ברוכים הבאים, אורח

המסע הפסטורלי של דייב 2
(0 צופה) 

נושא: המסע הפסטורלי של דייב 2 51363 צפיות

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137855

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

בס"ד

שלום חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

מצהיר על ניקיון של כ44 שעות

וכן על 6 פעמים אוננות בחו"ל במשך כל תקופה שהותי שם...

חוסר אונים עם חוסר שפיות, אי ויתורים על מבטים, על פנטזיות – הכל לבד במחשבה דיבור [לא בדיוק] ומעשה... המתנה שקיבלתי מכל המסע הזה – זה לקבל את שאני חולה מכור ואבדתי שליטה על החיים שלי וכל מה שקשור לתאווה. אני יכול לחוות חוויה שמחה, צחוקים, אוכל טוב, שמחה, הכל אבל שאני דקה לבד אז אני מאונן... זה מה שפתאום מעניין אותי... התאוה, הפנטזיה...

על התוצאות - אני כבר לא שולט, על האשמה, על הבושה - מעצמי ומאלוקים, מזה שאני לא יכול לשלוט בתאוה, בזה שאני רחוק מאלוהים ורק מחפש לברוח.

קלטתי שלא משנה כמה שאני יבכה בקבר של צדיק, וזה מה שקרה – אחרי כמה דקות אני שוב יהיה לבד ואני יאונן... כי אני חולה, ולא עושה סדר... לא עושה תוכנית לא משתף לא פותח מעגלים, כלום... חי לבד ומתבוסס בדמי...

אני עובר משבר קשה עם ההורים שלי...

אסירות תודה על נכונות לעשות דברים... לכתוב צעד 4 על אמא שלי

אסירות תודה על טיול קצר ולעניין בקברות צדיקים באוקראינה

אסירות תודה על היותי רווק

אסירות תודה על כסף

אסירות תודה על נתינה

אסירות תודה על התקדמות קלה בלימודי אנגלית

חוסר אונים:

מול ההורים

מול המוסר של אבא שלי

והביקורת של אמא שלי

מול עבודה

פחדים:

הצלחות

משימות

'המנגינה של הלב': יששכר דרור וארי גולדוואג במחרוזת וואקלית

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137888

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

שימושה רבה: הכל מתחיל ומסתיים במוח שלי; השאר - זה ספינים

בס"ד

שלום חברים

דייב סקסוהוליסט

מצהיר על כ70 שעות של ניקיון ומפוכחות

"הקיץ בעיצומו, מיום ליום הבגדים ברחוב – מתקצרים או נעלמים, והמאבק נהיה יותר קשה" – המשפט מוכר. אף אחד לא צריך לשכנע אותי שזאת המציאות. אבל למרות שזה נראה מאוד פשוט, כנראה שזה לא בדיוק המצב, ויש משהו מעבר לזה.

בעקבות המסע לארץ ניכר, שמתי לב שהלגימות ממבטים הפנטזיות והכל – זה 'שימושה רבה' אצלי; זה השימוש הגדול, אתן דוגמא: לשבת במטוס ליד בחורה יפה, לשבת במלון ליד בחורות יפות – וללגום להסתכל ושוב להסתכל, ממש לעקוב אחריה כמו סוכן מוסד CIA ולדמיין אותי נוגע בה והיא עושה אותי שלם - זה חוסר אונים משווע. לראות אוקראיניות בלונדיניות שאלוהים חנן אותם ביופי – זה אותי משכר ומטמטם, לא פלא שלא החזקתי מעמד ונפלתי, בלי תוכנית, צעדים, חיבור לאלוהים - פשוט אין סיכוי להישאר נקי.

יש לי הרבה תובנות ולקחים, המתנה הכי גדולה שקבלתי בטיול הזה להפנים שאני חסר אונים...  

כעת כמה שאלות [נעזרתי בפוסט של סוד הכניעה התמודדות עם נשים לא צנועות]:

למה יש אנשים שהולכים ברחוב ומצליחים להסיט מבט ולא להתאוות ואני לא מסוגל?

למה אנשים אחרים שלא מסיטים מבט ונהנים לשטוף את העיניים עדיין לא מתרסקים לחתיכות כמו שקורה לי כשאני מסתכל?

ובמילים של האלכוהוליסטים: למה אני לא יכול לשתות כמו ג'נטלמן?

וזה כמובן מביא אותי לשאלות נוספות כמו: מה אני אמור לעשות; האם כעת אנסה לשכנע את כל הנשים בעולם להתלבש צנוע?

האם אסגור את עצמי בחדר חשוך עד סוף הקיץ?

או שאולי, רק אולי, הבעיה היא בכלל לא בנשים האלו, בין שמתלבשות באופן צנוע ובין שלא, והבעיה היא רק בי? לא יכול להיות. אני הרי מושלם והכל בסדר איתי. העולם הוא זה שלא בסדר.

אוקיי, יותר מידי שנים חשבתי ככה והסתבר שזה לא היה מתכון כל כך מוצלח לחיים שפויים, אז הגיע הזמן לנסות את השיטה השניה.

בואו נתחיל מהניסיון להלביש את כל נשות העולם בבגדים צנועים. משום מה יש לי תחושה שאם זה היה קורה (וזה כמובן לא היה מתרחש בשום מצב), אני הייתי זה שמחפש מישהי שמוכנה להוריד קצת בגדים כדי שיהיה לי ממה להתאוות ברגעים שאני משתוקק לסם שלי. בדיוק כפי שהתקנתי פילטר על המחשב, אבל אחר כך ניסיתי לפרוץ אותו, כי פשוט הייתי חייב קצת פורנו או סיפורים ארוטיים ולא עניין אותי כלום. אז מה יקרה אם כולם יהיו צנועות וחסודות, ופתאום אהיה בקריז ואצטרך תאווה להרגיע את עצמי? קרוב לוודאי שאחפש בנרות לפחות מישהי אחת שלא שמעה על מבצע מלביש ערומים שלי... ואולי אני יפשיט אותם במחשבה שלי...

אבל למה ללכת רחוק. הרי הנשים [אפילו הצנועות והחסידיות] שגרות בשכונתי מטריפות את דעתי - לא פחות מהנשים הלא צנועות שגרות בעיר הסמוכה, או מעבר לים. האמת היא שלפעמים דוקא נשים צנועות ודתיות יותר מגרות אותי. אז ברור שאני לא מועיל כלום בכך שאני מלביש את הנשים... זה פשוט שטויות ואני עושה צחוק מעצמי - כאשר אני משכנע את עצמי שזאת הבעיה. זאת לא הבעיה, והבעיה שלי - לא תיפתר כאשר נשים יהיו יותר צנועות.

טוב, אז מה בענין להיסגר בד' אמות של הלכה ולשכוח מהעולם? זה נשמע כמו רעיון טוב. לא אתן לעצמי שום שמץ של אפשרות לגירוי חיצוני והכל יהיה בסדר. טוב, מסתבר שגם זה לא רעיון כל כך טוב. אני נזכר בכך שבעצם את ההתמכרות שלי התחלתי לא בגלל נשים אלא כאוננות אישית - וכבר הייתי מכור. [אגב, גם היום שאני מאונן – זה פעמים רבות ללא פנטזיות או שיחזור תמונות/סצנות שראיתי ברחוב בסרטים עד לפני 8 חודשים].

מה שאומר שהתמכרתי לתאווה לא בגלל שום אישה "פרוצה" או צנועה, אלא בגלל עצמי! וואי, זה כואב. זה אומר שאני בעצם זה שמכור ואני הוא זה שמחפש איפה לפרוק את התאווה שלי, ואני בסך הכל משתמש בנשים המסכנות כתירוץ עלוב לנפילות שלי.

אז מהניסיון הקצר שלי הבנתי שהנשים והבחורות וכן התמונות - הם מעולם לא היו הבעיה שלי. הבעיה מתחילה ונגמרת במוח שלי - שמחפש את ההתמכרות כמו מסומם שמחפש סמים. אין למסומם מה להאשים את הסמים, אלא רק את עצמו, וכמו כן אין לי שום ענין או אפשרות להאשים את הנשים במצבי, אלא רק את עצמי.

אבל חשוב יותר מזה: כל זמן שאני מחפש את הבעיה אצל מישהו אחר (ולא משנה מי זה. זה יכול להיות אשתי, הבוס, הבחורה ברחוב או כל אדם אחר) - אני נשאר תקוע בדיוק איפה שהייתי קודם לכן. הרי את העולם - אין לי אפשרות לשנות, והאדם היחיד שה' נתן לי אפשרות לשנות אותו - זה אני בעצמי. אז כנראה שאחרי כל כך הרבה שנים של האשמה של כל העולם, הגיע הזמן לכוון את הפנס למקום היחיד בו ניתן לתקן משהו: 'המוח שלי'. כאן מתחילה הבעיה וכאן היא נגמרת. לא בימי הקיץ החמים, לא בחנויות האופנה, לא בחינוך של הנשים "ההן", ולא בהתנהגות של אשתי.

וואלה, זאת סטירת לחי לאגו המנופח שלי.

האלכוהוליסט בשונה ממני - לא יכול לשתות קצת אלכוהול. אם הוא נוגע בטיפה אחת - הוא מסיים אחרי כמה בקבוקים. הוא לא יכול להבין איך יכול להיות שיש אנשים שיש להם אלכוהול בבית והם ישנים בשקט ולא נאבקים עם עצמם כל רגע - האם לשתות או לא. הם גם לא מבינים - איך יש אנשים ששותים קצת ואחר כך מפסיקים. אבל אצלי - זה שונה, אני לא מכור לאלכוהול, אז אני יכול לחיות את החיים שלי אחרת, יכול להיות לי 70 בקבוקי ויסקי 21 שנה ואני לא יפתח אפילו אחד.

כעת נשווה את זה למצב שלנו. ישנם אנשים שהולכים לחוף ים ואין להם בעיה עם נשים כמעט ערומות. יכול להיות שהם "ישתו" כמה מבטים או אפילו "ישתכרו" פעם מזה, אבל זה לא מוציא אותם מדעתם ולא גורם להם להשתגע. אבל אני - כמו האלכוהוליסט - לא יכול לשתות קצת ולהישאר שפוי. אם אני רואה נשים - אני משתגע ומסיים עם התקפה של אוננות [כמובן אם אני לא פועל - לפי התוכנית].

נכון, קשה לי להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת, אבל גם לאלכוהוליסט היה קשה להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת.

בא נחזור אל השתיין רגע ונבין איפה הבעיה. האם הבעיה היא בכך שישנם חנויות שמוכרות אלכוהול? ברור שלא. הרי רוב האנשים בעולם מסתדרים עם זה מצוין. הבעיה היא בראש שלו, וכל זמן שהוא לא יעבוד על הבעיה בראש שלו - הוא ימשיך לסבול. הוא יכול לברוח מהאלכוהול ולחיות כמו 'נזיר', אבל יום אחד הוא יראה טיפה באיזה בקבוק, והוא יזרוק את הכל לעזאזל וישתכר שוב. הוא צריך להבין שהבעיה היא רק בראש שלו. ככה גם אצלי, הבעיה היא לא נשים (צנועות או פרוצות). הבעיה היא בראש שלי. כל זמן שאני ינסה להלביש את כל העולם - אני יסיים בדיוק כמו האלכוהוליסט.

אבל זה קצת יותר מזה. כל מי שהיה בתוכנית הצעדים למד טוב מאוד שאם אני מתרגז בגלל שמישהו אחר עשה לי משהו רע - משהו אצלי לא בסדר. כי זה בעצם מוכיח שאני לא מאמין בה' ולא מאמין שהוא זה שמנהל את העולם. ה' לא נתן לי אחריות על אנשים אחרים וגם לא נתן לי אפשרות לשנות להם את החיים. הוא כן נתן לי אחריות על עצמי וכן נתן לי אפשרות לשנות את החיים שלי. אם ה' היה רוצה שהבחורה הזאת לא תהיה לידי - הוא יכול לעשות את זה. אם הוא לא עשה את זה - כנראה שהוא יודע יותר טוב ממני למה זה טוב לי. כעת נותרה לי רק האפשרות לקבל את מה שה' עשה, ולהתמודד עם זה.

זה נושא רחב ולא מתאים כאן בקצרה, אז אשתדל (אולי מחר) לכתוב על זה בהרחבה במקום נפרד.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

אפרופו 'להפשיט', במקומות מסוימים עדיין נשים הולכות עם מסיכה וזה יותר בעיה אצלי, כי בדרך כלל אני מסנן לפי מראה [פרצוף]... וכעת כל הנשים יפות, מי יודע בדיוק מי מאחורי - המסיכה... זה אומר שהבעיה אצלי... אותי בקטע מסויים מדליק יותר הנשים עם השאל הענק... שזה נראה אהל הולך... כי פעם אחד ראיתי איזה אמא ובת והם באו לעצור מונית ובשביל זה היו צריכים להסיר את המסווה... וזה הדליק הרבה יותר...

שמעתי על איזה משגיח בישיבה אחת שהראה פעם תמונה של אשה באירופה של לפני מלחמת העולם השנייה, מכוסה כולה והולכת עם מטפחת של סבתות, הוא שאל את הבחור האם זה מושך אותו, כמובן שהוא אמר לו שזה אפילו דוחה אותו, אז הוא אמר לו, תדע לך שבחורים בגילך אז, נמשכו לזה בדיוק כמו שאתה נמשך היום לאשה האופנתית של זמננו.

התאווה היא תאווה, היא תאווה, היא תאווה, לא משנה באיזה צורה היא קיימת.

בלי תוכנית 12 צעדים ועבודה של חיבור לאלוהים – הימי נקיות ישארו תמיד כמה ימים ויחזור חלילה.

מתפלל לנכונות לעשות מה שהספונסר יאמר לי לעשות.

יום טוב נקי ושפוי לכולם

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137905

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

אני שוב בורח מפעולות ונכנס לטריגרים ונופל 
הלואי שאוהבים אותי

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137942

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

בס"ד

שלום חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

מעדכן על שלושה נפילות אתמול

שנים במקלחת ואחד במיטה

מתפלל לנכונות למסור את החיים שלי לאלוהים

אני חסר אונים באופן מוחלט איבדתי שליטה על חיי

חסר אונים מול מבטים מול נשים ובחורות יפות

חסר אונים מול חלום שחלמתי על חרופתי = עזובתי [מי שעזבה אותי] שהיא פוגשת אותי באיזה מקום ונגשת ואומרת לי – לא חשבתי שאני הי פעם עוד אני אפגוש אותך... והלכה לה...

חסר אונים מול הבלבול, מול החום, מול זה שאני צריך להשלים כמה פרויקטים ולהיכנס לדברים חדשים ואין לי כח כי אני משומש.

אסירות תודה מתקדם בכל מיני עניינים

אסירות תודה על ארוחת בוקר וצהריים טובים

אסירות תודה על חברים ואוהבים

אסירות תודה על ניגונים ושירים בנגן

אסירות תודה על תפילה, על מקוה, על תפילין

יש לי פחד ממה חושבים עלי ואיזה שידוך יהיה לי

ורוצה להאמין בזה שאלוהים יסדר אותי

'על אלה': הרב בנציון קלצקו בביצוע ווקאלי‎‎ • צפו

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 5 חודשים על ידי דייב 2.

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137971

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

בס"ד

שלום חברים יקרים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

אני חסר אונים, אני לבד לא יכול להישאר נקי – גם אם אני מספר לעצמי סיפורים הכל בולשיט...

היום אני אפתח בנקודה חשובה ששמתי לב ושמה 'אוננות ריגשית' – אצלי זה מתבטא כאשר אני חווה פגיעה, טינה, קושי – יש לי כח סבל עד כמות של כאב מסויים, אחרי זה אני מתחיל לברוח, הבריחה היא ב99% לתאווה = פנטזיות, מבטים וכו', ובסוף זה מגיע ל'אוננות'... אוננות ריגשית, אוננות שמביאה עוד אוננות ברוב המקרים...

לספונסר שלי היה ספונסר – שאמר לו; 'תשכנע את אלוהים - כמה טוב לך'...

אסירות תודה טוב לי:

יש לי תוכנית, כתיבת בוקר, כסף, אוכל, מיטה, חדר, מחשב, עבודה, חברים, ספונסר.

פחדים:

אני מפחד מעבודה, מתלות, מהתחייבות, מההורים, משידוכים...

חוסר אונים:

מול התאוה – מול להישאר נקי, מול לגעת בעצמי, מול מבטים פנטזיות...

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #137974

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 18 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

אני למדתי ממך כוח רצון.

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138018

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

שבוע טוב חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

נפלתי בשבת 4 פעמים

אני משומש חסר אונים מול התאוה אבדתי שליטה על חיי

אני חולה, מכור ברמה קשה, 'אוננות ריגשית-כפייתית' – זה מה ששולט בי בתקופה הזאת.

הכרת מצב ברורה חולה פעיל.

בליל שבת האחרון אני חולם שמי שעזבה אותי פוגשת אותי וצועקת ובוכה; "מה אתה חושב שלי - זה לא כואב, שלי - זה לא קשה..." אני ברחתי כי לא יכולתי להקשיב לזה, והיא עם חברות מחפשת אותי ואני מתחמק... ובסוף עשתה לי תרגיל ותפסה אותי ואז התעוררתי...

אסירות תודה - היה דברים נפלאים השבת.

אבל לא יעזור אני לא יכול להכיל את כל האשמה, הבושה, האכזבה, הפנטזיה, הבריחה ושוב זה קורה...

מתפלל לנכונות ליישם כל מה שהספונסר אומר לי...

ולחיות בשמחה ובשלוה:

"כל נפילה, היא מכשרת עליה כפולה" (שמונה קבצים א, תתנט).

ב"סיפורי מעשיות" (מעשה א') מספר רבי נחמן מברסלב על הנסיכה שנמצאת במקום שנקרא "לא  טוב". היא אומרת למשנה למלך שמחפש אחריה שאין לו דרך להציל אותה כי אם כשיתגעגע להוציאה במשך שנה שלמה. רצון עמוק יוצר געגוע לדבר שאותו אני רוצה, שייצא לפועל. כך שאם רצונות אינם מתגשמים, אין לראות בכך ראיה לאי חשיבותו של הרצון, אלא צריך פשוט לרצות אותם ולהתגעגע למימושם יותר ויותר.

"הצלחה מורכבת מאחוז אחד של השראה ותשעים ותשעה אחוזים של הזעה." (תומס אדיסון)

'רק עוד רגע': דניאל ישי ונתנאל בקאבר ווקאלי מרגש

הי זה  אני כאן שר אליך מחפש מילים יפות

להאיר בי את הלילה לסדר קצת מחשבות

מרגיש שקצת איבדתי את הדרך

החיים שלי קצרים מידי בשביל לחיות אותם בערך

אבל באמת

שמתחת אלף מסיכות

אני עוד ילד עם עיניים בורקות

בא אליך בידיים ריקות

מחפש אותך בכל העיר

רץ במעגל כבר אין לי אוויר

רק עוד רגע והבוקר יאיר

הי זה אני כאן שר אליך

וצריך מילה טובה

שתמיס בי את הפחד

שארגיש מעט קרבה

כמו שדה שמתרגש לגשם

גם המבול הזה שבי עוד יכנע לקשת

אבל באמת

שמתחת אלף מסיכות

אני עוד ילד עם עיניים בורקות

בא אליך בידיים ריקות

מחפש אותך בכל העיר

רץ במעגל כבר אין לי אוויר

רק עוד רגע והבוקר יאיר

לסיום אצרף:

אדם אחד בא לסוקרטס ושאל אותו: “שמעת מה אומרים על הידיד שלך?"

“לא”, ענה סוקרטס, “אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי, האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?"

“אילו מסננות?”, שאל האורח.

“הראשונה, מסננת האמת – האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?"

האורח היסס: “בעצם אני לא בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור מפי אחר… ומהי המסננת השניה?"

“המסננת השניה”, אמר סוקרטס, “היא מסננת הטוב. האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?"

“להיפך”, אמר האורח, “זהו משהו איום ונורא. והשלישית?"

“המסננת השלישית היא מסננת הנחוץ”, המשיך סוקרטס, “האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?"

אחרי הפסקה אמר האורח: “לא, אין זה נחוץ כל כך”.

“אז תשתוק!” אמר לו סוקרטס.

(מקור לא ידוע)

**

שלוש המסננות של סוקרטס מזכירות לנו לקחת אחריות על המילים שלנו.

למילים יש אנרגיה והשפעה, הן יוצרות מציאות ויכולות לשנות עולמות.

בדומה לאבן הנזרקת לאגם שקט ומייצרת גלים לכיוונים שונים, כך המילים שלנו משפיעות גם על האדם שאיתו אנו מדברים, גם על האדם שעליו אנו מדברים וגם עלינו.

בדומה לשלוש המסננות, "לשון הרע" ביהדות אינה מתייחסת רק לדברי שקר פוגעניים אלא גם לרכילות ולדיבור "מיותר" שאינו מוסיף דבר.

החשיבות של שלוש המסננות אינה רק בתשובות שהן מייצרות.

לעיתים קשה לדעת האם משהו הוא נכון, טוב ונחוץ. לא תמיד זה ברור או חד-משמעי.

חשיבותם העיקרית של שלוש המסננות היא בעצם העצירה והבדיקה.

במעבר מדיבור "אוטומטי" לדיבור מודע מתוך בחירה ובלקיחת אחריות על המילים שלנו.

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138042

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

שלום חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

עבר יום נקי מחובר ומפוכח

עם הרבה התקדמויות

אבל עכשיו אני נכנס למקלחת קצת מתחיל ואני חסר אונים...

יצאתי מלוכלך, אני רוצה לצאת עכשיו מהמחשבות ומאשמות זה לא מבין אותי לשום מקום אולי להשתמש עוד הפעם...

אני חולה וחייב עזרה מבחוץ כמו שהספונסר אמר לי.

עכשיו לקחתי מספר של איזה פסיכולוג שכמה המליצו ואני בכל מחיר מוכן להיפגש איתו – מחר אני אתקשר [אדווח שעשיתי זאת] אליו ואראה איך אני נפגש איתו הכי מהר...

היה לי כאבי ראש ובטן היום ולא חלמתי שיהיה לי כח להשתמש, אני אחרי נסיעות ומאמצים אבל אין שום דבר שמעניין אותי, אני חסר אונים איבדתי שליטה על החיים, אני חייב עזרה...

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138054

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

בוקר טוב חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

נפלתי אתמול בלילה – פעמיים.

שיתפתי אתמול על הנפילה הראשונה, וכבר הגעתי למסקנה שאלוהים החליט שלא אוהבים אותי, ועל הבוקר - שואל אותי חבר: "איך הגעת להבנה הזאת שאלוקים החליט"?

קודם כל, שאלה חזקה... כבר דיברו בזה הראשונים...

שנית, אני עובר טלטלה קשה בנפש ולא מצליח להישאר נקי, ואני מרגיש שאלוהים בא לדפוק אותי, בזה שאני לא נקי וכואב לי הראש הבטן והרגלים...

כפי ששיתפתי שאני יפנה לאיזה פסיכולוג, ניסתי להתקשר אליו הבוקר, והוא לא ענה... כמובן שאנסה עוד כמה פעמיים היום עד שהוא יענה ואעדכן...

הבעיה שחסר לי בכניעה, אני לא מוכן להוציא את הראש מהמים ולהמשיך לשחות, אני מנסה להשאיר את הראש בתוך המים אבל אני נחנק.

במשך כל השנים לא באמת הרגשתי שאמות אם לא אשתמש בתאווה, אבל בפועל אני מוכרח לפעול וליפול.

כאשר אני חושב על זה טיפה יותר, יש לי פנטזיות שחשבתי שאין חיים בלי לממש אותן. הסכמתי לסכן את כל העולם שלי כדי לממש אותן ולגלות שהן לא התממשו אלא ילדו פנטזיות חדשות.

אצלי דווקא יש התחושה של סוף העולם, לא בזמן השימוש אבל אחרי השימוש ובשלבים היותר המאוחרים - תחושת המחנק שאני חש אחרי שהשתמשתי, היתה ממש 'למה לי חיים'...

התאווה אף פעם לא איימה עלי שאם לא אצרוך אותה אמות. היא פשוט לא העמידה לי ברירות - כי כאשר היא מעמידה אותי במצב כזה של הנה אני  - צרוך אותי, ואין לי שום ברירות אחרות חוץ מלצרוך את התאווה. וזאת מהסיבה הפשוטה שלא היתה לי שליטה ברגעים אלו.

היום אני יודע שאם אתפתה ללגום [אפילו מגע פשוט] - אני אמות!!!

אז מה עושים? – נכנעים [לא נוגעים!]. כל פעם שבאה התאוה צריך כניעה ואז אפשר לגלות שהאובססיה מתה במקום שאני אמות - בכניעה הכללית של חיי.

אחד הסיפורים הקולעים על  הכניעה, הוא הסיפור שכתב אדם ביסודו בפוסט "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך": על אותו אדם שצנח בחושך לתהום. הוא נאחז בענף תוך כדי נפילה, כאשר הוא תלוי בין שמים וארץ, ואובד עצות. אז שומע הוא את קולו של אלוקים קורא לו: "האם אתה רוצה שאציל אותך"? הוא עונה "בוודאי", אומר לו אלוקים "עזוב את הענף שאתה מחזיק בו" מתוך חוסר ברירה מידיעה שבכל מקרה אם הוא נשאר תלוי הוא מת, הוא עוזב את הענף, ומגלה שהקרקע הייתה 30 סנטימטר מתחת לרגליו...

כוחה הגדול של אובססיית התאווה עלינו, הוא בתחושה הדמיונית שאם לא נצרוך אותה, פשוט נמות. אנחנו יודעים שהצלחנו די והותר פעמים לא לצרוך אותה ולמרות כן להישאר עדיין בחיים. אבל בכל פעם התחושה היא כאילו עדיין לא למדנו כלום. כמה נפלא ומרגש לגלות בכל פעם את צלליה המאיימים של התאווה נעלמים באור ההתגברות. כמו אותו שודד המגיע לסניף בנק חמוש באקדח, וגורם לפחד משתק אצל כולם. עד לרגע שמתברר כי הוא מחזיק באקדח מפלסטיק...

במסכת דרך ארץ נאמר: "רצונך שלא תמות? מות עד שלא תמות" הגדרה מדהימה למצבנו מול התאווה. אני יודע  שדווקא צריכת התאווה היא זו שתביא עלי את המוות הרוחני, ואולי גם הגשמי, ולא ההימנעות ממנה. כדי להימנע מהתאווה עלי פשוט להיות מוכן למות ולא לצרוך אותה. דווקא ה"מוות" הדמיוני הזה הוא זה שיציל אותי מהמוות שיגרם עם השימוש בתאווה. כמובן שרגע אחרי ההתגברות אני מגלה תמיד את הקרקע ממש מתחת לרגלי, בדרך כלל קרוב  יותר מ 30 סנטימטר...

לכן חשוב לי כל כך ברגע של התמודדות עם "לגימה ראשונה" או עם "הסתכלות שניה" לזכור תמיד שלא מדובר כאן בגינוני פרישות יתירים, אלא ברעל אכזרי וממית. ושתמיד עדיף הקושי שלפני, עשרות מונים מהקושי שיהיה לי אחר כך. כך גם בכל מה שקשור בניצחון גובר והולך על התאווה. לפעמים נדמה שזהו "רק" משהו פעוט שלא ישפיע על שום דבר ובעצם גם "מותר", אז ממש לא! אם הוא כל כך פעוט מה הבעיה אם כן להתגבר עליו? ואם הוא קשה יותר, כנראה שכדאי יותר לוותר עכשיו כדי לא להגיע לתוצאה שתהיה אכזרית יותר.

הביטוי "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" מקבל משמעות. אחרי כמה פעמים בהם לא קרה שום דבר מיוחד ללא התאווה. מסתבר מאד שכניעה לא רק שאינה מזיקה, אלא גם מחשלת ונותנת כח להתמודדות בפעם הבאה שתגיע. כל התמודדות ראויה נוספת מחזקת את האומץ להיכנע שוב. מתוך הבנה נוספת כי באמת לא נמות מהימנעות.

***

יש לי הרבה חברים ואנשים שאני איתם בקשר כולל; רבנים ואנשים חשובים, אבל אף אחד לא יכול להזדהות איתי בכאב הזה...

קשה לי שאין לי הזדהות על המקרה ועל כל התופעות לוואי שאני עובר... מחשבות, חלומות, פנטזיות, פחדים...

הפגמי אופי - מנהלים אותי, בפרט שאני בזמן משומש [חודשיים מחורבנים], הכאב צף ולא נותן מנוח, אני פתאום נזכר בעוד סיטואציות, ואז עולה 'אשמה', 'ביקורת', 'אכזבה', 'נקמה', 'הכחשה', ועוד.

על ענין של הזדהות מצאתי שני מקורות בדברי רש"י והרמב"ם ואצטט כאן:

רש"י (איכה ב' י"ג)

"מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ. לומר לך מה תתמה על שברך הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך: מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ. כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומים הם לו":

לשון הרמב"ם במורה (ג, מ, בביאור יציאת רוצח בשגגה מעיר מקלטו במיתת כה"ג):

"שזה עניין טבעי לאדם, כל מי שתקרהו צרה, כשתבוא גם כן לזולתו כיוצא בה, או גדולה ממנה, ימצא נחמה בזה על מקרהו".

על 'צרת רבים חצי נחמה' אומרים דרך צחות, כי תמיד חלק מהצרה היא שלשני אין את זה, וכשיש גם לשני, הרי שכבר חצי נחמה יש כאן.

באמת נאמר: צרת רבים - נחמת טיפשים.

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138100

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

בס"ד

שלום חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

מצהיר על היום השני לנקיות

אסירות תודה לאבא אוהב

על נסיעה למרכז

על משקה חלבון וקרקרים

על ארוחת בוקר טובה

על חברותא ללימוד פסיכולוגיה

על ארוחת צהרים

על כסף

על פרויקטים

על התקדמות

על למידה של דברים חדשים

על טילונים, גלידות, וכו'.

אני מפחד – רשימה:

מלהתקדם בלעשות רישיון

מכישלונות בעבודה, בחיים, ביחסים - עם חברים עם המשפחה

עבודה, התחייבות

ריצוי – שאנשים יהיו מרוצים 100%.

אני חסר אונים

מול מבטים

מול בחורות חשופות ויפות

מול פנטזיות

מול אלימות

מול אשמה עצמית

מול לחץ חברתי

מול לחץ מהחיים

אני בימים מעניינים, הרבה תובנות, הרבה שיחות עם חברים, כל מיני התבוננויות חדשות על החיים, על דברים שקורים סביבי, אני באמת חסר אונים, אני שונה מכולם, לי לא טוב הסתכלות על הנשים לא מבחינה דתית אלא מבחינה פיזיולוגית, לראות נשים – עושה לי לא טוב...

מלונות, הנאות, מרחצאות, מקלחות – לא עושים טוב, אסור לי.

משתף מה שכתב חבר:

מסטיק התאווה, נחמד ללעוס עד שעובר הטעם, ואז כשאתה זורק את המסטיק, אתה פתאום קולט שהוא נדבק לך למכנסיים.

רגע אחרי, התאווה הכי מתוקה נמאסת. רגע לפני, התאווה הכי מסריחה קורצת.

אני מזכיר לעצמי את דברי הספונסר שלי: להביא יום נקי – זה המצוה הכי חשובה שלי...

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138105

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 18 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

מסטיק התאווה, נחמד ללעוס עד שעובר הטעם, ואז כשאתה זורק את המסטיק, אתה פתאום קולט שהוא נדבק לך למכנסיים.

רגע אחרי, התאווה הכי מתוקה נמאסת. רגע לפני, התאווה הכי מסריחה קורצת.


אהבתי. חזק..

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138132

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

שלום חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

ביום השלישי לנקיות

אסירות תודה:

על אוכל, על מים מינרלים, על חדר, על חברים, על תוכנית, על לימודים, על עבודה, על כסף, על נכונות לוותר רק להיום.

פחדים:

מפחד מהמעסיקים שלי, מהלקוחות שלי, ממי תתחתן איתי, מהתאווה והשלכותיה, מהאובססיה למין, שאני לא ידוע לאהוב רק להתאוות...

חוסר אונים:

מול התאוה, מול פנטזיות, מול מבטים, מול הורים, מול עבודות מסויומות...  

אני צריך לעשו כמה דברים כמו ללכת לטיפול בדחיפות, כבר ניסתי להתקשר לפסיכולוג אחד - איזה 6 פעמים והוא לא עונה, אני הולך לטמטם את הפלאפון שלו, עד שהוא ייענה...

אני בימים נחמדים מצד אחד וריקים מצד שני, מתחיל עוד כמה ימים בין הזמנים, לא שזה כל כך רלוונטי בשבילי – אני כל החודשים האלה בבין הזמנים וזה חלק מהבעיה...

אצלי 'בין הזמנים' - זה זמן טוב, כי יש לי יותר 'סדר יום', יש ישיבת בין הזמנים, יש עבודה, יש טיולים, יש נסיעות...

בבקשה אבא, תן לי נכונות לעשות דברים ולהשלים אותם ולא להיתקע באמצע, אני רוצה שיהיה לי רישיון ושיהיה לי רכב טוב ושאני אסע בדרכים טובות [ושלא יבלבלו לי את השכל] תזכה אותי לעבור את מבחן התאוריה ולעשות עוד עשרה שיעורים ולעבור בטסט ראשון...

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138169

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

שלום 1:00 בלילה אני קצת מבולבל מזה שאני כותב לאנשים ולא לעצמי, וזה דורש שיבינו אותי, אבל אני ינסה לכתוב - רק להירגע לפי מה שאני מרגיש ולא כדי לקבל תוצאות אלא כדי להיות עסוק בעשייה רק לעכשיו, ולקחת אחריות, ומתפלל לאלוקים בענווה, שייתן לי שלווה, מבלי שאני ייקח לשליטה עצמית, ואוכל למסור את חיי מכל הכיוונים לאלוקים (הצלחות וכישלונות).



אני יושב בבית - אחרי כמה ימים של רוגע בתאווה, מוצא את עצמי עם פחדים/לחוץ/ ריק לגמריייייייייי, לא מכיל את הריקנות, וזה מוציא אותי מדעתי, אני יושב בחדר לבד עם 4 קירות מול מחשב, ואין לי לאן לברוח, ואני מנסה להשתמש בדברים אחרים, אמנם אס"ת - לא פורנו, אלא התכתבות עם חבר מפורום שמור עיניך...



אני מתכוון לראיין אותו עם הוא מכור אבל זה גלש להתכתבות של מילים גסות מה שמוביל לפנטזיות, ובסוף לגעת בעצמי ולאונן... אין לי כח לכלום, וואוווו איזה הרגשה נוראית, אני חסר אונים מול כל החיים אין לי הגדרה אחרת לא מצליח להיות מרוכז בעבודה, ויש לי הרבה עבודה, הריקנות הורגת אותי ולא נותנת לי מנוח אויי אבא תן לי את הכח לקבל את המצב ולא להילחם בו, מה עוד אני יכתוב?



כמה שאני יכתוב אני לא יצליח להוציא את מה שאני מרגיש.



תן לי את הכח לקבל גם את זה, אבא אני רוצה אותך ולא מרגיש אותך.



אני מרגיש תלוש ולא יודע מה אני עושה בעולם שלך ככה הולך כמו הומלס בלי בית מקום ומצב..



בראת אותי וכנראה שיש משמעות ושום דבר לא קורה סתם, אבל תדריך אותי, תראה לי - מה אתה רוצה ממני, אני לא יודע כלום, לא מבין מי אני? למה אני עובד? ומה אני רוצה מעצמי? לא יודע כלום, לא מבין מה אתה רוצה ממני, באיזה סטאטוס אתה? בקבוצות [הייתי אגב הערב בקבוצה]? או לא? ועוד הרבה שאלות.



אבל חברים אין לי כח לכלוםםםםםםםםםםם, אני מרגיש דפוק ואבודדדדדדדדדדדדד, לא מסוגל להכיל רגע אחד של הריקנות הזאת והצימאון האדיר הזה, ורק כותב כי אני משתדל להיות עסוק בעשייה ותו לו...



אני רוצה לדלג על התקופה המחורבנת הזאת.



אני רוצה להביא יום נקי...


תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138174

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

התחרבנתי/התחרפנתי על כל המוח: מחלת ה'אוננות הכפייתית' הולכת ומחמירה

בוקר טוב חברים

שמי דייב ואני סקסוהוליסט

יש יותר מדאי דברים שמנהלים אותי, פחדים, חוסר אונים, עומס יתר, הכחשה, בריחה...

על רקע זה אני נופל באוננות כפייתית, אני מתכוון לאוננות שגורמת כמה נפילות אחריה...

אבדתי שליטה על החיים, אני רוצה ללכת לישון, אבל אני מפנטז נוגע בעצמי ומאונן ומספר לעצמי שזה טוב לי זה משחרר...

לספונסר - כבר נמאס ממני, ולי - נמאס מאותם משפטים שהוא אומר לי 'אוהבים', 'תשתף לפני'...

אני פשוט מרגיש שנתקעתי בפקק ונעמדתי בצד לעשן, ומאז אני לא זז גם כאשר הפקק המשיך לזוז - אני עומד בשוליים...

אני חסר אונים - מה טוב לי, מה כדאי לי.

החיים שלי הלחץ ובחוסר ערך עצמי - מלווים ברחמים עצמיים והרס עצמי...

אני מלא בטינות, בכאב, בחוסר אונים מול התאווה, מול החיים, מול הפנטזיות...

אני מפחד ממה יהיה בחודש אלול – אם אלוהים ירצה אני חוזר לישיבה לא טוב לי להישאר בבית...

אני מפחד - איזה בחורה תרצה אותי ואני ירצה מפחד לטעות שוב...

אני מאמין שהמחלה - זה לא הבעיה שלי, אלא הבעיה שלי - שאני מאמין – שהמחלה היא בעיה שאין לה פתרון, והיא הורסת לי את החיים. אבל זה לא נכון, יש פתרון, אני שונה, ואני צריך לפעול - לא כמו אדם רגיל בחיים שלי, אני צריך תוכנית, פעולות, צעדים, ספונסר, חברים....

תגובה: בטוח שאני יצליח!!! לפני 3 שנים, 5 חודשים #138184

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110
קצת על 'תלות'

אני צריך להשתחרר מתלות, תלות בהורים, תלות ברב שלי, תלות בחברים, תלות בקהילה, תלות בהתנדבות, בעבודה, בכסף, תלות אחד להישאר זה תלות באלוקים אוהב כפי שאני מבין אותו, הוא היחיד שיכול להשאיר אותי ברגע שאני יחליט באמת, ברגע שאני אתמסר להחלמה ואפסיק עם פעולות על התאוה, ברגע שאני יפנים שאני צריך לוותר על האוננות - כמו שוויתרתי על הפורנו ל8 חודשים וזה אפשרי...



שאי הזנת הרעב – לא הרגה אותנו...

שאני יקבל את זה שזה בסדר לחיות ב'חוסר אונים'...

כן, זה בסדר...

אלוהים עושה איתי עבודה...

מטפל בי באופן אישי – ניתוח לב פתוח...

אסור לי להתנגד לריב אתו ולא לסמוך עליו, הוא לא יכול ככה לעבוד...

אני חייב להאמין בו לתת בו אמון ולהיתלות בו...

אצטט מהספר 12 ו12 על צעד 3:

אנו מבינים שהמילה ’תלות’, אינה נעימה לרבים מהפסיכיאטרים והפסיכולוגים - כפי שאינה נעימה לאלכוהוליסטים. בדומה לידידינו המקצועיים, גם אנו מודעים לכך שקיימות צורות לא־רצויות של תלות. אנו מכירים רבות מהן. למשל; התלות בהורים אינה יאה לגבר או אשה מבוגרים. אלה היו צריכים להיגמל מהוריהם לפני שנים; אם לא נגמלו, עליהם להבין את הצורך בגמילתם. דווקא תלות לא־רצויה זו גרמה לאלכוהוליסטים רבים להסיק שכל תלות היא מזיקה ובלתי־רצויה. אך עד כה, לא הניבה התלות בקבוצת .A.A, או בכח עליון, תוצאות שליליות כלשהן.



עקרון רוחני זה עבר את טבילת־האש שלו במלחמת העולם השניה. אז גויסו חברי .A.A רבים ופוזרו ברחבי תבל. האם יצליחו אלה לעמוד במשמעת, להילחם תחת אש, ולשאת את החד־גוניות והסבל של המלחמה? האם התלות - מהסוג שלמדו בארגונם - תעמוד להם בשעת משבר? ובכן, היא עמדה בכך. אנשים אלה סבלו ממשברים אלכוהוליים ורגשיים אפילו פחות מחברי .A.A שנשארו בעורף; יתרה מכך, מגוייסי .A.A הפגינו סיבולת וגבורה ככל החיילים. בכל מקום בו נלחמו, עזרה להם תלותם בכח עליון. למעשה, תלות זו לא היתה להם לחולשה, אלא למקור כח עיקרי.



אנחנו בעיצומה של מלחמה - מלחמת העולם השלישית – מלחמה לא של טנקים, מלחמת קיום, מלחמת אחים, מלחמה שותת דם משנאה קנאה ותאוה.



אבל הדרך הנכונה להילחם במלחמה הזאת - זה לא להיחלם, זה לשחרר, להרפות, לתת לאלוהים לעשות הכל - לבטוח בו.

אני מוסר את החיים שלי את כל הרצונות שלי את הכל לאלוהים, אני איבדתי שליטה...



אני מאמין שכמו שהוא ברא ים - אין סופי ויבשה - אין סופית, הוא יכול לרפות אותי מכל הדברים האין סופיים שאני חווה [דברים שאני לא רואה את הסוף ולא את ההתחלה].

אוהב אותך - אלוהים גדול
נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 5 חודשים על ידי דייב 2.
זמן ליצירת דף: 1.61 שניות

Are you sure?

כן