תודה רבה על השיתוף, שמח יקר!
מזדהה ממש. אני בטיול משפחתי בצפון. נחלי הצפון כנראה הפכו להיות חופים מוכרזים ומצב הלבוש של בנות ישראל, יותר נכון היעדר הלבוש הינו בהתאם, העיניים ממש לא מצליחות להישאר כל הזמן איפה שהן אמורות. מכיר בזה שאני חסר אונים, מוותר מראש ובדיעבד על כל ה"הנאה" הזו, מתחנן לעזרה מלמעלה, אבל בעיקר לא מוכן לתת לזה לשנות לי את המסלול ואת ההגדרה, אני נאבק על הנקיות שלי, אין משהו אחר, אי אפשר להצליח כל הזמן, העיקר להישאר במשחק, כנגד ההפסדים יש גם ניצחונות.
אני עם המשפחה, זה המוקד, ניהנה מהחופש הקצר שלי, ומודה על הדרך.
פעם, לא כל כך מזמן, במצבים כאלה הייתי בוהה, מתביית על מושא''ת, משתוקק, מתאהב, מרגיש שאני מוכן לעזוב הכל וללכת איתה, מבט אחד, חיוך אחד ממנה ואני עוזב את אשתי וששת ילדי, כאן בנחל כזיב, ובורח איתה לעולם שכולו תענוג, היום מה שאני רואה זה בשר חשוף, לא תחליף לחיים אחרים, עדיין לא קל להתעלם, בלתי אפשרי כמעט, ברור, אבל יש ניתוק, אני מבין את הגירוי, מבין שזה מסיט אותי, ומבין שהרצון לברוח מהחיים שלי לא מתחיל מהבחורה היפה עם הביקיני, אני מוכן לעמוד נוכח בחיים שלי, ויש לי הרבה על מה להילחם...
זה שאני לא מצליח להתעלם מכל בחורה עם בגד ים, לא אומר שאני צריך לתת ליצה''ר לקבע בתודעה תמונת ניצחון.
אנחנו בדרך זה מה שחשוב.
סליחה על האירוך. תודה.