עוד יום, עוד מלחמה. הקושי הולך ומתחזק, התאווה כמו משתלטת על הראש, באלי לזרוק הכל ולצפות במה שרק ניתן להתחכם מול מערכת הסינון. לאפס את הטבלה, לא אכפת לי, רק מנת סם קטנה, משהו.
איזה ניסיון, מה קורה שם בתוכי?! אני מנסה להיות צופה מהצד וזה פשוט מאבק איתנים, אני לא אפול, עם כל הרצון החזק. אני יודע איך ארגיש אחרי, אני יודע שזה לא שווה את זה, אני מכיר בהתחייבויות שלי הן לעצמי הן לסביבתי, הן לבוראי.
מתחנן לאבא שיעזור לי, ימשיך לתת לי את הכוחות גם כשהימים בטבלה יעלו ויעלו, שאעבור את הדרך הזאת בנקיות בקדושה ובטהרה. מלחמה על החיים שלי.
אתמול אחרי שגם הייתה בתוכי מלחמת איתנים והצד הנקי ניצח, כשאשתי חזרה הביתה, איזו שמחה נקייה הייתה בי, זה היה שווה הכל, לראות אותה כשאני יודע שלא נפלתי שלא הסתכלתי על נשים אחרות מלבדה. איזה חיבור נקי שזה.
אפרורו לא הסתכלתי על נשים אחרות מלבדה, ברחוב אני הכי משתדל לשמור את העיניים, אבל כזה מגיע למחשב, אין לי בכלל גבולות.
ה' יעזור לי להישמר נקי, רק להיום. בכל הכוח.
אוי מלכודת הדבש, כל כך מושכת, כל כך הרסנית...
בעזרת ה' נעשה ונצליח.
תודה רבה על התגובות והחיזוקים!
כל תגובה מחזקת ומעודדת, אני לא לבד פה. תודה לכם. אני אוהב אתכם