אולי יש מישהו שיכול להסביר לי מה מרויחים מה90 יום מה שלא היה קודם לכן?

הדחפים והתאוות ממשיכים?

קל יותר להתגבר?

מה בדיוק קורה?

היי אחי,
אומרים שאחרי שאתה שומר 90 יום אז יותר קל כי אתה כבר לא בתחושה הזאת של הכפייתי
אני לא יודע אם זה נכון אבל אנחנו מנסים-אם אני יצליח לא ליפול היום זה יהיה היום הראשון הנקי שלי
אם אתה מצליח 90 זה לא אומר שזהו אתה לא נופל עדיין יש יצר ודברים שיפתו אותך(או שפתאום ראית איזה מישי ברחוב-אתה לא שולט בזה)וצריך לנצח אותו
בהצלחה אח שלי ובהצלחה לכולנו

בתור אחד שעבר 90 יום, אני יכול לומר שהצורך הפיזי קטן לאחר 90 יום. [אני לא יודע אם זה קורה בדיוק ביום ה - 90, אבל יש בזה משהו] יש עדיין צורך פסיכולוגי, שבו עדיין יש צורך להתמודד.

גם זה נמצא בספרים - שאחרי 90 יום ההרגל משתנה

אך כמובן כל זה אם עומדים על המשמר ולא נופלים אחר-כך כי אם לא אז יש צורך להתחיל מחדש, כמובן שגם אם נופלים אין זה אומר שמתייאשים, כי בכל אופן היו לנו ימים נעימים וטהורים גם מבחינה רוחנית שכל יום ויום מצטרף לחשבון גדול, וגן מבחינה גשמית כפי שיעידו כל הכפייתים שיצאו מהכפייתיות שיש להם ימים רגועים יותר, ואשר על כן אין מתייאשים גם אחרי הנפילה.

לעניות דעתי המספר הנכון הוא 900!
90 יום זה אמנם מספר יפה של ימים נקיים אך אין בהם כדי להרוג את התאווה, ובכל מקרה לא ניתן להרוג אותה אלא רק למצוא דרכים לדכא אותה.
הבעייה עם הספירה הזאת (כך היה אצלי) שאתה מגיע ל-90 ימים נקי, ומרגיש כאילו הגעת לפיסגה. ולאן הולכים מהפסגה?? 
אז זהו שבמקרה שלי מהפסגה היה אפשר רק לרדת, ולרדת עמוק.
בגלל זה אמרתי 900 ולא 90.

מה נשמע איתך חיים יחידים?

נכון אבל להמשיך להיות על הפיסגא זה העבודה אחרי ה90 ליהנות מהטהרה והשפיות

חיים צודק, גם אני בתוך סגולת ה-90 (זה לי היום ה-11), אסור לשכוח לאורך כל הדרך שבסוף זה לא נגמר, אולי קצת פחות קשה אבל המאבק ממשיך , אני חושב שצריך לישם למקרה של נפילה את הגדר הכפולה (שבועה מותנית כפולה) זה בהחלט מאוד מגדיר ועוזר , שגם אם חוטאים ועושים דבר שאסור עושים את זה בתנאים מסוימים ואפילו משלמים על זה,
לי בכל אופן קשה לחשוב על האופציה של התחיבות לכל החיים להימנע מהחטא, לכן עיצה זו מצמצמת את המקרים למינימום, וגם כשקורה, אין התרסקות (שממנה אני בכל אופן נורא חושש), ואז אין יאוש.

הצלחה לכולם

מה שאני מכיר בהלכה זה ש-90 פעם שעושים משהו זה נהפך להרגל. למשל כשאתה לא זוכר אם אמרת בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" בטעות בקיץ אז אם לא עברו 30 יום מאז ששינו, מן הסתם טעית וצריך לחזור. אבל אם עברו 30 יום אז מן הסתם אמרת כמו שצריך כי אמרת את זה כבר 90 פעם (3 תפילות ביום) וזה נהפך להרגל ושיגרה.
רבי יוסף קארו מביא עצה בשולחן ערוך (או"ח סימן קיד סעיף ט') בשם המהר"מ מרוטנבורג, להגיד ביום הראשון שמתחלף 90 פעם את מה שצריך ומאז הוא יהיה בחזקת שלא יתבלבל. כנראה שיש את העצה הזו גם לגבי דברים אחרים ואולי יש לזה הסברים עמוקים שנמצאים בספרים אחרים, אבל אני לא מכיר. בהצלחה ידידי, אני ביום ה-15. בשאיפה ל-90 שנישאר עד 120 שנה בחזקת עליה!