שלום חברים
לא הייתי פה המון זמן. כמעט חודשיים.
לא יודע מה קורה איתי האמת, תודה ששאלת המשתוקק.
אני עדיין בתקווה שבאמת משהו יכול להשתנות, ואני כן עושה, נלחם ומתמודד
אבל אני מרגיש בתהפוכות כלכך.
כל גל שמגיע זורק אותי למטה ואני מתגלגל בתוך המים האלה עד שאני מצליח להוציא את הראש
ועוד פעם עולה למעלה.
התחלתי טיפול.
בלי קשר להתמודדות מול התאווה. טיפול נפשי. שיעזור לי לפענח לאט, לאט את עצמי.
בתקווה שזה יעזור.
התחלתי להתאמן באומנויות לחימה.
אני עדיין סטודנט.
יש לי בת זוג, כבר 4 וחצי חודשים.
ועדיין יש, כמעט תמיד אנשים סביבי.
ובכל זאת, אני תמיד אמצע את הפרצה שאני אוכל להיכנס בה וליפול לי בשקט.
אני אחכה עד השעות הקטנות של הלילה רק בשביל לישון כמו בנאדם.
אז כן.
קשה לי.
אבל אני ממשיך.
אני מקבל את עצמי.
מקבל את כל הפגמים שבי ומבין שאני יצרתי אותי נטו בשביל לגונן על עצמי.
אז עכשיו זה בא קצת בעוכרי. אבל בעתיד זה מה שיעשה אותי חזק יותר.
הרגש שלי הוא לא חולשה, אלא חוזקה.
הרגש שלי הוא שיצר את המנגנונים האלה.
ואני אוהב אותם ומחבק אותם, כי הם חלק ממני.
אבל
אני לא רוצה אותם איתי.
אני מקווה שאצליח באמת להמשיך לכתוב פה ולשתף.
מצאתי חברים מדהימים מהאתר שמשתפים אותי ואני אותם.
אבל יש משהו בכתיבה הזו שמשחרר אותי, שגורם לי להבין דבר או שניים.
בקיצור
תודה לכם
על הכל, האתר הזה מחזק אותי כלכך.
מאפס את הטבלה ומתחיל מחדש...
