בס"ד
שבוע טוב וחודש טוב!
ב"ה בשבת היו לי שיחות עם אישתי על הנושא והגעתי עם עצמי לכמה תובנות:
1. אני (ואני מאמין שגם אתם) יוצא מנקודת הנחה שאני לא רוצה ליפול ואני מוכן לוותר על התאווה ולהיות נקי,
האם אני באמת מוכן לוותר על התאווה ? לצערי ולשמחתי גילתי שזה לא מדוייק, אני לא
באמת מוכן לוותר על התאווה, צריך הרבה לדבר עם עצמי והזכיר לעצמי שאני
באמת לא רוצה את התאווה ומוכן וותר עליה.
2. אני צריך להתחיל לדבר עם עצמי הרבה לפני שאני נכנס לקריז רציני, עוד בזמן שאתה רואה חצי תמונה ששל משהו לא צנע ברחוב אתה חייב להזכיר לעצמך "אני מוותר על זה, אני רוצה להסתכל אבל אני נמנע" אם לא זה רק יחמיר..
3. שמתי לב שאני כבר יותר שלם עם התאווה, אני מודע אליה, אני פחות מתבייש, אני מוכן להסתכל לה בעיניים ולדעת שהקריז יעבור והכל יהיה בסדר.
ה יתברך תודה רבה שהבאת אותי למחשבות הללו בבקשה תעזור לי ליישם אותם בפעם הבאה שהתאווה תתקוף אותי,
אני רוצה לעשות את רצונך בעולם אנא תזכה אותי !