנשאר לי הוא לשלוח לך חיזוק, זה שווה את זה, אולי לא ללכת כל כל פגישה, כן קצת לברר ולהבין לפני את הכיוון ובכך לחסוך פגישות מיותרות מראש. אך אם כבר יש פגישה, היא לא מיותרת. מכל פגישה לומדים. כל פגישה מקרבת אותך ומלמדת אותך טוב יותר מה אתה מחפש, מי אתה ומה הכיוון שלך שאתה רוצה בו.

שמעתי על פגישות לבדוק את הדברים האלה - 
א. שיש כימייה, נעים לשוחח וזורם.
ב. אין דחייה גופנית. ספק דחייה זה לא דחייה, כמו שאין "ספק סטירה" יש וודאי.
ג. שאיפות דומות. רוחני וסגנון הבית

תודה רבה חבר יקר, אוהבים!

האמת שאני עובד בצורה דיי מסודרת, אפילו יש לי פורמט שאני ממלא על כל אחת שאני יוצא איתה גם מה אני כביכול צריך לבדוק לפני וגם אחרי עושה חשבון נפש לראות אם זה מתאים.
למרות כל המאמצים והקריטריונים שאני מנסה להעמיד עדיין שום דבר לא ברור.
אני לא יודע מתי עובר הגבול בין להיות בררן מידי לבין להיפגש דווקא אם אלה שיכולות להתאים, או בין מתי כדאי לתת צאנס נוסף לבין להיגרר שוב לקשר מיותר.
ואז מה שקורה שאני נותן בסוף הרבה הזדמנויות ופונה גם לכאלה שהיו פחות בכיוון כדי לא לפספס משהו שאולי כן יש סיכוי וכמו שאתה מבין עד היום זה לא צלח בין אם בגלל משהו שיכולתי לצפות לבין אם לא.

הכמות של הנשים איתם יצאתי נראה לי עם הזמן מתנפחת למשהו ענקי, וזה כבר הופך אותי לסוג של מכונה.
מרגיש שאני כלפי חוץ מייצג מישהו שלא נשבר מזה ועומד מול זה חזק ולוקח בקלות אבל בפנים כבר מתחיל להרגיש שהכל מרוסק ולצערי לפעמים אני מרגיש שתחושת היאוש מציפה ועוקפת את האמונה אבל מתפלל שהיא לא תנצח אותה.

לא סתם אומרים שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף!
מניסיון, מאנשים סביבי, מאנשים שהיו על סף ייאוש - בסוף מוצאים.
נכון שצריך לדעת שלא הכל הוליווד, ואהבה פורחת וזיקוקים כבר מלפני החתונה! עיקר העניין הוא לראות באמת שיש מציאת חן, לא דוחה בעינייך... מבחינת יופי, אני יכול להגיד לך שאשתי הלכה ונהייתה יפה יותר מפעם לפעם. משהו מדהים. היום היא הכי יפה בעולם בעיני. כמו שכתוב "חן אישה על בעלה", חשוב לזכור שיופי מרגש לתקופה קצרה ובסוף חיים עם בנאדם.
לראות שיש לה מצב רוח טוב, שאיפות דומות, מידות טובות של חסד ונעימות עם אנשים, חריצות...

כתבת על התבודדות לדבר עם ה', ברור שזה הכי טוב!!! הכל ממנו יתברך... ספר לו למה אתה רוצה להקים בית, מקום להשראת שכינתו, בית של תורה ומצוות, ילדים שילמדו תורה... ספר לו על הוויתורים שעשית בתחום התאווה לדבוק ברצונו, תגיד לו כמה אתה צריך  את העזרה שלו, יהיה בסדר

תודה! אוהב אותך, מאוד משמח אותי לשמוע סיפורים כאלו כמו שלך, נותן תקווה שזה אפשרי.
בע"ה לוקח על עצמי משימה לתקופה הקרובה למצוא זמן לעשות התבודדות, לא דבר שיוצא לי לעשות..

זוגיות טובה משתנה לפי אנשים. אנשים ערכיים היסדות של הזוגיות שלהם בנויים מדברים אחרים מאשר אנשים פשוטים. אתה אדם ערכי, לדעתי הדברים שחשוב שתבדוק. 
א. ערכים משותפים. ב. שיהיה לך מה להעריך בה. אתה יכול להיות יותר ממנה בדברים מסוימים, אבל בגדול שתהיה הערכה. ואם אתה במדי הרבה לא מוצא מה להעריך, הבעייה לא בהן. ג. בקשר לחיצונית, אישה היא לא אתרוג. המודד הוא אחד, כשאתה רואה אותה מרחוק האם בא לך לדבר איתה, או שזה עושה לך הרגשה זיפתית.
כתבתי לך את זה כדי שתדע אוהבים אותך ומתפללים להצלחה שלך, ואולי יהיה במה שכתבתי תועלת.