לב טהור היקר מה שלומך?
אני מסכים שזה דבר לא טבעי אבל בע"ה מתקדמים בזה
אצלי אישית אעיד שאני נותן פחות ופחות יחס לדברים כאלה
ורואה איך כשהיצר רואה שזה לא עובד לו אז זה פחות קורה

ברכה והצלחה רק חזק ואמץ בעבודתך היום יומית והקבועה
להתקדם צעד צעד יום יום רגע רגע
חג מתן תורה שמח!

תודה רבה לך המשתוקק. זה עוזר לי להבין שאני לא לבד בזה, ושאולי צריך גם בזה לטפל, אב אולי לא עכשיו.
קיפ היקר! שלומי מצוין בה... עבר עלי חג משמעותי מאוד.
אתה מעודד אותי. אתה אומר בעצם שבאופן טבעי זה עובר לך? מעניין אותי אם זה באמת עניין של הסתגלות...

שבת הייתה לי רגילה אך החג היה מרומם מאוד. בה אני ירגיש התקדמות בעבודת ה', על אף שאני נכשל בעצלנות (לקום לתפילות בזמן)… ועבירה גוררת עבירה, ואם כבר נכשלים אז היצר מעודד להמשיך לדברים גרועים יותר...
מציין שהיום זה היה קשה במיוחד, התעוררתי עם קרי לילה. בה על אף התאווה, ה העביר אותי את זה ואני מרגיש סיפוק, דאני מקווה שייתן כוחת להמשך.
אוהב

מה שנתקע עם הרצף שאני קורה את השיתוף שלך יש לך בעיה במקלדת?

התעוררת עם קרי לילה - זה מנת חלקם של כולנו

אוהבים אותך 

מה שבטוח אתה לא לבד

בה עדיין נקי.
שמשול, מתנצל על הבעייה, אך אני דרך הפלאפון, וחוץ מטעויות הקלדה רבות שקורות בלי משים יש גם איזשהו באג שמכפיל לי אותיות לפעמים סתם כככה אשתדל יותר לתקן את זה.
מוצש זה בלי ספק אחד הזמנים שיותר קשים עבורי. זה הזמן האחרון לפני שאני נוסע לישיבה, ובטח היצר יודע את זה ונלחם בציפורניים כדי שאני אפול. זה לא שקל לי בשישי או בשבת, אבל אלו זמנים שהם יותר מוגדרים בשבילי. אני יודע מה אני עושה, מה הצעדים הבאים שלי. לעמות זאת מוצש זה זמן שאני לא מתכנן הרבה מראש, אני חייב לתקן את זה. למרות זאת, בפעמים שזה זמן שהוא כן מתוכנן אני עדיין מתקשה ומרבה ליפול.
איזה מזל יש לי שיש לי אתכם ואת הפורום. לקרוא שיתופים שלכם כל פעם, הצלחת ונפילות, שני הסוגים מזכירים לי מי אני ומה אני מחפש באמת: לא להימשך אחר התאוות שלי, לא ללכת אחרי רצונות חולפים. להיות איש של אמת, איש שהפנים והחוץ שלו מותאמים. איש שרוצה יום אחד לתקן את פגם הברית גם בצורה אקטיבית: להתחתן ולהקים משפחה.
אבל אני צריך לעבוד על זה: אסור לי להמשיך להיות במצב שבו אני כמעט נופל שוב וחוזר בי רק אחרי כניסה לפורום. אני צריך לברוח מהמלחמה.
שיהיה לכולכם שבוע טוב, אוהב אתכם

בס"ד עדיין נקי, כבר 22 יוםהיתר עדיין קיים למקות שאני בישיבה, אני חייב להזכיר את זה לעצמי. היה כבר כמה ףעמים שממש היה לי ניסיון, תאווה להשתמש בזמן שאני בחדר. ב"ה, לר התקרבתי אפילו למצב של נפילה. אני מרגיש אחרי התהליך אני אמור להיות באותו מצב גם בבית, התאווה לא תלך. אני משוכנע. אבל היא תהיה ברמה כזו שתאפשר לי בחירה.
בישיבה הולך לי טוב, על אף שאני עובד על קימה לתפילה בזמן, ולא למניין מאוחר יותר. אבל אין עלעל מה להתלונן, שאלה יהיו הניסיונות שלי לשארית חיי.
משתדל להיכנס לפורום כל יום, גם אם אני לא כותב, לקרוא. שה מחזק אותי לא רק בהתמודדות אלא גם בעבודת ה', בתפילה למשל.
צריך לחשוב מה אני עושה כשאים לי את ההתמודדות שיועיל לי בשעות ניסיון.
לילה טוב, שתדעו אני צעריך אתכם בטירוף

המשתוקק,יקר, תודה! חיזקת.
מעדכן שב"ה עבר עלי יום רגיל לחלוטין.
איזה געגוע. אשכרה יום רגיל. היה לי מלחמה של ממש לקום בבוקר, אך בחסדי ה' קמתי. משם על מצב טייס אוטומטי- היום שייט לו, הציפורים צייצו, והשמש ליטפה ברכות את העולם.
סתם יום רגיל, אני פשוט מאושר. בלי תאווה בלי כעס בלי קנאה וכמעט ללא שום גאווה. יש עדיין על מה לעבוד, אבל סופסוף יום נורמאלי.
גם לא דברים בומבאסטיים, לא אורות, בתפילה עדיין קשה לכוון,  ועדיין יש בי גאווה בלתי נסבלת. אבל חיים.
תודה לך ה'!!!
שנזכה כולנו לימים כאלה רגילים. גם מחוץ לישיבה. לא רוצה להמשיך לחיות ברכבת הרים.

בצער רב נפלתי...
לצערי זוהי נקודה משמעותית של נפילה כיוון שנפלתי בישיבה. פעם ראשונה. התחילו לי יצרים בישיבה אבל הצלחתי להחזיק וברגע אחד של חולשה בחמישי נפלתי. כמובן שאחרי נפלתי עוד כמה פעמים ויתא שבסופש האחרון נפלתי 6 פעמים. בה נקי משבת.
הייתי בייאוש וצער גדול מידי כדי לשתף בזמן אמת, וזוהי טעות חמורה מצידי, אני מאמין שאילו הייתי משתף ישר אחרי הנפילה הראשונה, או השניה, הבאה הייתה נמנעת.
אני מקווה שלא דפקתי לעצמי את השהות בישיבה מעתה והלאה...
הבנתי דבר אחד, נפילה הבאה, דבר אחד אסור לי וזה להתייאש, אסור לי להרגיש צבוע כשאני חוזר וממשיך בחיי כרגיל. אני לא חייב לחכות ליום המחר בשביל לעשות תשובה, ה' מחכה לי כבר כשנפלתי...
אני לא יודע אם זה נכון להגיד בנפילה הבאה, אבל אני מציאותי...

קשה לי. אני מרגיש שאני עומד ליפול היום שוב, מין תחושה כזו של התגוששות עם התשוקה להשתמש.
אני אצא לריצה אולי ה' יעזור לי לנתב את הכוחות שלי לשמירה על הבריאות...

אתה בדרך הנכונה חבר יקר... אתה נלחם עושה פעולות לא מוותר... ה' רואה את המאמץ שלך... בסוף תצליח...

אח יקר! אוהב ומעריך על השיתוף.

מבין את התחושה.

בע"ה ממליץ לנסות לדבר עם חבר/ כמה חברים

ולנסות לברר מה הנקודה שממנה קשה להרפות.

ויחד להרפות ממנה.



עוד איעץ שאתה אחרי מספר נפילות. ההתחלה תמיד הכי קשה.

זה נורמלי. אל תתבאס על זה. תחזיק חזק.



ודבר אחרון אומר, תזכור - רק להיום! היצר מנסה לציר ציור מכביד קשה מנשוא.

כל רגע ורגע שווה ויקר לעצמו. תחשוב שאתה רוצה נקיות רק להיום. 

על מחר נדבר מחר. העול יורד משמעותית.

כמובן שגם השיתוף מוריד את המשקל.



הצלחה רבה מתפלל להצלחתך

דף חדש וקיפ היקרים, תודה רבה על העידוד והעצות, זה ממש משמעותי בעיניי.
רק מעדכן שב"ה, ובחסדיו, הריצה, כך נראה לי, התישה אותי מספיק בשביל להשתחרר מהתאווה. גם אחרי הריצה השארתי את הפלאפון שלי בחדר, אולי גם זה קשור.
בעז"ה אשתדל אולי לשתף חבר מהפורום בזמן כזה, אני עוד חושש מהזדהות ברורה בפני חברים...

אוהבים תודה על הנכונות השיתוף והכנות
בהצלחה
אתה לא לבד

היום ב"ה נקי, כמעט בלי כלום. לא יודע למה אבל היה רגיל לחלוטין. אולי כי הייתי עסוק היום בלקבל החלטה קשה מאוד בעיניי, שתשפיע על החיים שלי וזה מה שהעסיק אותי. מקווה שאולי זה לא סתם סיבה חיצונית, אבל אני מודע לזה שזה לא סביר. אבל מי יודע אולי זה ניצני החלמה...

וודאי לא חיצוני, זה מד' יתברך.
תמשיך ללכת קדימה, לשתף.
תחזיק חזק אנחנו איתך
בע"ה מתקדמים גם כשזה לא נראה בעין
עלינו מוטל לעמול ולהיאבק
להילחם בקשים ובמשברים.

ועם זה, לשמוח בהם כי הם באים מאת ד' כדי לגדל אותנו

בהצלחה רבה מתפלל להצלחתך והצלחת כולנו
מוזמן בשמחה ליצור איתי קשר ונתחזק יחד

בס"דתודה רבה קיפ היקר! התפילות שלך כנראה עזרו ואני אסביר:רביעי בבוקר נפלתי. אני כבר הרבה אחרי אמנם, אבל מרגיש את זה איתי. אני אהיה כנה ואגיד שהנפילה, כמה מוזר שזה יישמע, הועילה לי לעבודת ה'. כמובן שלא הנפילה עצמה, אלא התשובה שעשיתי אחריה, אבל היא הייתה הטריגר. אני מרגיש הרבה יותר חזק ובטוח בעבודת ה' שלי ובתפילות.
ולמרות כל זאת: היום כמעט פעמיים נפלתי, וב"ה דחיתי כל פעם את התאווה עוד קצת, ונכנסתי לפורום וקראתי, ובזכות זה ניצלתי. זה יום מועד לפורענות, כבר הרבה פעמים קרה שדחיתי את התאווה, הרגשתי מנצח, אבל זאת הייתה רק אשליה, רק הכנה לנםילה כואבת יותר שבאה אחר כך. הנה אני עדיין מרגיש בתוכי, ברגע זה, אש של תאווה. תתפללו עלי.
אני יודע שאם אני אעבור את זה זאת תהיה קפיצת מדרגה בהתמודדות שלי, בעבודת ה' שלי, שתהיה ייותר פנימית, יותר מחוזקת. לא עראית.