קראתי אתמול כתבה על צעירה מאנגליה בת ה-27, אשר היא אלרגית לרגשות. היא חשפה את התופעה הנדירה ממנה היא סובלת: "כל שינוי בסטטוס קוו של הגוף שלי, בין אם אני צוחקת, בוכה, עצובה או לחוצה, יכול לגרום לתגובה כימית", אמרה.
בת ה-27 נזכרה במקרה אחד בו כמעט מתה מצחוק, ותיארה: "יצאנו כמה חברים, צחקתי עד שלפתע הלשון והגרון שלי החלו להתנפח. חבר אחד התקשר לאמבולנס בזמן שחבר אחר עזר לי להזריק אפיפן כדי שלא אאבד את ההכרה".
האמת שזה מזכיר לי את עצמי, אסירות תודה שאני יכול לצחוק הרבה, אבל אם אני פועל על רגשות של כאב, ריקנות, חוסר ערך עצמי, טינה, פחד, חרדה, זה יכול להביא אותי לאסון, לגרום להשתמש בצורה כזו או אחרת, שזה כואב לי מאד.
אני לומד שאני חסר אונים מול המצב, אבל יש כח שיכול להחזיר אותי לשפיות ואני מוסר לו את החיים שלי, את המצבים הרגשיים שלי, אני עושה חשבון נפש מדוע אני כועס או פוחד. אני גם שם בפרופורציות את הפגמי אופי שלי כמו פרפקציוניזם, חוסר ערך עצמי. אני מדבר על זה, מספר את זה, מבקש נכונות להתפלל לאלוקים למסור לו את ושישחרר אותי מהפגמים האלה.
היום אני יושב במדרש, וחושב לעצמי כבר כמה שנים אני כאן, מה אני עושה כאן, כל החברים נשואים, חלק מהם עם ילדים, אני כאן תקוע וסוחב את עצמי, אני עכשיו מפסיק להכחיש שעברתי הרבה מאד פגיעות מיניות בחיים שלי בכל מיני דרגות, ופשוט העדפתי להכחיש ולהגיד שלא, העדפתי להאשים את עצמי, ולהיכנס לקורבנות.
אסירות תודה שאני שפוי, מחייך, יש לי עבודה, יש לי מקום מאד טוב בחיים שלי, אני לומד, אני חכם, יודע לכתוב, יודע לערוך, לנהל פרויקטים שהיה קשה לאנשים אחרים לנהל. יש לי הרבה סיפוק מדברים שאני עושה, שאני צריך להתמקד בהם, למרות שלא הכל הולך כפי החליל, אני צריך לשחרר שליטה.
אני בהזדמנות זאת רוצה למסור את החיים שלי לאלוקים, לזכור שאני לא יכול לבד ואתו אני יכול, אני צריך עזרה מאחרים, למרות שהאגו לא מרשה לי, אני מוסר לו את כל הקושי והתסכול, הכאב, הבדידות, האובססיה, הפגיעות שפגעו בי מכל הסוגים. למרות שהסיפור של החיים שלי אומר לי שהחיים מסובך ואני התסבכתי עם החיים ועזוב אותך... אבל אני מחזיק חזק, רוקד לפי הקצב של אלוהים ואוהב אותו, שאני חושב על העולם הגדול והצבעוני שלו וכמה הוא רוצה שיהיה טוב...
רוצה למסור פגמי אופי: רצוי, תלות – כלפי ההורים שלי, אני רוצה להשתחרר ממחשבות שאנשים חושבים עלי, לזכור שאלוהים רוצה שאני אחיה עם התחושות של ריקנות, חוסר סיפוק, בדידות, שאני אדע לחיות עם זה. זה בסדר.
