שלום חברים, שמי 'גידי' (טוב נו, לא באמת) ואני מכור לתאווה.
כבר פחות מצליח להיכנס לכאן ולכתוב אבל רציתי לעדכן אתכם בסוג של ציון דרך - וגם זה התעכב..
זה היה לפני כשבועיים, יום שישי, פסח שני, אני מוצא את עצמי מנסה לנוח צהריים אחרי שהלכתי לשיון מאוחר בעקבות שיטוט קצת ארוך מידי במדייה (לא תאווה).
שם לב שאני מגורה באופן לא מוסבר, מן גירוי פיזי שרוצה אולי לגרור אותי ל'שימוש', לא מבין מה קורה איתי ופתאום נופל האסימון.
מסתכל על השעון וקולט משהו הזוי- בדיוק היום לפני 3 שנים, בדיוק גם פסח שני שיצא ביום שישי, בדיוק הייתי באותו מצב של עייפות ומנסה לנוח צהוריים, רגע- זאת הייתה גם בערך אותה שעה! , הייתי במצב דומה של גירוי פיזי שנגמר בחיכוך לא נשלט שהידרדר במהירות ל'שימוש'.
כן, בדיוק לפני 3 שנים זאת הייתה הפעם האחרונה שאוננתי.
קטע ממש מוזר, הכניס אותי ברגע לפרופורציה ולהבנה שאם אלוקים שמר אותי מאז אז מה זה עוד יום בשבילו?
ואסירות תודה התרוממתי מהר מהמיטה ובהמשך גם שיתפתי חברים מהתוכנית בקטע המוזר שהפיל לי את האסימון שאני נקי היום 3 שנים מאוננות.
אז אני בן 31, רווק, כן- במסע האינסופי הזה של מציאת זוגיות שעליו אפשר לכתוב מהדורת ספרים מכובדת [-מאז השיתוף האחרון שהיה לי פה עברתי עוד מספר סיפורים ארוכים ומורכבים הרבה יותר אבל מרגיש שאין הרבה טעם לשתף כי הינה בסוף כמו כל סיפור גם הם מגיעים לסוף..].
בגיל 27 ומשהו הצטרפתי לתוכנית SA ומאז בנס אני נקי מפורנ' מפורשת (מעל 3שנים ו10 חודשים) ומתקדם בעזרת ה' ולא בכוחי בהחלמה ובחיים.
יש הרבה דברים לכתוב והרבה מסעות שאני עובר.
תגליות ותובנות חדשות, חוויות, עליות ומורדות.
בעיקר לאחרונה אני עובר תהליך מדהים בו נופלות לי תובנות עמוקות על עצמי שבמהותם- אותן תובנות הם דברים שאנחנו תמיד שומעים ואומרים בתוכנית ולא השלכתי על עצמי עד היום והיום אני רואה את כל סיפור החיים שלי מעוד זווית חדשה ומעניינת שמלמדת הרבה (כמובן גם על ההתמכרות).
התכלתי אימון עם מאמנת זוגית (אל תדאגו, אישה זקנה, דתייה רצינית ומתקשרים בשיחות טלפון/זום)- לא פסיכולוגית -וזה ממש מוצא חן בעיניי, התהליך שם מדהים ועוזר לי להגיע לאותם תובנות פשוטות מהתוכנית ולחבר אותם לידע והניסיון שרכשתי בחיים.
כמו שאתם מבינים מהסיפור הפותח- לא הכל מושלם ואוטופי אבל זה חלק מהגדילה והצמיחה ובכל יום שאני עובר ובוחר באלוקים ובדרך הנכונה עוד משהו מתרפא ומתפתח ואני סך הכל אסיר תודה - ולזה בדיוק נועד ציון הדרך.
קשה לאמוד את רמת הנקיות/מפוכחות שלי ברבדים נוספים אבל להרגשתי המצב לא פחות טוב, החלטתי לנסות לספור נקיות מכל פעולות על תאווה לפני ~94 ימים (לא בגלל נפילה או פעולה שעשיתי) ומאז לא ראיתי מקרה שלגמרי הצריך איפוס. יש תמיד קטנות שצריך ללמוד מהם, להתפתח ולראות איך נזהרים ומשתפרים יותר אבל סהכ המצב בטוב ב"ה.
יש מקום לשיפור רוחני ללא ספק, ללמוד לצרוך תכנים יותר בריאים ונכונים רוחנית (על פני אחרים שאני צורך) וללמוד יותר להתחבר לה'.
אז פה המקום להודות על הנס ולתת תקווה לחברים.
יש דרך, יש פתרון ויש תקווה.
זה דורש התמדה מסויימת ומוכנות לבצע את אשר נדרש (להגיע לתוכנית ולשבת בחיבוק ידיים לא בהכרח יעזור) אבל זה שווה כל יום של נקיות.