שימושה רבה: הכל מתחיל ומסתיים במוח שלי; השאר - זה ספינים
בס"ד
שלום חברים
דייב סקסוהוליסט
מצהיר על כ70 שעות של ניקיון ומפוכחות
"הקיץ בעיצומו, מיום ליום הבגדים ברחוב – מתקצרים או נעלמים, והמאבק נהיה יותר קשה" – המשפט מוכר. אף אחד לא צריך לשכנע אותי שזאת המציאות. אבל למרות שזה נראה מאוד פשוט, כנראה שזה לא בדיוק המצב, ויש משהו מעבר לזה.
בעקבות המסע לארץ ניכר, שמתי לב שהלגימות ממבטים הפנטזיות והכל – זה 'שימושה רבה' אצלי; זה השימוש הגדול, אתן דוגמא: לשבת במטוס ליד בחורה יפה, לשבת במלון ליד בחורות יפות – וללגום להסתכל ושוב להסתכל, ממש לעקוב אחריה כמו סוכן מוסד CIA ולדמיין אותי נוגע בה והיא עושה אותי שלם - זה חוסר אונים משווע. לראות אוקראיניות בלונדיניות שאלוהים חנן אותם ביופי – זה אותי משכר ומטמטם, לא פלא שלא החזקתי מעמד ונפלתי, בלי תוכנית, צעדים, חיבור לאלוהים - פשוט אין סיכוי להישאר נקי.
יש לי הרבה תובנות ולקחים, המתנה הכי גדולה שקבלתי בטיול הזה להפנים שאני חסר אונים...
כעת כמה שאלות [נעזרתי בפוסט של סוד הכניעה התמודדות עם נשים לא צנועות]:
למה יש אנשים שהולכים ברחוב ומצליחים להסיט מבט ולא להתאוות ואני לא מסוגל?
למה אנשים אחרים שלא מסיטים מבט ונהנים לשטוף את העיניים עדיין לא מתרסקים לחתיכות כמו שקורה לי כשאני מסתכל?
ובמילים של האלכוהוליסטים: למה אני לא יכול לשתות כמו ג'נטלמן?
וזה כמובן מביא אותי לשאלות נוספות כמו: מה אני אמור לעשות; האם כעת אנסה לשכנע את כל הנשים בעולם להתלבש צנוע?
האם אסגור את עצמי בחדר חשוך עד סוף הקיץ?
או שאולי, רק אולי, הבעיה היא בכלל לא בנשים האלו, בין שמתלבשות באופן צנוע ובין שלא, והבעיה היא רק בי? לא יכול להיות. אני הרי מושלם והכל בסדר איתי. העולם הוא זה שלא בסדר.
אוקיי, יותר מידי שנים חשבתי ככה והסתבר שזה לא היה מתכון כל כך מוצלח לחיים שפויים, אז הגיע הזמן לנסות את השיטה השניה.
בואו נתחיל מהניסיון להלביש את כל נשות העולם בבגדים צנועים. משום מה יש לי תחושה שאם זה היה קורה (וזה כמובן לא היה מתרחש בשום מצב), אני הייתי זה שמחפש מישהי שמוכנה להוריד קצת בגדים כדי שיהיה לי ממה להתאוות ברגעים שאני משתוקק לסם שלי. בדיוק כפי שהתקנתי פילטר על המחשב, אבל אחר כך ניסיתי לפרוץ אותו, כי פשוט הייתי חייב קצת פורנו או סיפורים ארוטיים ולא עניין אותי כלום. אז מה יקרה אם כולם יהיו צנועות וחסודות, ופתאום אהיה בקריז ואצטרך תאווה להרגיע את עצמי? קרוב לוודאי שאחפש בנרות לפחות מישהי אחת שלא שמעה על מבצע מלביש ערומים שלי... ואולי אני יפשיט אותם במחשבה שלי...
אבל למה ללכת רחוק. הרי הנשים [אפילו הצנועות והחסידיות] שגרות בשכונתי מטריפות את דעתי - לא פחות מהנשים הלא צנועות שגרות בעיר הסמוכה, או מעבר לים. האמת היא שלפעמים דוקא נשים צנועות ודתיות יותר מגרות אותי. אז ברור שאני לא מועיל כלום בכך שאני מלביש את הנשים... זה פשוט שטויות ואני עושה צחוק מעצמי - כאשר אני משכנע את עצמי שזאת הבעיה. זאת לא הבעיה, והבעיה שלי - לא תיפתר כאשר נשים יהיו יותר צנועות.
טוב, אז מה בענין להיסגר בד' אמות של הלכה ולשכוח מהעולם? זה נשמע כמו רעיון טוב. לא אתן לעצמי שום שמץ של אפשרות לגירוי חיצוני והכל יהיה בסדר. טוב, מסתבר שגם זה לא רעיון כל כך טוב. אני נזכר בכך שבעצם את ההתמכרות שלי התחלתי לא בגלל נשים אלא כאוננות אישית - וכבר הייתי מכור. [אגב, גם היום שאני מאונן – זה פעמים רבות ללא פנטזיות או שיחזור תמונות/סצנות שראיתי ברחוב בסרטים עד לפני 8 חודשים].
מה שאומר שהתמכרתי לתאווה לא בגלל שום אישה "פרוצה" או צנועה, אלא בגלל עצמי! וואי, זה כואב. זה אומר שאני בעצם זה שמכור ואני הוא זה שמחפש איפה לפרוק את התאווה שלי, ואני בסך הכל משתמש בנשים המסכנות כתירוץ עלוב לנפילות שלי.
אז מהניסיון הקצר שלי הבנתי שהנשים והבחורות וכן התמונות - הם מעולם לא היו הבעיה שלי. הבעיה מתחילה ונגמרת במוח שלי - שמחפש את ההתמכרות כמו מסומם שמחפש סמים. אין למסומם מה להאשים את הסמים, אלא רק את עצמו, וכמו כן אין לי שום ענין או אפשרות להאשים את הנשים במצבי, אלא רק את עצמי.
אבל חשוב יותר מזה: כל זמן שאני מחפש את הבעיה אצל מישהו אחר (ולא משנה מי זה. זה יכול להיות אשתי, הבוס, הבחורה ברחוב או כל אדם אחר) - אני נשאר תקוע בדיוק איפה שהייתי קודם לכן. הרי את העולם - אין לי אפשרות לשנות, והאדם היחיד שה' נתן לי אפשרות לשנות אותו - זה אני בעצמי. אז כנראה שאחרי כל כך הרבה שנים של האשמה של כל העולם, הגיע הזמן לכוון את הפנס למקום היחיד בו ניתן לתקן משהו: 'המוח שלי'. כאן מתחילה הבעיה וכאן היא נגמרת. לא בימי הקיץ החמים, לא בחנויות האופנה, לא בחינוך של הנשים "ההן", ולא בהתנהגות של אשתי.
וואלה, זאת סטירת לחי לאגו המנופח שלי.
האלכוהוליסט בשונה ממני - לא יכול לשתות קצת אלכוהול. אם הוא נוגע בטיפה אחת - הוא מסיים אחרי כמה בקבוקים. הוא לא יכול להבין איך יכול להיות שיש אנשים שיש להם אלכוהול בבית והם ישנים בשקט ולא נאבקים עם עצמם כל רגע - האם לשתות או לא. הם גם לא מבינים - איך יש אנשים ששותים קצת ואחר כך מפסיקים. אבל אצלי - זה שונה, אני לא מכור לאלכוהול, אז אני יכול לחיות את החיים שלי אחרת, יכול להיות לי 70 בקבוקי ויסקי 21 שנה ואני לא יפתח אפילו אחד.
כעת נשווה את זה למצב שלנו. ישנם אנשים שהולכים לחוף ים ואין להם בעיה עם נשים כמעט ערומות. יכול להיות שהם "ישתו" כמה מבטים או אפילו "ישתכרו" פעם מזה, אבל זה לא מוציא אותם מדעתם ולא גורם להם להשתגע. אבל אני - כמו האלכוהוליסט - לא יכול לשתות קצת ולהישאר שפוי. אם אני רואה נשים - אני משתגע ומסיים עם התקפה של אוננות [כמובן אם אני לא פועל - לפי התוכנית].
נכון, קשה לי להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת, אבל גם לאלכוהוליסט היה קשה להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת.
בא נחזור אל השתיין רגע ונבין איפה הבעיה. האם הבעיה היא בכך שישנם חנויות שמוכרות אלכוהול? ברור שלא. הרי רוב האנשים בעולם מסתדרים עם זה מצוין. הבעיה היא בראש שלו, וכל זמן שהוא לא יעבוד על הבעיה בראש שלו - הוא ימשיך לסבול. הוא יכול לברוח מהאלכוהול ולחיות כמו 'נזיר', אבל יום אחד הוא יראה טיפה באיזה בקבוק, והוא יזרוק את הכל לעזאזל וישתכר שוב. הוא צריך להבין שהבעיה היא רק בראש שלו. ככה גם אצלי, הבעיה היא לא נשים (צנועות או פרוצות). הבעיה היא בראש שלי. כל זמן שאני ינסה להלביש את כל העולם - אני יסיים בדיוק כמו האלכוהוליסט.
אבל זה קצת יותר מזה. כל מי שהיה בתוכנית הצעדים למד טוב מאוד שאם אני מתרגז בגלל שמישהו אחר עשה לי משהו רע - משהו אצלי לא בסדר. כי זה בעצם מוכיח שאני לא מאמין בה' ולא מאמין שהוא זה שמנהל את העולם. ה' לא נתן לי אחריות על אנשים אחרים וגם לא נתן לי אפשרות לשנות להם את החיים. הוא כן נתן לי אחריות על עצמי וכן נתן לי אפשרות לשנות את החיים שלי. אם ה' היה רוצה שהבחורה הזאת לא תהיה לידי - הוא יכול לעשות את זה. אם הוא לא עשה את זה - כנראה שהוא יודע יותר טוב ממני למה זה טוב לי. כעת נותרה לי רק האפשרות לקבל את מה שה' עשה, ולהתמודד עם זה.
זה נושא רחב ולא מתאים כאן בקצרה, אז אשתדל (אולי מחר) לכתוב על זה בהרחבה במקום נפרד.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אפרופו 'להפשיט', במקומות מסוימים עדיין נשים הולכות עם מסיכה וזה יותר בעיה אצלי, כי בדרך כלל אני מסנן לפי מראה [פרצוף]... וכעת כל הנשים יפות, מי יודע בדיוק מי מאחורי - המסיכה... זה אומר שהבעיה אצלי... אותי בקטע מסויים מדליק יותר הנשים עם השאל הענק... שזה נראה אהל הולך... כי פעם אחד ראיתי איזה אמא ובת והם באו לעצור מונית ובשביל זה היו צריכים להסיר את המסווה... וזה הדליק הרבה יותר...
שמעתי על איזה משגיח בישיבה אחת שהראה פעם תמונה של אשה באירופה של לפני מלחמת העולם השנייה, מכוסה כולה והולכת עם מטפחת של סבתות, הוא שאל את הבחור האם זה מושך אותו, כמובן שהוא אמר לו שזה אפילו דוחה אותו, אז הוא אמר לו, תדע לך שבחורים בגילך אז, נמשכו לזה בדיוק כמו שאתה נמשך היום לאשה האופנתית של זמננו.
התאווה היא תאווה, היא תאווה, היא תאווה, לא משנה באיזה צורה היא קיימת.
בלי תוכנית 12 צעדים ועבודה של חיבור לאלוהים – הימי נקיות ישארו תמיד כמה ימים ויחזור חלילה.
מתפלל לנכונות לעשות מה שהספונסר יאמר לי לעשות.
יום טוב נקי ושפוי לכולם