חברים יקרים,
אני שמח ונרגש לשתף אתכם במה שהפך עבורי לאבן דרך משמעותית במסע האישי שלי. בתקופה זו, ברוך ה', אני מציין שנה שלמה של נקיות (על פי הגדרות S.A. ושמור עיניך), שנה שבה בחרתי לחיות חיים מתוך חיבור, בחירה, רוחניות ושפיות.
אין זה סוד שהעולם שאנו חיים בו מלא בניסיונות לא קלים וכל יום קללתו מרובה מחברתו, ושכולנו נדרשים להתמודד עם אתגרים פנימיים קשים - שמעמידים במבחן את ערכינו ואמונתנו ואנו חסר אונים ומוכנים להודות בזה (צעד ראשון) ולהאמין שיש כח גדול מאיתנו (אלוקים) שיכול להציל אותנו (צעד שני), והחכמה היא למסור לו את החיים (צעד שלישי).
תמיד היה בי רצון אמיתי להשתחרר מכבלי התאווה ולחיות חיים מחוברים, רוחניים, אך לא היה בי את הנכונות לכך והגעתי לתחתית של התחתית (שלי), בשביל זה נדרשתי ועשיתי צעדים משמעותיים בשינוי דרכי המחשבה וההרגלים שלי – תוכנית 12 צעדים, שאני עדיין עובד בשילוב של תוכניות נוספות, ואגב, מי שלא יודע, כל התוכנית היא מיוסדת ובנויה על מה שכתוב בחז"ל [וזה פרויקט מדהים שאני עובד על הדרך להוציא לאור].
הצעד ה13 שעשיתי היה להינשא, ובכך לכוון את אנרגיותיי ומאמציי ליצירת בית יהודי אמיתי. התקופה הזו, של ההכנות לחתונה ולאחר מכן ההריון והלידה של בתי הקטנה, היוותה עבורי מבחן נוסף של למסור ולהתמסר. אף על פי שהיו זמנים שבהם נדרשתי להימנע ולהתאפק מכל הבחינות, במיוחד בשלבים המתקדמים של ההריון ולאחר הלידה, וכן היו רגעי משבר וחוסר אונים, אבל לא שברתי את הכלים, ידעתי שאחרי יום ולילה קשים מגיע יום חדש ואלוהים נותן לי יד אם רק אני יושיט את ידי.
הדרך לא הייתה קלה, היו רגעים של התמודדות פנימית מכל הבחינות, דתית, זוגיות, עבודה, משפחה, הורים, דירה, אך בכל פעם התחזקתי בזכות ההכרה - שאני עושה זאת לא רק עבור עצמי, אלא עבור המשפחה שלי, עבור הקשר שלי עם רעייתי שתחי' (כמה חברים אמרו לי: אלוקים נותן למכורים נשים טובות... אני מאמין שזה נכון אם אנחנו מחוברים, רוחניים, בנתינה שלא על מנת לקבל – זה יותר מנכון, אך להיפך מר ממות...).
אלוקים נתן לי כוחות להמשיך ולהחזיק מעמד, והיום אני מרגיש שאני לא לבד, ואלוקים יכול לשמור עלי עוד יום נקי ומאושר למרות שכבר אין כח וסבלנות. אני פוגש חברים ומשתף, משוחח עם חברים ואסיר תודה על כך מאד מאד.
אני מודה לאלוקים על הליווי שלו בכל רגע של השנה הזו, על התמיכה האינסופית שנתן לי, ועל הזכות להרגיש חופשי ברוב הזמן, וכן שיחרור מכבלי התאווה, ולהרגיש שמח ושלם בדרכי. אין ספק שהניסיונות לא ייפסקו, והאתגרים עוד יבואו, אבל אני מתפלל שאמשיך להחזיק בדרכי ולא להיבהל משום דבר.
אני משתף אתכם בזה, כי אני מאמין בכוח של תמיכה הדדית, ובכוחן של המילים לעודד ולהעצים. בטוח שיש מישהו מכם שמתמודד עם ניסיונות דומים, אני רוצה לומר לכם: זה אפשרי. זה דורש מאמץ, מסירות ונחישות, אבל התוצאה היא חיים מלאים תקוה שמחה, סיפוק ורוחניות.
אני רוצה להוסיף משפט תודה לחברים שלי היקרים: תודה, תודה, על אכפתיות, על פירגון, על הקשבה, על הכלה, על זמינות ומסירות, על חיוכים וצחוקים, על אוהבים וכואבים, על בייזים ועוד...
יש אהבה אין פחד
דייב
