למדמוטי,
מה שלומך, נראה שעברת שבוע וחצי של רכבת הרים, עליות ובעיקר ירידות.
איך שאתה קם מגיע גל וסוחף אותך.
מה אפשר לומר במצב כזה? אני לא יודע.
אני יכול רק להעביר לך את הצער שלי על המצב בו אתה נמצא.
מצד שני יש לך את הכוחות לקום מזה והוכחת את זה כמה וכמה פעמים.
הבעיה בתאווה היא שכאשר אתה נופל אתה כבר לא רואה את האור בקצה המנהרה כי אתה בחושך.
אבל תנסה לזכור שדווקא בחושך הכי גדול ניתן לראות את האור הכי קטן.
הרי במהלך היום לא ניתן לראות את האור, אבל כאשר נמצאים בחושך רואים אפילו את האור הקטן של נר קטן.
לך בעקבות האור הקטן הזה ובעזרת ה' האור יגדל לאבוקה שתאיר לכולנו את הדרך.
אתה יודע את הכלים אתה יודע מה אתה צריך לעשות, אתה יודע מה כבר ניסית והצליח ומה לא.
אתה יודע מה לא ניסיתי כי פחדת ואתה גם מבין שכעת כבר אין ברירה וחייב לעשות עוד צעד אחד,
בשבילך,
בשביל ההחלמה,
בשביל השמחה,
בשביל הקב"ה ושכינתו
ובשביל כל מי שחשוב לך.
תמשיך לשתף ואל תתיאש, כי כאשר מתייאשים מאבדים הכל ואז יותר קשה לקום מהבור.
מעריך מאוד את המאמץ שלך,
המתגבר
