לא ככ יודע מה לכתוב...
חבר'ה פה באתר אמרו לי שמומלץ לשתף...
אז את הפעם הראשונה שבה השתמשתי לא אשכח.
זה היה באיזור גיל 13-14.
אני חושב שזה היה המון מתוך סקרנות,
אנשים מסביב דיברו על זה ורציתי לנסות.
ונזרקתי לתוך עולם של מיניות.
כאילו שהורדתי כיסוי עיינים שהיה עליי עד אותו רגע ומנע ממני לראות.
פתאום זה היה בכל פינה.
אני זכור שהדבר הראשון שעבר לי בראש אחרי השימוש ההוא היה-
מעכשו יש לי תחביב חדש.
אחרי יומיים נפלתי שוב.
אז עוד לא קראתי לזה נפילה בכלל.
נהנתי מזה מאוד והייתי חדור סקרנות והתלהבות לראות איך זה.
לחקור את זה.
מאז עברו 7 שנים.
7 שנים הרעות והרזות.
7 שנים של זוועות.
המקומות שבהם העיינים שלי ביקרו..
הפצעים והכאבים שגרמתי לנפש שלי...
באיזה שהוא שלב בגיל 15 בערך כבר הבנתי שזה רע,
ניסיתי לסובב את הגלגל אחורה.
להפסיק.
לא הכרתי את המונח מכור בכלל.
ובטח שלא אני.
צרכתי בכמויות מטורפות .
יומיומי.
לפעמים אפילו כמה פעמים ביום.
בכל מקום ובכל זמן .
לא הצלחתי לעצור.
אמרתי לעצמי שבישיבה הגבוהה אשים לזה סוף.
כמובן שזה לא עבד..
המשכתי לצרוך.
או אולי למכור.
למכור את עצמי ונשמתי לדבר הזה.
שמתי תוכנת סינון-
כמובן שלפני ששמתי אמרתי לעצמי שעוד תענוג אחרון לפני ששמים ודי.
לקח לי יומיים בערך לעבור את החסימה.
כמה פשוט שזה היה.
אני יודע שהדבר היחידי שהצליח לסדוק את קירות הטומאה האלו-
לחדור מעבר להתמכרות ומעבר ל-אני לא יודע אפילו איך לכנות את זה!
זו מישהי שנכנסה לחיי והיום ברוך ה' היא אישתי.
התחלנו לצאת כאשר התאוה ממלאת מקום מהצד,
במינון נמוך יותר.
היום אני יודע לאמר במבט עמוק יותר שאישתי פשוט השרתה עלי שלווה ועשתה לי שינויון קטן.
גרמה לי למשהו שמעולם לא עשיתי בעצמי.
הצליחה לגרום לי לקבל קצת את עצמי ואת העולם כמו שהוא.
הייתי שואל אותה המון.
למה את אוהבת אותי?
את משוגעת?
את יודעת איפה הייתי?
את יודעת מה היידים האלו עשו?
כמה דם הם שפכו?
והיא הייתה מלטפת לי את היידים.
אומרת אתה מדהים ואני אוהבת אותך ככה בדיוק.
זה סדק וזה חילחל.
אשתי העבירה אותי טיפולון קטן שבהחלט הוציא אותי קצת מהבוץ אבל...
נותר עוד מה לתקן.
אני זוכר את הפחדים והחששות שלי לפני שהתחתנו.
אני זוכר דמעות יורדות מפרצוף של גבר בן 20
אחד שלא בוכה מכלום.
הגבר גבר בשכונה.
מר חיוך ואופטימיות.
זולגות כמו תינוק אחרי כל נפילה.
אני זוכר מסיבת פורים אחת בישיבה.
כולם רקדו ואני התחלתי לבכות באמצע הריקודים.
חבר קרוב משיעור בוגר יותר לוקח אותי הצידה ושואל מה יש ?
זה פורים -צריך לשמוח.
אמרתי לו , אחי אני טמא טמא כל כך.
אין לי שום שמחה בלב.
הוא חיבק אותי ואמר לי-
תקשיב לי , אתה נשמה ענקית אתה, תסתכל על כל הרוקדים.
נראלך שאתה היחיד מבין כולם שנופל?
תראה כמה זה כואב לך!
תראה כמה זה מפריע לך!
תראה כמה זה לא אתה וכמה שזה לא חלק ממך!
נכון שנפלת,
אבל אתה כולך רק טוב טהור.
ומאז אני נלחם.
נלחם בשיניים כמו אריה ולא מוותר.
כל פעם שמוצא פירצה ברשת ומועד דןאג לחסום אותה .
התאווה שלי הובילה אותי לשוטטות כל כך רחבה בעמקי הרשת שהייתי מסוגל להגיע לתאוה מכל מקום!
הפכתי למומחה בעיניין!
ולא העזתי לאמר שאני מכור.
חשבתי שזה עיניין של "הגדול מחברו יצרו גדול וכו'"
אז בטח יש לי יצר גדול וצריך לספק אותו.
התחלתי לצייר,לנגן,להתאמן לעשות כושר וכו'.
וב"ה היום אני די מוצלח בכל הדברים הנ"ל אבל התאווה עודנה חלק ממני...
לפני כמה חודשים התחתנתי.
עם האישה הכי טובה בעולם.
היא מלאך.
היא מקבלת אותי כמו שאני.
והיא מודעת לכולי ולהכל.
שיתפתי אותה עוד לפני החתונה.
הרגשתי שזו זכותה לדעת .
כמה שבועות אחרי החתונה נפלתי.
אז הבנתי שאני מכור.
ודי.
החלטתי לשים לזה סוף.
אעשה הכל כדי לחיות חיים שפויים.
דרך חבר שיצא מההתמכרות גם דרך האתר ודרך 12 הצעדים התחלתי לצעוד גם אני...
ואמשיך ללכת כל חיי.
בהכנעה , עם טונות של רצון וכמובן -בחיוך.
אני נקי היום 7 ימים ב"ה ורק להיום.
מתפלל לצאת ממצרים שלי.
חודש ניסן שמח!
