גם כי נפלתי... קמתי
באחד הימים נכנס הרב נחום ברנשטיין עם בחור בעל תשובה, אל הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל. אותו בעל תשובה היה בעל תשובה גמור, המקפיד על כל המצוות, פרט לאיסור אחר שהיה נופל בו.
אותו בעל תשובה היה מתמודד ונופל, ושוב מתמודד ושוב נופל, ושוב הנפילה הייתה עד עמקי שאול.
הרב שהיה כבר בגיל 95 שמע את דבריו של הרב ברנשטיין על אותו בחור, ונשאל: "מה ניתן לעשות כדי לעזור לו לא להיכשל שוב ושוב?"
הרב שטיינמן הסתכל בבחור במאור פנים, קם מכיסאו, אחז בידו בחוזקה, חיבק אותו, נישק אותו, ואמר לו בקול רם: "אתה מצליח להתגבר מידי פעם, אתה לא מבין כמה אני מקנא בך, איזה שכר יש לך על זה, הקושי הוא גדול, ואם הצלחת להתגבר על זה מפעם לפעם, יש לך כל כך הרבה זכויות ".
ביקש הרב שטיימן שהבחור יחזור אליו לאחר מספר שבועות, וכך היה. נכנס הבחור, אל הרב, הרב קם מכסאו, חיבקו, עודדו, ושיבחו על התגברותו. וכך קרה גם בפעם השלישית עד שהבחור התגבר על יצרו לחלוטין.
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להכשילו, בורא עולם מסייע ועוזר לו לא ליפול, אולם לעיתים התאווה מתוקה כל כך והנפילה מהירה. אז מרגיש האדם את הייאוש מחלחל, והרצון לוותר לחלוטין ולהרים ידיים נמצא כפסע ממנו.
אמר רבי יוסף יצחק מליובאוויטש הרי"צ: "כל יהודי הוא אות בספר תורה, אך לא כאותיות הכתובות על גבי הקלף העלולות להיקלף, אלא כאותיות החקוקות באבן אשר אין אפשרות שתמחקנה, אמנם לפעמים מצטבר עליהן אבק ואינן נראים. אך כל מה שנדרש לעשות הוא לנגבן ושוב תתגלנה האותיות כבתחילה".
עלינו לזכור שאנו אותיות קדושות בספר תורה, לעיתים אנו נופלים, מתאבקים בעפר, אולם ניעור אחד קטן, התרוממות נפש אחת יכולה לפזר את העפר מעלינו ואנו שוב נאיר כאור החמה.
אל לך לאבד תקווה, גם אם נפלת, נכשלת, קום, התעודד, וצא לדרך חדשה, אתה בן של מלך, ותמיד תישאר כך... (רונן קרתא)
לילה טוב, ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!
לבנתיים לא אוננתי...
אבל יצא לי כמה טיפססס
