למה ויתרתי? איך קרה שנפלתי אחרי 18 ימים מרוממים... האם אני מזוכיסט? איך סומאתי ולא ראיתי את הצעד הבא, האם אני לא מכיר את הדיכאון שמגיע אחרי נפילה? מכיר בהחלט...
אשתף על ההתמכרות שלי:
ההתמכרות שלי היא לפורנוגרפיה בלבד, אני צמא לפורנו ואני עם פורנו מגיל 13 או לפני מאז הוא מלווה אותי לכל אורך גיל ההתבגרות ללא שום רגשי נחיתות או רצון להפסיק, עם הזמן ראיתי שאם אני לא צופה שבוע אני ממש מתגעגע לזה וממהר לצפות באיזה סרטון פורנוגרפי כולשהו. עם הזמן תפסתי שמדובר פה במשהו שהוא חזק ממני, רציתי מאוד להפסיק, הייתי מודע לנזק שזה גורם למוח - ללא שום הצלחה!
מה לא עשיתי, נלחמתי בכל הכוח, מול מי? מול עצמי.
תמיד היו נפילות.
שום נקודת יציאה לא עזרה, לא חתונה ולא חגים ולא ימי הולדת ולא ימי נישואין ולא כלום.
הנה, גם היום, אני בתקופה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים, למה בדיוק הייתי צריך לצפות בפורנו הזה היום? אני מעודד מכך שרק צפיתי בלי שז"ל, נטו צפייה, כן, על זה אני מאפס טבלה (על אחד והטבלה שלו).
אני יושב פה עכשיו ומקליד ועדיין לא בטוח איך אני מרגיש, החזקתי 18 יום, ח"י, למה לא המשכתי עם זה לתמיד כי זה כל כך טוב לי להיות נקי?
אני לא מרגיש מרוסק, אולי קצת אדיש, אני לא בהיי של נקיות כי אני לא נקי, אבל איכשהו סלחני כלפי עצמי, לא מובן מאליו בכלל.
כל כך לא רציתי בנפילה הזו ורגע של חוסר תשומת לב, רגע שהיצר משך אותי מתוך המחשב היישר אל זרועותיו על אף כללללל הסינון...
אוסף את עצמי מחדש, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן, הלוואי ולא הייתי נופל אבל זו מציאות.
בונה מחדש.
"הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם..."
