בין קודש לחול אני חי. איזה סיפור חיים. חיים עם תאווה, ליד התאווה, בתוך, אני כבר לא יודע.
יש לי חיים מלאים שאני אוהב ושמח בהם, ברוך השם לא חסר לי דבר, כביכול, אולי.
אני לא מצליח להשאיר את הפורנו מאחוריי, לוקח אותו איתי על הגב לאורך כל הדרך. ואם אנחנו כבר תופסים מרחק של זמן, ישר אני מחזיר אותו קרוב קרוב, הנה, כמו היום.
לא מצליח להיפרד.
מודה בחוסר אונים מוחלט.
זה גדול עלי.
לא סתם כתבתי לפני "בין קודש לחול" יום אחד אני שומר עיניים בתכלית, ויום אחרי נופל לשאול תחתית כמו שלא נפלתי עוד מימי רווקותי.
ה' ירחם על נשמתי שאגיע לפורים לפחות מתוך נקיות העיניים והמחשבה, כבר אין כח להתחיל מחדש, אבל זה הסיפור חיים.
הסוד הגדול שאף אחד לא מכיר והתמודדות הכי קרובה ורצינית של החיים.
אולי הפעם. בפעם המיליון.
אוהב אתכם והתגעגעתי