יומנו של רווק #21412
(חפירה כדי להוציא קצת תיסכול)

גיל 30 צועד לקראת 31,
כבר מגיל 22 מנסה, כמות הנשים איתם נפגשתי רק הולכת ומתנפחת עם השנים בלי שזה מקנה לי שום יתרון (שנראה לעין) ואולי אפילו להיפך..
אני כבר מקטלג איזורים בארץ לפי כמות הבחורות שיצאתי איתם שם, שאספתי אותם משם.
או את מוקדי הבילוי שכבר הגעתי אליהם מליון פעם כל פעם עם בחורה אחרת או כמה פעמים עם אותה אחת.
התעייפתי מלהתעייף והתייאשתי מלהתייאש, אני כבר לא רוצה לדבר על יאוש כי עברתי את השלב שבו הרגשתי שהגעתי איתו לקצה אבל משם זה המשיך.
אפילו כבר המלחמה וההצקות מההורים כבר הרימו ידיים ולפחות זה מקנה לי קצת שקט.
אני מנסה.
אני לומד, השקעתי אפילו והלכתי לסדנא ללימוד הנושא כשנסיעה לכל כיוון הייתה מעל 45דק לתוך הלילה, בפועל לא יודע אם נתן או הזיז משהו.
היו לי מקרים הזויים וטיפוסים קיצוניים איתם הייתי צריך להתמודד ואני ממשיך.

גם הסיפור האחרון הכיל מקרה מעניין, אותו אספר קצת בהרחבה כדי להשתחרר-
יצאתי עם מישהי מאותה סדנא אליה הלכתי, היה איזה קטע שהקשר נגמר ואחר כך החלטנו להמשיך.
לא שלם, לא נמשך למראה או לתוכן אבל כמו תמיד מנסה כמה שאני יכול.
תוך ניסיון לשיפור צעדי 11 שלי (הקשר לאלוקים) אדם מסויים מהבית כנסת (שבעצמו גרוש, וסוג של חסידי/ברסלב/רוחני בהגזמה כזה [תמיד מחייך מוגזם]) המליץ לי מאוד לדבר עם איזה רב שיעזור לי עם העניין של השידוכים- אני אפילו לא ביקשתי, הוא פנה אליי.
לאחר איזה שבועיים הרמתי אליו טלפון הוא שאל לשמי, לשם אמא שלי ולשם אותה אחת איתה אני יוצא.
היו כמה רגעים של שקט כל פעם בהם הוא נשמע כאילו בודק משהו ואמר לי שאיתי הכל טוב, בדק שוב ואמר לי "משמיים מאוד שמחים על הזיווג הזה וזה מתאים". "שניכם ממידת השמחה" או משהו כזה.. וכששאל את דעתי עליה אמרתי בכנות שהיא מרגישה לי כבויה כזאת. הוא ישר ענה שזה לא העיניין, שאנחנו באמת מתאימים אבל יש לה 'בעייה ריגשית' ואם אני מעוניין הוא יכול לטפל בזה. לא הבנתי ולאחר רגע ששאלתי שוב הוא חזר על זה ואמר שיש לה בעייה ריגשית ואם אני רוצה הוא יכול לטפל בזה ואז אני אראה איך פתאום אני נמשך אליה והיא מוצאת חן בעיני. אז שאלתי שוב "ומה זה דורש?" הוא ענה שזה 300ש"ח והוא יכול לטפל בה מרחוק גם בלי שהיא יודעת בזמן שהיא יושנת בלי שתרגיש.
הרגיש לי מוזר מידי ואמרתי לו שאני אחשוב על זה ומאז לא חזרתי אליו חח.
כשסיפרתי לאותו אדם בבית כנסת הוא דווקא תמך בזה ואמר לי שהוא רב צדיק ועוזר להרבה אנשים גם הוא בעצמו עשה דבר כזה.
החלטתי פחות להאמין. זה עירער אותי ואפילו גרם לי לחלום הזוי (ומוחשי) על זה בלילה שבילבל וגרם לי לאבד אובייקטיביות.
לאחר התיעצות עם חברים, הספונסר ואבא שלי קיבלתי יותר ביטחון לא להתעסק עם זה, אני בכלל לא בטוח שרוצה אותה, העניין נשע מאוד מפוקפק, גם אם נכון מי יודע למה יכול להוביל התערבות בעיניינים כאלו (יכול לפגוע פתאום במשהו אחר?) ובכלל זה לא נששמע תקין להשפיע על אדם אחר ללא ידיעתו.
אני מספר את זה עכשיו כי אני מרגיש שאני כבר לא יכול להמשיך עם זה.
יצאתי איתה מספר פעמים, החיצוניות שלה לא מושכת אותי בשום צורה (אולי עם עבודה עצמית אוכל עם הזמן להתעלם ממה שמפריע) גם הפנימיות ממש לא לטעמי, ומבחינה טכנית וערכים עקרוניים גם לא לגמרי עונה על הדרישות (למרות שאין משהו קיצוני ואף אחת לא תהיה מושלמת..).
השיחות טלפון והתכתבות איתה מאוד נעימות אבל לא מעבר, אני מרגיש שהיא בעניין להמשיך (למרות שבפגישות נותנת תחושה הפוכה לגמרי) אבל אני מזמן כבר לא אבל פשוט לא מסוגר לחתוך.
היום אני צריך לדבר איתה ומקווה בתוכי שזה יסתיים (למרות חוסר ביטחון והחלטיות שעדיין קיים), מרגיש שזה כבר נמרח בחוסר טעם.

יחד עם זה יש לי קושי. עד היום לא מרגיש שהצלחתי למצוא מישהי שתמשוך אותי מבחינה פנימית או חיצונית, קצת מפחד שזה לא יגיע, שיש אצלי בעייה (למרות שבדקתי את עצמי והתייעצתי טיפה עם אנשים ואני דיי מתכחש לזה) שאולי כבר אף פעם לא אמצא.

עם הזמן גם אני מזדקן וצובר שיער לבן, מאמין שגם המנייה של אישתי לעתיד לא מטפסת וזה לפעמים מכביד..
בשבת הייתה לי פנטזיה שבשלב מסויים כבר הראש שלי טען שאם כבר אין סיכוי שזה יקרה לפחות אני יכול לפנטז שאני מוצא מישהי שאני אוהב ושמוצאת חן בעיניי ושתאהב אותי.. אבל גם פנטזיות כאלו כנראה לא הכי בריאות.


רוצה להאמין ולבטוח באלוקים שיהיה טוב. חיזוק מידת הביטחון.
צריך לכתוב שיתוף כזה על מצבי בהחלמה שלא הכי מזהיר ומקווה בהמשך.

תודה גידי על השיתוף. לא מובן מאליו. אתה מתייסר את ייסורי הדור, וזו זכות גדולה. (שולח לך תגובה יותר אישית בהודעות)..

שלום חברים יקרים, משתף בעידכון קל.

דווקא היום אין לי משהו מיוחד ואסירות תודה יחסית המצב על מי מנוחות ובכל זאת חשבתי שכדאי קצת לעדכן פה במצבי בהחלמה ובמה שעברתי לאחרונה.

לאחר תקופה של קשיים מול מצבי במפוקחות-הנקיות והמטרה האמיתית אליה אני שואף (בעיקר הרף שהספונסר העמיד ועל מה שאמר לי כל פעם לאפס) נראה רק להיום שדברים קצת חילחלו והגיעה טיפה רגיעה שלא בשליטתי כלל.

הגעתי למצב של תיסכול רב לאחר שכל כמה ימים בהתיעצות עם הספונסר הוא היה אומר לי (בצורה עקיפה) שלא פעלתי בצורה מפוקחת ואני צריך לאפס. הרגשתי חזק את החוסר שליטה והתיסכול, כבר לא הבנתי- למה צריך לאפס על דבר כזה בכלל? איך זה בכלל ציפייה ריאלית ממני או מבן אדם? מה כבר עשיתי לא נכון שלדעתו צריך לאפס? ואם ככה זה רק עניין של זמן עד הפעם הבאה כי זה בלתי נמנע..
אחת התשובות שלו הייתה "ככה לא מתנהג בן אדם מפוקח/מישהו שלא רוצה תאווה".
זה ליווה אותי בתחושות לא נעימות של החלמה לא מוצלחת (שגם תקפו בריגעי קריז שיאללה אם אני לא במפוקחות אז בוא כבר נשתמש), עד היום ויתרתי על לתת ציון דרך של שנתיים נקיות (מאוננות) כי גם הספונסר מסכים שאולי אני לא במצב אידיאלי בהחלמה.. וזה הוריד לי את המוטיבציה.

היום אני קצת פחות מתעסק בזה, גם הספונסר אמר שכדאי כרגע להתמקד בחיובי ולא בזה.
דווקא לאחרונה אני חווה שם שיפור בעיקר בזה שאלוקים עושה איתי נס ובהרבה מצבי טריגר גורם לי להתנהג כמו מישהו שלא רוצה תאווה, מצבים שאני מוותר אפילו על 'המבט הראשון' - רק להיום! ואני יודע טוב עד כמה זה לא בשליטתי.
אז למרות שאני לא אוהב לספור, אומר שב"ה יש לי שיפור וזה רק להיום, כי אני מבין כמה זה לא בשליטתי ונס שאלוקים עושה איתי ואני מתפלל שימשיך לעשות רק להיום.
אולי אני יכול ללמוד מזה שבעצם גם אם זה לא בשליטתי אלוקים יכול לעשות לי את הנס הזה ברגע ש'אתן לו'- אהיה נכון ולפחות ארצה שיעשה איתי את הנס הזה. 

תובנה נוספת הייתה לי בעקבות כמה אירועים לא נעימים שחוויתי, בבית, בעבודה וכל מיני דברים שהלחיצו, הדאיגו או סתם תחושה רעה.
הייתה לי חוויה של "קבלה" בעקבות מסר ששמעתי מאיזה רב- שצריך פשוט לשמוח ולהודות ךה' על רגעים כאלו- בשפה של התוכנית זאת הזמנות לקבל את המציאות, לקבל את זה שדברים לא הולכים כמו שאני הייתי רוצה אבל זה בסדר כי זה המצב.
זה עזר לי הרבה ואני מנסה ליישם את זה בע"ה גם היום.

אז קצת לתת תקווה,
אני היום אסיר תודה לבורא עולם על ההחלמה והדרך ועל נקיות מעל 3שנים מצפייה בפורנ' מפורש, 802ימים ללא הוצאת שז"ל, ועל המפוקות שנותן לי רק להיום ולא בכוחי.

כחלק מעבודת התוכנית אני עכשיו צריך לתת קצת שירות במסגרת צעד 12 וכפי שכתבתי בחתימה אני מזמין כל חבר שמתעניין בתוכנית ויש לו שאלות או קושי או שצריך הכוונה בנושא התוכנית (בעיקר חברים מחוץ לתוכנית שמעוניינים) לפנות אליי בהודעה פרטית ואפילו פה ואשמח לעזור!

יום טוב ומחובר.

מרגש לראות את הצעד הגדול שעשית כ"כ הרבה ימים ללא צפייה בפורנ' 

מחזק ומרגש בתקווה שגם אני יוכל בעז"ה לציין כזו כברת דרך 

שלום רב,

איך ניתן לפנות אליך בפרטי ?

מצטער על העיכוב, הייתי שבוע שעבר בטיול ולא ראיתי.. שלחתי לך הודעה בפרטי, מוזמן ליצור קשר.

אוהבים אותך גידי
נשמח שתשתף אותנו את שעובר עליך.

תודה על ההתעניינות חבר יקר! 
האמת שאני עובר הרבה, אשתדל בע"ה למצוא זמן בקרוב לכתוב קצת.
סה"כ אסיר תודה לאלוקים על הניסים כל יום.

בדקות האחרונות של עוד יום עבודה לא מוצלח שנשרף כמעט כליל..

שלום חברים, לאחרונה לא מוצא זמן ממש נוח לשיתוף אבל אנסה קצת לכתוב את מה שאני עובר.

הקושי הגדול לאחרונה הוא בעבודה, דברים לא זזים לי, אני תקוע עם המשימות, גורר משימות שהיו צריכות להסתיים עוד בחודש העבודה הקודם, לא מצליח להתפקס ולעבוד..
יום ועוד יום עובר, אני מנסה להתעודד לנסות להתחבר רוחנית ולקבל הכוונה ולא מצליח.
מצב לא בריא שנמשך מעל חודש (אומנם בתוך הסיפור הייתי שבוע בחופשה), גורם לי לא מעט לברוח למדיה, להילחץ, לפחד (שיפטרו אותי בסוף), להרגיש לא טוב (גם בהשוואה לאחרים וצעירים ממני שמצליחים ועושים הרבה יותר) וכמובן בסוף כל עירעור כזה גם מציף תאווה- אם זה שאני נהיה יותר רגיש למבטים, אם זה שקריאת יותר מידי כתבות ושיטוט ברשת מתחילה לפזול למקומות עם תאווה ואם זה מחשבות הזויות של שימוש שצפים מהשאול בראש.
​
היום גררתי את עצמי למשרד, היה שם רק עוד אחד מהצוות שלי שעבד בקדחתנות בלי הפסקה בזמן שאני מחפש את עצמי כל היום.
מתפלל לקבל את המצב בשלווה, גם אם הוא לא כמו שאני רוצה וגם אם אני לא מרוצה ממנו ומעצמי וממשיך לנסות לבחור את הדרך של אלוקים על פני אופציות אחרות.

מצטער שהשיתוף שוב הפך למירמור אבל יש גם דברים חיוביים כמובן בלי סוף- כרגע קצת פורק את הקשיים.

לאחרונה העבודה עם הספונסר היא בעיקר בהקלטות והתכתבויות כי הוא כמעט לא עונה, מה שמוריד את ההתקדמות בצעדים.
עיקר המשימות שהוא נתן לי וגם לא הכי נוחות לי זה להתנדב בסביבה שתהיה גם עם נשים כאופציה למצוא מישהי מתאימה להכיר משם, לא נוח לי מבחינת לוז וכו' אבל משתדל- גם שם בנתיים מוצא את עצמי כאדם ערירי, תמהוני ובודד שבא לבד להתנדב ולחפש את עצמו בין כולם, אולי זה ישתנה עם הזמן...

משימה נוספת שנתן לי אפרט בשיתוף הבא בע"ה.

אני אסיר תודה שאני עדיין נקי ואפילו דיי מפוקח בכל המצב והתקופות האלו.
שיש לי חיבור טוב עם המשפחה.
ושיש לי דרך וכלים.

נגמר לי הזמן להיום- צריך לצאת מה'עבודה' להתנדבות אני חייב לכם שיתוף נוסף על סיפור שקרה לי בעניין הרווקות ואחד אולי גם על הטיול שהיה לי (בדיליי). - מקווה שזה יהיה ממש בקרוב.

המשך יום מחובר!

#מיומנו של רווק, והפעם: שיתוף-סיפור חופר וחסר פואנטה: "אני וכיסוי הראש".
(משום מה הרגשתי שכבר שיתפתי את זה פה..)

הרבה זמן שנעצרתי במקום של ההכרויות, הייתי מותש נפשית מכל הנשים איתן אני נפגש, מתחבט עם עצמי ובסוף לא יוצא כלום.

אחרי הפוגה מסויימת, לא מזמן, נכנסתי לאתר הכרויות מסויים אליו אני רשום והופתעתי לגלות שהיו כמה שממש מצאו חן בעיניי.
זה יצר מחדש את הניצוץ והאמונה שעדיין יש תקווה, עדיין יש כאלו שמוצאות חן בעיניי, שיש לאלוקים עדיין דברים טובים להציע לי וכו'.
אחת מהן קרצה לי במיוחד ואז גיליתי בפרטים שלה כמה דברים שהקפיצו אותי לעבר- ראיתי את מקום המגורים שלה ואת העובדה שהיא לא מתפשרת על "כיסוי ראש מלא", גם המראה שלה היה מאוד נחמד וחייכני בעיניי (אין שם תאווה) ואז זה היכה בי:
וואוו רגע..., יש מצב שזאת היא?

קפץ לי זיכרון ישן מהפעם השנייה בחיים שנפגשתי עם מישהי למטרת היכרות, בערך לפני 8 שנים, וזאת כנראה הייתה גם הפעם היחידה בחיים שיצאתי עם מישהי שמצאה חן בעיניי.
זאת הייתה פגישה אחת בודדת שמשום מה אני זוכר משם הרבה מאוד פרטים קטנים- על מה דיברנו בנסיעה הלוך, על מה דיברנו במפגש, דברים שהיא זרקה ועל התחושה הדיי נעימה שקיבלתי ממנה.
אבל, אני לא באמת זוכר אותה, לא את המראה ואפילו לא את השם.. אבל אולי זאת היא?
אחרי הפגישה אני יצאתי לאיזה טיול והרמתי לה טלפון משם (ואוו אני אפילו זוכר את המקום המדוייק שעמדתי כשהתקשרתי!).
הסיפור היה מעניין ומקווה שלא תישפטו אותי, אבל הפריע לי פרט אחד, כנראה מסונוור בפגישה לא זכרתי אפילו את המראה, הציק לי העניין עם הכיסוי ראש.
זכור לי ששאלתי על זה והיא זרקה משהו בסגנון "בטח כיסוי ראש מלא. אני הולכת לדחוף את כל הג'יפה הזאת לשם נמאס לי מהשיער הזה".
משהו ביאס אותי ביחס לשיער שלה, לצערי עד היום אני מתקשה לקבל את זה שאישתי תשים כיסוי ראש מלא.
לא חלילה שזה דבר רע, משהו בי עדיין לא שם וזה קצת מרתיע אותי, אולי בגלל הבית שבאתי ממנו או האופי הדתי שלי, שריטה שלי..
לא דיברתי על זה בפגישה אבל באותה שיחת טלפון זרקתי בשיא העדינות, בכנות וממש לא בנחרצות שאומנם זה דבר מבורך רק טיפה הרתיע אותי העניין של הכיסוי ראש המלא. בלי למצמץ היא חתמה ישר- בסדר גמור, אז אם זה ככה היה נעים להכיר.. ופה זה נגמר בלי הרבה התנגדות מצידי.
העניין שיחק לי לא מעט בראש, אם הייתי צריך להילחם בעצמי ולקבל את זה? האם אלוקים העמיד אותי במבחן? ואם היום אחרי כל השנים אני עדיין לא מצליח לקבל את זה?

אז כאן הכל צף לי חזרה, נכנסתי לסרט עם עצמי והתחלתי לבדוק את עצמי אם עכשיו אני כן מצליח לקבל את זה, אולי אלוקים חיכה לי כל השנים האלו ואני שוב במבחן? אם זה רצון אלוקים למה אני לא מקבל את זה? בחוסר שפיות התחלתי גם לחפש באינטרנט תמונות של נשים עם כיסוי ראש מלא לראות אם אני מצליח לאכול דבר כזה חחח.
בפועל יכול להיות שזאת בכלל לא היא ואני נכנס פה לסרטים הזויים ומתחיל כבר להרגיש לא טוב.

מה שקרה בהמשך זה ששלחתי לה הודעה, לה ולעוד כמה, היא לא הגיבה, לא היא ולא הם.
רציתי לתת לזה הזדמנות, קודם לראות אם זה מתפתח וכשנגיע לגשר..
ראיתי שהיא קראה ולא ענתה ושלחתי לה שוב 'אם זה יכול להיות רלוונטי אני אשמח..'
אחרי חודש+ שאף אחת לא ענתה (מתסכל בטירוף האתר הזה) ועליה היה עוד סימון שקראה היא ענתה 'הי, מה שלומך?' ראיתי את ההודעה יום לאחר מכן ועניתי חזרה ושאלתי, והיא שוב נעלמה. לעוד איזה שבוע+ נכון להיום (כשבימים הראשונים נכנסתי כבר לאובססיה לבדוק כל יום אם היא ענתה לשיח שהיא עצמה פתחה). פשוט תיסכול ועצבים! היה עדיף להתכתב ביונות דואר!
האמת שכבר יצא לי כל החשק, כתבתי לה אם תהיי מעוניינת אני אשממח להחליף מספר, זה מרגיש לי כמו טלפון שבור.

הספונסר יעץ לי להשיג את המספר שלה בדרך לא דרך (דרך עקיפה בעזרת חיפוש ואנשים) ולפנות אליה, אין לי הרבה מידע ככה שזה לא ממש מעשי, וגם אני לא בטוח כמה זה נכון ושפוי לפעול כך.

זהו, כאן נגמר השיתוף חסר הפואנטה (נכון לעכשיו).
מי שהתחבר, שמחתי לשתף איתכם ומי שלא מצטער שגזלתי את זמנו.

אוהב אתכם.

וואו איזה מתח 

ה' יעזור לך למצוא את המתאימה לך בהקדם 

בהצלחה 

את האמת שאני גם חווה תקופות ארוכות של המון משימות וסוחב אותם במקום לסיים אותם ולהתקדם, ובמקום זה סתם מתרוצץ ומחפש וברח סתם למקומות אחרים, האם זה קשור למחלה !!!!

דווקא היום גמרתי המון משימות לא יודע איך זה קרה 

אוהבים אחי! תודה רבה!
כן האמת היום כבר הרגשתי שאני יורד מקו השפיות כנראה בגלל המצב התקוע בעבודה שמשפיע ובכח (מעגלים עם חברים) מנעתי מעצמי לברוח למדיה ואז משהו בפנים התפרץ.
אסירות תודה שחבר יעץ לי לשחרר את זה שאני לא מצליח לעבוד ולא מצליח לא לעבוד, לעשות קצת שקט ולדבר עם אלוקים, קצת יותר רגוע עכשיו.

יומולדת..

הקלטתי לספונסר ושמתי כעובדה שאתקשר אליו מחר בשעה מסויימת, הוא הגיב בהקלטה ואמר גם שכנראה יהיה זמין כרבע שעה אחרי הזמן שציינתי.

נולדתי בתאריך מיוחד (בעולם החסידות) שמעיד אולי על נשמה גבוהה, הספונסר קצת החמיא לי.

אז הינה היום אני כבר מציין דרך בעשור החדש - 31 וזה זמן לקצת חשבון נפש שיהיה נחמד לעשות גם פה בכתיבה.

סה"כ אסיר תודה לאלוקים על החיים הנפלאים שנתן לי.
תקופה קצת יותר רגועה בעבודה, מקום להתפתחות.

לא ממש יוצא לי להתקדם עם הספונסר, מלבד אולי הפגישה איתו שבוע שעבר בכנס שנוצלה להתקדמות בקריאה וסוף סוף שיחה חיה ולא רק בהקלטות/הודעות (מתקשה לתפוס אותו בתקופה האחרונה של כמה חודשים טובים), מקווה שאצליח לתזמן איתו יותר ולהיות יותר אסרטיבי כדי שזה יקרה.

שוב צף כבכל שנה נושא הזוגיות, לאחרונה זה ממש על אש קטנה שמרגיש שכמעט ונכבית.
תיכננתי פגישה עם מישהי השבוע, לא מישהי שנראתה לי יותר מידי מתאימה..
פשוט הרבה זמן לא עשיתי שם התקדמות, כל אלו שחיפשתי באתר לא התייחסו אליי בכלל, זאת הייתה אחת שפנתה אליי קודם וחזרתי אליה. עשיתי איתה בירור קצר ויאללה גם ככה אין לי משהו אחר.
אבל הולך בראש פתוח כן? לא לבוא ממקום שלילי.. אני רוצה לתת צאנס וגם לא טוב לבוא בגישה כזאת, גם הספונסר אמר.

אז כן לאחרונה נכנסים לי לאוזניים הקולות ולעניים המראות של האנשים סביבי שמציינים שבגילאים האלה אדם כבר אמור להיות עם ילדים ואפילו גדולים- כאלה שכבר הולכים לבית ספר, איפה אני? אני עוד מפנטז בכלל על זוגיות שלמשך חיי הולכת ונידמת לפנטזיה רחוקה מהמציאות לא לי.
כמה מהבית כנסת פנו אליי לאחרנה שכנראה רצו להציע שידוך והופתעו לגלות שאני יותר מבוגר מהם עצמם כפי שהם לא ציפו (והם כמובן נשואים עם ילדים גדולים הרי).
אבל שוב, זה פגם אופי, רחמים עצמיים, אני צריך להיות שמח, יש לי חיים טובים!
יש בגילי שהם גרושים/ שהזוגיות שלהם על סף משבר.. תכלס? איך אומרים- תנצל כל רגע שאתה עדיין רווק, חי את החיים. ברוך ה'.

חזרה לחודש אלול-
קם בשעות לא שעות (4:20 ליתר דיוק) ב"ה שאני מצליח כל יום לשמור על הגחלת של הניצוץ הרוחני שנדלק לי בנשמה לפני יותר מעשור ומאז פחות או יותר אני נותן את כולי לתקופה הזאת- לא להפסיד סליחות ומהסוג המשובח.
אז כן אני קם ממש מוקדם, עושה סליחות (נותנים לי גם הרבה להיות החזן) מתפלל בנץ, לומד, נמצא באורות ובשאר היום בחוסר שעות שינה מטורף (לפעמים אין לי גם את ה4-5 שעות שינה).
בסדר, קצת מתעפצים בעבודה ואם אני בבית אני יכול לדפוק איזה שנץ של כמעט שעה על חשבון ההפסקה.
ברוך ה'! אסיר תודה שיש לי אמונה ואבא אוהב למעלה, וואלה גם כמה תכנים רוחניים ללמוד ולהתמלא.

אה, גם התחלתי קצת להתנדב (כבר כמעט חודשיים), פעם+ בשבוע. לא שיש לי זמן מיותר בכלל אבל הספונסר אמר לי על זה כבר תקופה, אז עכשיו גם את זה לוקח בידיים.
לא שמרגיש משהו מיוחד אבל ברוך ה' שיש לי זכות להועיל בעוד מקום לעולמו.

ואיך ההחלמה אתם שואלים?
טוב זאת שאלת השאלות..
אז נתחיל בזה שברוך ה', מאז שאני בתוכנית- מעל 3 שנים וחודשיים (כמעט שלוש) שלא צרכתי פורנ' מפורשת.
מעל שנתיים- למעשה 858 ימים רק להיום ללא הוצאת שז"ל (קרי לילה לא נחשב כן?) - איך אמרתי- עשור חדש של חיים. ברוך ה'!

ובנוגע ל"מפוקחות", או שפשוט נקרא לזה 'נקיות'? - בסוף זאת הנקיות והמטרה האמיתית שלי כאן.
אז המצב טיפלה מורכב- ואם בכל זאת אתם רוצים את הגירסא הארוכה:
אני בגדול מרגיש טוב, מוותר לרוב לא בכוחי על מבטים, לא מחפש תאווה, מרגיש שלווה בסה"כ (תמיד יש פיתויים כן? גם כשאני נוסע לעבודה זה סדום ועמורה בחוץ וגם במדיה תמיד משהו יכול לקפוץ), אני לא מרגיש שאני פועל על תאווה, אבל,
אבל האמת שהפסקתי לספור.
למי שאולי קצת עקב אחריי הייתה תקופה שספירת המפוקחות שלי הרגישה כבר יוצאת משליטה, הרגשתי שהספונסר אומר לאפס על דברים אבסורדים (כגון כניסה לסרטון לא למטרת תאווה ושלא נרמז שיש בו תאווה וברגע שהייתה פשוט דילגתי- ועדיין לדעתו זה לא "מצב/תוכן רוחני" שהייתי אמור לצפות בו ועל כן נכון לאפס).
הרגשתי שאני כבר לא יודע מה הגבול ואפילו ניסיתי לכתוב תיאור מפורט של מה נחשב איפוס ולאחר שהספונסר אישר אותו היה מקרה שלא עמד בהגדרה (לפי ההגדרה לא היה צריך לאפס) ובכל זאת הספונסר בלי למצמץ אמר לאפס.
החלטתי שזהו. זה מביא אותי לייאוש. חשבתי אז למסור ציון דרך על שנתיים נקיות (מאוננות) באותה תקופה ובגלל זה חוויתי ערך עצמי נמוך מאוד ושכל הנקיות שלי לא שווה.
הבנתי בדיעבד שהפכתי לאובססיבי סביב משהו שאני לא מרגיש שבשליטה או בהגיון, הספונסר אז אמר לי משפט של "כרגע תתמקד ב'עשה טוב' ואחר כך 'סור מרע').
ומאז אני פשוט לא סופר, אני מקיים את המימרא "רק להיום" , אני מתמקד להיות מפוכח רק להיום. והאמת שאני לא יודע אם אני מפוכח חודש-חודשיים-שלשה (לפי הגדרת הספונסר, כי מבחינתי אולי בהגדרה גסה יותר גם עברתי שנתיים בהם לא חפשתי או התגרתי מרצון מתאווה) או שאולי משהו שקפץ לי בטלפון לפני שעה נחשב חוסר מפוקחות? כמו שאמרתי אני לא מרגיש משומש או שפעלתי על זה אז כרגע אני משאיר את זה ככה וגם הפסקתי לדבר על זה עם הספונסר (אולי אני מסתיר משהו?), לשתף בכל דבר קטן בקונטקסט של האם לאפס? האם זה נחשב מפוקח? אין לי כח לדיונים והוויכוחים, תן לי להיות שליו ולהמשיך מפוקחות רק להיום.

אז זהו, סיכום שנה (סוג של) שבספונטניות יצא כמה שעות לפני התאריך העיברי (שכנראה אם היה מתוכנן לא היה יוצא בזמן).
חשבתי לעשות את זה יותר מסודר אבל אולי גם ככה זה מעניין..

תודה למי שאיתי בדרך ומקווה שנתתי פה גם קצת תקווה.

גידי 

אתה מושא להערכה איזה גבורה 

לדעתי אתה ממש מחלים תקופות כאלו ארוכות של נקיות אשריך !!!!!

מזל טוב על היום הולדת 

וברכות למציאת הזיווג הנכון