על מי מנוחות ינהלני. משהו קרה. שט על מים רגועים, אין דחף לצפייה, ברחוב קיבלתי על עצמי להשתדל לא להביט מבט שני, נניח וראיתי אישה ממש יפה, ההסתכלות הרגעית הזאת מספיקה והראש לא חוזר להסתכל עליה. בסוף יום משתדל לתת לעצמי ציון באחוזים, איך הייתי היום? שמח לפרגן לעצמי יותר מ95, אני בסדר עם זה שלא 100.
הרבה ניסיונות של ראייה נקראים לדרכי ולא בכוחי, ממש כאילו אדם אחר, אני מתרכז במשהו אחר ולא מסתכל מבט שני, זה מרים את היום ומחבר יותר את הקשר עם ה', נאמנות לרצונו וגם לאשתי...
שמח לראות את המסע של החברים, רוצה לחזק שככל שעובר זמן משהו נרגע, אני יודע שזה תלוי מצבים, אבל שווה להחזיק מעמד.
אוהב אתכם ואין מילים שיכולות לתאר את ההודיה והכרת הטוב שיש לי לפורום ולחברי הפורום על חיים שקיבלתי בחזרה במתנה. אני זוכר לפני שהכרתי את הפורום השתגעתי למה אני לא מצליח להפסיק...
שיהיה לילה טוב, מלא באור מתוק מתוך הנשמה שיאיר אתכם מבפנים, ותפיצו מעיינותיכם חוצה.
שלכם באהבה, שמח בחלקי