שלום חברים יקרים, שבוע טוב ומועדים לשימחה!
חוזר לשתף אחרי תקופה בה התרחשו הרבה דברים ולא יצא לי לכתוב.
אז ראשית לגבי הנקיות שלי המצב שלי לא כל כך ברור, עברתי כמה דברים בשבוע האחרון עליהם אספר ואסירות תודה לה' שיצאתי גם עם הרבה תובנות חשובות.
אז כמו שכתבתי בהודעות קודמות הייתי לאחרונה בתקופה קצת מבלבלת, יחסי קירבה וריחוק ממדיה- לפעמים מאבד שליטה וצורך מלא תכנים וסירטונים (כשמידי פעם עולים גם רמזים קטנים או יותר של תאווה) ולפעמים נמנע לגמרי(בדרך כלל בהוראת הספונסר כשאני מקצין את ההוראה).
בתוך כל התקופה הזאת היה לי מין ריחוק מהתוכנית, לא עשיתי טלפונים יוצאים כמעט הפסקתי לכתוב בכל יום אסירויות תודה(עד עכשיו עושה זאת רק בתפילה בעל פה) ממעיט מאוד בשיחות לספונסר
ואולי כבר התחלתי לחשוב שאחרי תקופה ארוכה כזאת של נקיות אני במקום אחר, לא צריך את התוכנית(והראש מספר גם שלעולם לא הייתי).
עם הזמן זה השפיע, התחלתי להרגיש קרוב לתאווה, כאילו שבגלל שאני עם מכשיר פתוח אין שום דבר שחוצץ ביני לבין השימוש וברגע קל שחטוף "סיבוב" אני יכול לצרוך פורנ' ולהשתמש.
האובססיות התגברו והמחשבות העסיקו את הראש וגם שיתפתי חברים והרגשתי שאני בדרך לנפילה שאני לא יכול למנוע.
לכל המצב התווסף גם העניין של הקורונה, הקושי הריגשי של להשאיר סבתא לבד בבית בחג בשבת וביום הולדת שלה עצמה.
אותו דבר גם עם הסבתא השנייה שהיה דיון משפחתי מורכב מה עושים איתה בחג, משאירים אותה לבד או מביאים אותה אלינו? (היא במצב לא טוב פיזית ונפשית והמטפלת שלה מסרבת להגיע אלינו בגלל הפחד מהקורונה) בסוף גם היא נשארה לבד..
לאח הקטן ממני נולד בן(שני) בשבת הגדול, משום מה לא התמלאתי שימחה ורגש כמו כולם באותו רגע שנודע(אולי אני נכה ריגשית כמו שאומרים) אבל בהחלט הפריע לי העניין שאנחנו לא יכולים לראות אותו ולא להיות בברית או בברית יצחק, וכן את האחיין הגדול ממנו(האחיין הראשון כבן שנתיים) שאני כבר מתחיל להתגעגע אך הריחוק נוצר בלית ברירה וכנראה לתקופה ממושכת.
באותו יום הרגשתי שזה מגיע, הגברתי פעולות תוכנית עליתי לקבוצה נוספת עשיתי הרבה טלפונים וכו'.
בקיצור מה שקרה בסוף זה בערך מה שחששתי ממנו, חטפתי סוג של קריז במהלך היום, נזכרתי שלא מזמן צפיתי בסידרה ובאחד הפרקים הקודמים הייתה סצנת מין עליה דילגתי, הראש ישר כיוון לשם(כנראה הדבר הכי זמין שהיה לי בזיכרון) איכשהו לא מובן בתוך שניות מצאתי במחשב את הפרק הנכון ברגע הנכון והתחלתי לצרוך את המנה. צפיתי בקטע מספר פעמים והריגוש התחיל, לא נגעתי בעצמי אבל הדופק עלה ו"התהליך הפיזי" התחיל, עד שברגע קל הרגשתי שהגעתי לרוויה ומכאן הדברים מתחילים להיות מכוערים, אז יצאתי מזה, הגעתי לסיפוק רגשי וסיימתי את הצריכה.
לאחר שיחה עם הספונסר עלתה ההבנה(שידעתי תמיד) שפעולה על תאווה פירושה סוג של נפילה, הרי אני בעצמי תמיד אמרתי את זה (גם לספונסיים) ואף הסכמתי שחבר תוכנית ותיק פעם דיבר ותיאר את המנה שאנחנו מקבלים והריגוש המטורף וכל התהליך בגוף ובמוח שנוצר בעת צריכה וגירוי שההבדל בינו לבין נפילה "טכנית"(הוצאת זרע) הוא מאוד דק ומי שחושב שיש הבדל פשוט משלה את עצמו.
אבל לא לגמרי הרגשתי כך עכשיו, הרי אני עוד יומיים אמור להיות חצי שנה של נקיות, יש הרי הבדל ברור בין גמירה לצפייה, למה לאפס? האם כל שאר ההימנעות שלי מאוננות וצריכת פורנוגרפיה לא נחשבת? איך דבר כל כך "קל" שבו אפילו לא נגעתי בעצמי ולא הגעתי ל"גירוי מלא" כבר נחשב נפילה?
אז אסכם את העניין ואומר שלבסוף לאחר מחשבות זה לא לגמרי מוחלט, אני כן צריך להיות מודע למצבי אך גם לא למהר "לאפס" במיוחד בגלל היאוש שזה עלול להוביל, יש חשיבות ברורה גם לכך שלא נפלתי בכל המובנים ואני כן נקי ולכן למרות שלאחר מחשבה אני בעצם מוכן לאפס (כי אני מבין שרצון לא לאפס יכול להגיע גם מתוך פיגמי אופי של כבוד וניסיון להראות את עצמי לאחרים ולא להגיע לשלמות וכנות אמיתית עם עצמי) אבל כיוון שאני גם רוצה לספור את הימים בהם נמנעתי מאוננות מפורנוגרפיה ואף מגירוי מלא של תאווה- (שלמעשה לפני שהגעתי לתוכנית השאיפה שלי הייתה סך הכל פחות או יותר להפסיק לאונן ופה אני לוקח את זה צעד קדימה) אני אמשיך לספור גם את הנקיות הזאת.
ולסיכום חבר ותיק והספונסר הציעו לחכות ואם אני נשאר נקי במשך תקופה וזה לא גורם לי למפולת של נפילות אז אפשר יהיה להמשיך לספור כרגיל.
מה למדתי מזה?
קודם כל למדתי גם שאפשר לטפל ברגשות הרעים על ידי פעולות נתינה, בהמצלצת הספונסר הדפסתי לסבתא שלי ברכה לחג ביחד עם תמונות של המשפחה והתינוק החדש ונתתי לה ביחד עם כמה מתנות לחג וליום הולדת, זה בהחלט שיפר את הרגשתי כלפיה וכלפי זה שלפחות עשיתי משהו בעניין, מה שיכולתי..
הלקח השני והחשוב בעקבות המעידה נלמד בצורה מבלבלת, קודם המעידה גרמה לי למין מילוי מאוד "חיובי", לא הרגשתי אחריה שום תחושה רעה וכל האובססיות נעלמו אחריה כמו קסם, פתאום הרשתי הרבה יותר מחובר ונכון גם לעשות פעולות תוכנית. מוזר לא? אני לא אמור להרגיש רע? האובססיות לא אמורות עכשיו להתגבר בטירוף? אפילו חששתי לספר את זה לחברים כדי שזה לא יפגע להם בנקיות ופתאום ירצו להשתמש.
אבל לאחר כמה שיחות הבנתי את העניין האמיתי, אז באמת זה טיבעי וצריכה קטנה של תאווה אכן תיתן לנו מילוי טוב ותרגיע אותנו אבל העניין שלי הוא כזה:
יש לי רעב רוחני, רעב עצום, ברגע שאני אצרוך תאווה אני אקבל מנה חזקה של סם שיתן לי מילוי וריגוש מאוד חזק אותו אני מחפש, זה יגיע קצר וחזק בפולס עוצמתי ממש זריקה של סם חזק לוריד, זה ימלא אותי ויתן לי תחושה טובה בפעם הראשונה אבל הבעייה היא אחרת, אם אמשיך לקחת משם את המילוי ידיעו גם כל תופעות הלוואי, אני אהפוך שוב למכור ויעלו האובססיות אני ארצה עוד ועוד ובכל פעם מנה יותר גדולה כי הקודמת לא תספיק וכך גם ככל שזה גודל אני אתחיל גם להרגיש את התחושה הרעה את רגשות האשם את איבוד השליטה והשיעבוד לתאווה עם כל תופעות הלואי המוכרות עד לנוראיות ביותר (עד למוות).
מצד שני יש לי דרך אחרת למלא את אותו הרעב, זה מילוי רוחני תקין, ללמוד ספרים שמחברים אותי ונותנים תחושה טובה, להשקיע בפעולות נתינה(כמו הדוגמא לעיל) להתמקד באסירויות תודה טלפונים ועוד.. כל אלה יתנו לי מילוי. הבעייה במילוי הזה שהוא איטי יותר הוא דורש זמן והתמדה, הוא יגיע ואף יכול לתת יותר מהמילוי האחר אבל זה דורש ממני להשקיע בו קצת ולהימנע מללכת למילוי האחר ולחפש קיצורי דרך, זה המילוי שאני מחפש, זה מה שאני רוצה.
ולכן המסקנה שלי מזה זה לחפש את הפעולות ביום ולהשקיע באלה שבאמת נותנות לי מילוי רוחני ותחושה טובה.
עד כאן התובנות שלי אסירות תודה לה' שאפשר ללמוד גם מתקופות קשות.
אם מישהו היה מספיק חזק לקרוא את כל החפירה עד לכאן אז תודה רבה לכולכם, אוהב אתכם תודה שאתם איתי בדרך ושיש את המקום הזה לחלוק ולשתף וללמוד מהדרך שלי ומהדרך של האחרים.
בברכת שבוע טוב מועדים לשימחה ובשורות טובות. אוהבים!
