בהצלחה רבה אח יקר. 
מחזק מאוד לקרוא אותך. 
שמח שפתחת יומן מסע. כל הכבוד. ובהצלחה בנקיות. אכן ההבדל בין להיות נקי אבל בחיפוש תמידי, שמעתי כאלה שמגדירים את זה ''יבש'', לבין להיות מפוכח, באיזון ובשלווה, הוא הבדל של שמים וארץ. 
מאחל לך רק טוב וטל שמים. 

אח אהוב ויקר, לוחם גיבור.
רק הקב''ה יודע מדוע הוא נותן לנו כל ניסיון. ניסיון מלשון נס, מרים לגובה. 
נדמה לי שיש רבים שמרגישים שהבעיות שלהם הם גורם לתאווה. ואילו הקב''ה היה לוקח ממני את הבעיות בשלום בית, ובפרנסה, הכל היה בסדר. 
וזה ממש לא נכון. תודה להקב''ה יש לי הכל, וגם ניסיונות קשים מאד בתאווה. 
אכן אני מסכים שחלק מהקושי להתמודד, זה בזמן שאתה כביכול מוצא אשמים לרצון לברוח.
אני אפילו אציע מניסיון אישי רעיון מטורף, לפעמים אנחנו רוצים שיהיה לנו רע כדי שיהיה לנו תירוץ לברוח. אני זוכר תקופה ארוכה שלאשתי הייתה בעיה להיטהר, ואני לא רציתי שזה יסתדר, כדי שיהיה לי תירוץ כביכול כלפי שמיא, למה שאני עושה. 
בכל מקרה כל הכבוד, תמשיך לשתף, וללחום, והקב''ה יהיה בעזרך לנצח.
וגם שימצא מזור לכל שאר הבעיות. שיהיה לך גפן [גזונעט, פרנסה, נחת] סביב לשולחנך.

שלום לכם אחים יקרים
ב"ה נקי 8 ימים רק להיום, לא מובן מאליו,
משתף שאני מבין עד כמה המצב שלי בסיכון, כמה גירויים עומדים בדרכי, אם לא אהיה כל הזמן בהיכון אני עלול ח"ו ליפול.
אתמול הייתי כפסע לפני נפילה, כמה דברים שגרמו לי הרבה צער ועגמת נפש, ואני כבר יודע שכשאני בלי מצב רוח, התאוה קוראת לי וקורצת לי.
אתמול הייתי במצב כמעט דכאוני ואז כמעט השתמשתי, הודו לה' כי טוב, שהצלחתי להתגבר.
מתפלל ומייחל לעוד יום נקי ושפוי.

ב"ה נקי 13 יום רק להיום,
במהלך שיטוטי באתר צדו עיני משפט שאיני זוכר מי כתב ואיפה הוזכר, אבל הרעיון הכה בי מאד:
'להכיר במציאות שאני חולה', ושמתי לב כמה התנגדות יש לי למשפט הזה,
עד כמה אני לא מוכן לקבל את זה שאני 'חולה',
ואז הבנתי עד כמה אני צריך לעשות 'עבודה' עם עצמי, להסבים ולקבל את זה,
כמה שזה כואב, כמה שזה מתסכל, כמה שזה מעצבן, אבל א"א לברוח מהמציאות.
אולי כתבתי דברים שאצל אחרים זה פשוט ומובן מאליו,
בשבילי זה היה 'חידוש', שאני צריך הרבה לעבוד כדי להכיר בזה.

אוהבים אותך
הכרת המחלה - חצי החלמה
תמשיך בשיתופים של החוויה שלך
וזה יעזור לך ולעוד אחרים כאן
לילה טוב

אחי ההודעות שלך מחזקות אותי 
גם להיות חזק , ולהמשיך בדרך העולה בית אל 
ידידך 
"מאמין בישועה" 

אפשר לראות את זה בצורה נוחה יותר, להכיר בזה שזה הניסיון שלי בחיים. ולכן תמיד אהיה בנקודת סיכון הרבה יותר גדולה מאחרים בנושא. 
כמו שיש אנשים עם נטיה להשמנה, וכשרואים אוכל מאבדים שליטה. כך אנחנו עם תאוות. 
אפשר לראות זאת במבט רוחני, שאני תיקון של שורש נשמה של ... העיקר להבין, שלאחרים אולי יהיה ברקסים, לי לא. 
תמשיך לשתף גם את הרבים, בכמה שאפשר, בעבודה הנפלאה שלך.

גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם. אני לא רואה בהגדרה שזה חולי של הנפש בעיה, כל עוד מעמידים אותה בהקשר המתאים. האם כולם "חולים" באותה חומרה? האם אני חולה או מכור באותה מידה כל הזמן? פשוט לי שלא. לכן אני לא רואה סתירה בין המושג חטא לחולי. החטא הורס ומחליש את הנפש. 
באותה מידה יש פה הרגל לא טוב, התמכרות בדרגה חמורה או קלה. אם אדם שומר על עצמו תקופה ואז נופל, זה לא אומר שהנפש שלו לא התחזקה בזמן הזה.
פשוט גם שזה לא רק יצר,זו צורה של אסקפיזם. הדחיפה לברוח גם היא יצר.
יש פה מבט של קודש ושל חול. הסולח לכל-עוונכי,  הרופא לכל-תחלואייכי.

תודה לך ידידי המשתוקק שהבהרת את דברי
בוודאי אינני חושב שאנו אנשים רגילים, השכם והערב אני חוזר על זה לעצמי, וגם כאן בהרבה מאד מהשיתופים. לעולם ! אבל לעולם ! אנו מכורים, זאת אומרת שאין אצלינו פעם אחת, כל פעם אחת תתן לנו נפילה נוראית וכואבת. דברים שעל אחרים כמעט לא משפעים, לנו גורמים לקריז. 
רק אני את מה שאני באמת מאמין, שזו שליחות שלנו, תיקון שלנו, בגלל גילגול זה או בגלל גלגול אחר. 
לי בתור יהודי שמאמין בתורה המסורה לנו בכתב ובע''פ, ובקבלה, הדברים הללו נותנים כוח. ומאמין שב''ה יש כאן עוד כמה שמאמינים במה שאני מאמין.
ובפרט שבל נשכח שאני כותב כאן ביומן של נפש שוקקה, שהוא בר דעת ומבין נדיר. 
אלו שאינם חיים את האמונה, לא אליהם דיברתי. 

לא משתף כל כך, משום מה מתחבר יותר לשיתוף באופן פרטי לכמה חברים יקרים מאד,
אבל כעת מרגיש צורך לשתף בגלל התובנה שהכתה בי, אתמול בלילה היתה תקלה בחברת הספק שלי, אני משוחח עם הנציג בטלפון והוא אומר לי שהוא מצליח להחזיר את הרשת אבל בלי הסינון, תוך כדי שיחה הוא מעדכן אותי שב"ה הצליח להחזיר גם את הסינון, השיחה כולה ארכה לא יותר מחמש דקות, אבל ברגעים אלו הלב שלי כבר התחיל לדפוק מריגושים גואים, בליבי כבר דמיינתי שהטכנאי לא מצליח לא מצליח להחזיר את הסינון, ואז יהיה לי לילה שלם לגלישה, וגם לא אהיה 'אשם', כי לא אני גרמתי את התקלה.
ברוך שמסר עולמו לשומרים והסינון הסתדר, אבל ראיתי עד כמה צריך להיות בהיכון כל הזמן, ולא לחיות באשליות.
ועוד דבר למדתי שבשום אופן אי אפשר לסמוך רק על הסינון בלי עבודה פנימית, רק 'מזה ומזה אל תנח ידיך'. 

כן זוכר את זה, גם אני הייתי פעם במצב הזה שהייתי עובר ליד החדר שיש בו מחשב בלי חסימה, והוא היה פתוח בלי קוד, הדופק שלי היה קופץ למאה חמישים. 
ב''ה ככל שעבר הזמן, ועבדתי יותר על ההחלטות, אין לי בעיה עם זה, רק כשמגיע משהו בהפתעה, אז אני מתחיל לפתח קריז. 
בקיצור, כולנו צריכים להשקיע חזק חזק בהחלמה עצמה. ולא להסתפק במניעה, שאין לזלזל בחשיבותה. 

זה הפוינט!!
אנחנו באמת טובים!!.
אנחנו לא באמת רוצים את הזבל הזה. 
משהו בנשמה חסר לנו ואנחנו בטעות מחפשים אותו בריגושים שמוציאים אותנו מאיזון.
מאידך, לפעמים תחושת האשמה עוצרת אותנו (כשהיא עדיין פעילה מהנפילה הקודמת).
אז כשמגיעה הזדמנות של וגם לא אהיה 'אשם' אנחנו חייבים (!!) לנצל אותה ......
ובכן, כפי שכתבת ברוך שמסר עולמו לשומרים.
לפעמים כשאני שומע חברים/קרובים, מקטרים על הסינון, כמה שזה תוקע וכמה שזה מאט את הגלישה וכו', אני רוצה לצרוח: ברוך שמסר עולמו לשומרים. אשריכם שאינכם יודעים כמה זה קריטי.

תודה לך רבי המשתוקק!

מחמם את הלב שנזכרים בי.
נתקיים בי עצת פרעה: תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר,
אני נמצא תחת עומס עבודה מאד גדול ב"ה.
מדי פעם נכנס להציץ ולהתחזק,
אך כמעט ואין לי פניות, לא לעבירות ולא לשיתופים.

הצלחה רבה!

עצת רבנו הרמח"ל במסילותו הישרה... 
ה יעזור לך למצוא את השילוב הנכסף,
מרגוע ושלווה בשטף חיי הגשם,
ומאידך להשאר נקי מחובר ומאושר !