זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו
שלחתי היום את "החיבור היומי" באימייל
מוזמנים כולם להצטרף
הנה הדוגמא
חברים יקרים ברוכים הבאיםאסירות תודה לאלוקים אוהב אנחנו מתחילים עם 12 חברים [מקווים שיקויים בנו "וכן ירבה וכן יפרוץ" - מי שרוצה להוסיף חבר שיפנה אלי בפרטי [email]
mwty6651@gmail.com[/email]]כל אחד מהמקום שלו עם ההתמודדות שלו - כולנו באותה סירההיום אני שולח סיפור ועל צעד 0
"שלא יהיה לך קשה"
כאשר הילדה שלי ראתה אותי מזיע ומתאמץ על המכשיר ריצה, היא פנתה אליי ואמרה לי "אבא, תוריד את המהירות של המכשיר". שאלתי אותה למה שאעשה את זה, והיא ענתה "שלא יהיה לך קשה". עניתי לה שאם לא הייתי רוצה שיהיה לי קשה - לא הייתי עולה על המכשיר ריצה בכלל, שהרי הרבה יותר קל לשבת מול המחשב, לנשנש ג'אנק פוד ולא לעשות כלום, מאשר לעלות על המכשיר ריצה.
אז למה באמת אנשים עולים על מכשיר ריצה? לא מדובר (רק) על מזוכיזם, ורוב האנשים שעוסקים בספורט הם לא אנשים שאוהבים להכאיב לעצמם, ובכל זאת הם חוזרים פעם אחר פעם לעשות דברים שקשים להם, ולא רק זה אלא שהם כל הזמן מציבים לעצמם אתגרים קשים יותר ומפרכים יותר. הסיבה הפשוטה לכך היא שכדי לגדול צריך לעבור קושי וכאב, ככה אלוקים ברא את העולם שלנו. דברים טובים באים בקשיים. אם אנחנו יושבים כל היום בבית ולא עושים כלום, השרירים שלנו מתנוונים, ולעומת זאת אם אנחנו עושים פעילות ומתאמצים ועוברים את הקושי, השרירים נפגעים מכך, אבל בזמן המנוחה הם נבנים מחדש ואז הם נבנים חזק יותר ובריא יותר ממה שהם היו לפני כן.
יש כאן פרדוקס לא פשוט. מצד אחד אנחנו מתוכנתים לחפש את הדרך הקלה ביותר שמוציאה הכי פחות אנרגיה, ולכן בני אדם המציאו מכוניות כדי לא ללכת, מעליות כדי לא לעלות במדרגות, משאיות כדי לא לסחוב דברים וכן הלאה. אבל מצד שני, כאשר כביכול הגענו אל המנוחה ואל הנחלה והכל נהיה קל, הסתבר שבלי קשיים אנחנו מתנוונים ונהרסים, אז המציאו מכשיר ריצה כדי לחזור ללכת, משקולות כדי שנוכל לסחוב משהו וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו מאוד רוצים חיים קלים, אבל כשאנחנו מקבלים את זה, מסתבר לנו שזה לא באמת מה שאנחנו מחפשים.
אז כן, אף אחד לא אומר שכדאי לבטל את המכוניות וכל הדברים שהקלו על החיים שלנו, אבל מצד שני אנחנו כן יודעים שאם אנחנו רוצים חיים טובים אנחנו צריכים גם אתגרים, וזה שהאתגרים האלו הם קשים זה לא אומר שהם רעים. בריצה על המכשיר, ככל שאנחנו מתאמצים יותר וקשה לנו כך אנחנו נהנים יותר, וזה נכון באותה מידה לגבי הקשיים בחיים שלנו. קושי זה אתגר, והאינסטינקט שלנו הוא לברוח ממנו ולחפש פתרון קל, ואם אנחנו לא מצליחים אז אנחנו מרגישים סבל, אבל אולי במקום זה אנחנו יכולים לראות בכל אתגר ובכל קושי הזדמנות לגדול.
כשהייתי מתקשר לספונסר שלי בזמנים קשים הוא היה שואל אותי: אתה רוצה לסבול או לגדול? ובחריקת שיניים הייתי עונה "לגדול". אין לנו אפשרות להגיע למצב שלא יהיו לנו קשיים בחיים, אבל אנחנו יכולים להחליט האם לראות בכך אתגר שעלינו להתמודד בו ולגדול ממנו, או משהו נוראי שיגרום לנו רק סבל. הבחירה בידיים שלנו.
חברי sa משתפים - צעד 0
למה אתה כאן? אם התשובה היא: "אני לא יכול להמשיך כך ואני מוכן לעשות הכל - לא משנה מה - כדי להפסיק את זה", אז המשך לקרוא.
הרגשתי כל כך מוכן לפיכחון. למעשה, בכיתי פעמים רבות בתחילת השבוע הזה - אבל בפעם הזאת זה היה כתוצאה מהקלה. הוותיקים אמרו לי לוודא שבאמת הייתי מוכן - התחלות חלשות בתכנית sa לא ממש מצליחות. "אם אתה לא בטוח, צא החוצה ונסה עוד קצת כאב", הם אמרו. הם שאלו אותי אם אני מרגיש שיש לי אפשרות אחרת חוץ מלהפסיק לחלוטין. היה עלי לומר: "לא".
אנו הסקסהוליסטים. היה עלינו לעבור דרך הגיהינום האישי שלנו בכדי להגיע להחלמה. ישנה דרך החוצה. כתבנו את הספר הזה בכדי לשתף אותך בניסיון שלנו. רובינו הגענו לסקסהוליסטים אנונימיים מובלים לייאוש על ידי ההתנהגות המינית ההרסנית שלנו. הגענו בחיים שלנו לרמה של כאב שלא יכולנו לסבול יותר. ייתכן שנוכחנו לראות בפעם הראשונה להיכן ההתנהגות שלנו מובילה, והפחד הניע אותנו לחפש עזרה לפני שדברים יהיו גרועים יותר. בכנות, או במקרה, ניסינו להפסיק באופנים רבים. לרבים מאיתנו זה לקח שנים לפני שהגענו לנקודה בה שאלנו מה היה לא בסדר.
(צעד קדימה לפעולה)
אשמח לכל תגובה הערה / הארה / רעיון / חומר וכל דבר שהוא
אוהב את כולכם
