ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות ק
תשובה היינו שמשיב אותו דבר אל השם יתברך, רצה לומר שמכיר שהכל פועל השם יתברך וכוחו אפילו המחשבה טרם נוצרה בלבו של אדם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט' ג') נמצא השם יתברך נתן לו כח אז גם בהעבירה ועל ידי זה אחר התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכויות כי גם זה היה רצון השם יתברך כך כמו שאמרו (שבת פ"ט ב) אם יהיה חטאיכם כשנים וגו' (ישעיה א' י"ח), וכענין שאמרו ז"ל (תנחומא וישב ד') על פסוק (תהלים ס"ו ה') נורא עלילה על בני אדם, וכדרך שאמר דוד המלך ע"ה (שם נ"א ו') למען תצדק בדברך רצה לומר לכך ניטלה ממנו הסייעתא, ואם כן הוא ממש כזכויות מאחר שגם זה רצון השם יתברך:
וזה שנאמר (שם קל"ב ט') וחסידיך ירננו, ואמרו ז"ל (ילקוט ישעיה רמז רצ"ו) אלו רשעי ישראל וכו' וכן על פסוק (תהלים נ' ה') אספו לי חסידי וגו' פירוש כי חסיד הוא הנוטה משורת הדין להתחסד וכן רשע נוטה משורת הדין להרשיע, וכשיפתח השם יתברך לעתיד אחר התשובה הגמורה ויכירו הכל כח מלכותו נמצא הזדונות שהיו נטיה משורות הדין היו חסידות כיון שלא היו נוטים מאמיתות רצון השם יתברך. ודייק חסידי וחסידיך ולא חסידים רק שאצל השם יתברך הם קרויים חסידים ולא לעיני בני אדם. וצדיק וחסיד הם שתי מדריגות באדם ובתולדה ועל זה אמרו (בבא בתרא ט"ז א) בראת צדיקים בראת רשעים ואף על גב דאילו צדיק ורשע לא קאמר כמו שאמרו בנדה (ט"ז ב) רק אלו הם שני כוחות בעולמות עליונים רק תמור רשע הוא שם חסיד כנזכר לעיל ושני הכוחות מעורבים בכל אדם רק אינם שוים באחד זה גובר ובאחד זה גובר ואין כאן מקום להאריך:
“עיקר התשובה הוא עד שיאיר עיניו, שיהיו זדונות כזכויות, רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה’ יתברך.
הרב שג”ר מסביר את הפסקאות הקצרות הללו בדיוק רב:
“משמעות העניין היא, שהתשובה הגבוהה – תשובה מאהבה, איננה הכרה באחראיות לחטא וחזרה ממנו, אלא דווקא התנערות ממנה (מהכרה זו), פרי התובנה ‘שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה’ יתברך’.
בלשון אחרת – התשובה הינה קבלת עצמך גם כחוטא, מתוך הארה שלא אני עשיתי את עצמי אלא ה’ יתברך.
הדרך שבה מתגבר החוטא על הקונפליקט שבינו לבין חייו ועל חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו, הינה דווקא בקבלת עצמו כפי שהוא.”
[כל הקטע כולל הפסקאות של ר’ צדוק מובאות בספר “שובי נפשי” של הרב שג”ר עמ’ 126-127]
לפעמים כשאנחנו שואפים למקום גבוה יותר, אנחנו נלחמים בעצמנו, מקטינים את כוחנו ומתכחשים לזהות ולאנושיות שלנו, לשבריריות שלנו. לפעמים דווקא היכולת לתקן היא לא המלחמה חסרת הויתורים, אלא דווקא היכולת לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, להשלים עם חסרונותינו, ולהבין שגם הם ניתנו לנו, וגם הם חלק בלתי נפרד מאיתנו בדיוק כמו היתרונות שבנו.
דווקא ההפרדה שאנו נוטים לעשות אצלנו בראש, בין היופי שבנו לכיעור שבנו, בין הנקודות החלשות לנקודות החזקות – (ההפרדה הזו) מחלישה אותנו , משום שהיא אונסת את המציאות ואת הנפש שלנו לתודעה חצויה וחלקית.
דווקא אז אנחנו יותר חלשים, דווקא אז גם נקודות החוזק שלנו משחקות לרעתנו. מרוב שאנחנו מכווצים שרירים ותודעה בכדי להילחם, אנחנו נסגרים בתוך עצמנו ולא מסוגלים להיפתח לסביבה ולהיעזר בה.
שנדע להפוך את כל הזדונות לזכויות מתוך תשובה שלימה באמת – שנשיב הכל אל ה’ יתברך. שנדע שהכל הכל ממנו. שנדע לקבל את המציאות ואת עצמנו כמו שהיא.
“גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה” (תהלים קלט יב)
דווקא ברגע הזה השינוי הכי גדול יגיע…
שביר / אביתר בנאי
מילים:
אני לא עשיתי אותי
אני לא עשיתי אותך
בכל זאת עדיין אני מצפה
שהכל ילך כמו שאני רוצה
יושב על הכסא ומסדר
מי לא עשה לי וכמה לא פייר
אני לא עשיתי את הים
אני לא יודע לאן
בכל זאת עדיין אני מרגיש
רק את עצמי ולכולם אדיש
עומד במרכז והכל שלי
העולם, הזמן ומי שאיתי
שביר – הכל ברגע נשטף
מתנה – כל נשימה, כל נשימה
ציפור עפה מעליי
צל ציפור עובר בי
מלון אורחים עובר דרך
רומס את החצר מתוודה בערך
קרון ברכבת קטר צורח
מנגן וזוכר ואז שוב שוכח
שביר – הכל ברגע נשטף
מתנה – כל נשימה, כל נשימה
