ממש כל הכבוד!!! אין עליך!

תודה לכם על המילים החמות ועל ההד האכפתי כל כך. אני קורא את המשפט הכל כך מדוייק ששלח לי סוד הכניעה. הפוך בה והפוך בה... מנטרה חסכנית ומדוייקת כל כך. תודה לך!    והלואי שאדע את מה שאסיר תודה יודע בעניין העברת הכובד. אני לא שם עדיין.  ותודה גם לך צדיק גמור שמסמן לי שהדברים שיוצאים מליבי מהדהדים אצל כולנו.
אני מגיע לפורום לקראת סוף היום. עייף, לא מאופס, לבד(המשפחה רחוקה...), ומרגיש ברקע את הזמזום המוכר של הנסיבות האלו, את התחינה של האופציות המוכרות שמתאימות כל כך למצב...
אבל עכשיו אני יותר שקט. ביליתי היום הרבה זמן סביב התוכנית. עשיתי כעת את הסיבוב בפורום, התחזקתי, ואני יכול לבטוח בכך שבעוד כמה דקות אכבה את המחשב.
וזה הזמן לצרף את יום אתמול ואת היום הזה למניין: 18 ימים נקיים!  הללויה!!!
לילה טוב לכולכם ומחר של גבורה והתגברות.

הייתי בבריכה. (בעולם שלי אין בריכה מעורבת או לא מעורבת). תוך חצי דקה הבנתי שזו מלחמה! העניין של שמירת העיניים בשבילי היה עד כה מקור ללגלוג על חרדים חולפים  שמסיטים בחרדה את מבטם מ"נשים לא צנועות". כל כך גלותי, כל כך מתחסד...
והנה - התקפה! כל מה שאני יודע שאין לי סיכוי מולו. בכמויות ובשפע שכזה.  מה אני עושה?
צריך להבין שהבעיה שלי עם שמירת העיניים בבריכה רגילה היא הרבה יותר מסובכת ממה שזה נשמע, משום שאני לא יכול, פשוט לא יכול להתנהג בנוכחות ילדי כמו אברך ממאה שערים שנקלע בטעות לחוף הים של תל אביב.
והנה הפתרון שהמצאתי ברגע - נעצתי עיניים!
חיפשתי ומצאתי: גברים כרסתניים ומיוזעים, ילדים צוחניים, כל מה שהעין שלי אינה חומדת, והתמקדתי בהם. ובכל פעם שאל קו המבט שלי חדר אובייקט מהסוג שלא בא בחשבון - הופ, המבט דילג אל האובייקט המכריס הבא.

הייתי שם כמה שעות. לא הצצתי ולא נפגעתי. יצאתי בשלום. וזה לא חלילה שאני רוצה לקצץ בנטיעות, אבל מה אני אגיד - יצאתי מבואס מאוד. אני יודע שהכל  "רק להיום", אבל זה כל כך מדכדך לדעת שזה או - או.  שאין הנחות ואין מבצעים וגם קומבינות לא ימצאו בהמשך הדרך...
נכון - יש שמחה גדולה בימים הנקיים שנאספים. אבל יש גם הרבה עצב של פרידה. תחושה של קטיעה ממש של חלקים מובחרים מהמציאות המוכרת.
יום נקי נוסף. תשעה עשר ימים. אני אמור להריע את זה בקול, אבל הפעם אסתפק במניין היבש.
לילה טוב ומחר נקי לכם

אוהו! להיות בשיא התאווה ו"לא להציץ ולא להפגע"! "להכנס בשלום ולצאת בשלום"!!! ממש ענק!! אין עליך!!!
לא הייתי ממליץ לאף א' כולל לא לך אישית לנסות זאת שוב, זה עלול בהחלט להיות א' מתחבולו היצר (או המחלה) לתת לך הרגשה של "גיבור" וע"י כך "להרדים" אותך ולהפיל אותך בסיבוב הבא, אבל עצם הדבר שעברת את הפעם הזאת בשלום זה מלמד על תעצומות-נפש.

אחר הצהריים הייתי כפסע משבירת הכלים. שיחקתי על הגבול שבין "מעידה" ל"נפילה" וכידוע - שכחו לשים ביניהן גדר. אח"כ הייתי צריך לצאת לקניון. ידעתי שכשאחזור הביתה זה יגמר. הרגשתי שאני נעשה מטומטם גמור. היום זה היום העשרים שלי, ואני הולך בקניון וחושב רק על מה שיקרה כשאחזור הביתה.  המחשבות על המשמעות של זה, על מה שיקרה בסוף החגיגה, על המפולת שאני יודע שתתרחש מזמזמות ברקע, ופשוט לא מצליחות להקלט. הכל אטום.
ומה שקורה בקניון עצמו - הפעם העיניים כבר פעלו כמו שהן יודעות. מארגנות את הפרומו עד שאחזור הביתה,  ואני כבר מריץ בראש את המהלך הידוע,  והדם חומר בתחושה הנכספת כל כך...
 
ברגע מסויים השתחררתי מהחברה שהייתי בה, בתירוץ שאני צריך לקנות משהו, וניסיתי בשארית כוחי לקרוא את עצמי לסדר. תלשתי את המשקפים כדי לעצור את הזרם המשכר של המראות, ושאגתי בפנים לעזרה. אני כל כך עילג בסוג הזה של התפילה. הלואי שהיו לי מילים של תפילה ושל כניעה. הלכתי ורטנתי לעצמי בזעף ותבעתי תשובה מעצמי, מאלוהים: אני נופל או לא נופל לסיפור המוכר הזה?  אני מוותר על מה שאני הולך לעשות או נסחף עם זה?  ובכן - לא הרעים רעם ולא הבריק ברק. שום תשובה לא נתקבלה.

התלבטתי אם ואיך לבשר כאן מחר על הנפילה שאני מארגן להלילה, ואיך אקרא את דברי העידוד והנחמה שיבואו. אבל נכנסתי בכל זאת לפורום לסיבוב אחרון וקראתי את מה שרץ בהודעות של היום. כשהגעתי לפוסט של אסיר תודה יצא כל האויר הרע מהבלון שלי. אחרי שקראתי את הסיפור שלו אני יודע שלא אפול היום. כאשר הוא רושם לעצמו היום יום נקי, שידע שהוא יכול לרשום עוד אחד לזכותו. את שלי.

מחר אהיה בקבוצה. אני מחכה בקוצר רוח למפגש. אני מבין כעת שאני חייב להמשיך ולעלות למדרגה הבאה ולהתחייב לתוכנית. ההתקפות האלו שאני מדווח לכם עליהן מערערות אותי מאוד. אני לא אצליח לעמוד בזה יותר כשאני מן לווין אוהד של הפורום והתוכנית. בעה"ש אני אבקש מחר עזרה והנחיה להתחיל את הצעדים באמת.
תודה מעומק הלב לכולכם
לילה טוב ומחר של אמונה ונקיון

אח יקר לדרך, היום הנקי של שנינו של אלוקים הוא. אין בכוחי לשמור נקי את עצמי, בטח שלא אותך.

מסור חייך בידיו והנצל באותו יום. כך זה עובד בעבורי.

חזק ואמץ בכניעתך.

ליל מנוחה.

אני חוזר כעת מהקבוצה. הייתי צריך את הפגישה הזו כדי להתאזן, וקיבלתי שם מנה נדיבה של שפיות.
כמו שכתבתי אתמול כאן, וכמו שהצהרתי היום בקבוצה, אני מבין שלא אצליח גם להיות מה שאני, וגם להחלים. הימים האחרונים הבהירו לי שכל עניין הכניעה מבחינתי הוא בלוף כל עוד אני עם היד על הברז.
ולכן קבעתי למחר שיחה עם חבר בקבוצה כדי שינחה אותי בצעד הראשון. הפעם אני מתכוון לעשות משהו מהפכני: לעשות מה שאומרים לי.
אז אני מצהיר כאן על יום נקי נוסף. עשרים ואחד ימים. אבל הרבה יותר חשוב  - ממחר אני מתחייב להכניס גם את הרגל השניה למים.
לילה טוב לכולכם ומחר נקי ושלו

גשש,

יפה מרגש ומשמח עד דמעות!! עלה והצלח.

בהמשך המסע אני לוקח את דבריך איתי בינתיים להיום, רק להיום.

שנזכה

כתבתי בימים האחרונים על ההיחלשות שלי, ועל זה שאני מבין שאין לי ברירה אלא לקבל עלי את הדרך ולהתחיל עם הצעדים. אני לא יכול יותר לקוות שהרוח הטובה של הפורום והמעורבות המתונה שלי "בתוכנית כבקשתך" שארגנתי לי ישמרו עלי מעצמי. החלטתי לבקש הנחיה ואפילו-לפעול על פיה.

היום זה קרה. זה לא ספונסר עדיין, אבל בקשתי סיוע וחבר ותיק בקבוצה אמר לי מה כדאי לי לעשות.
ואני חושק שיניים וחושב מה אני עושה עם ההתחייבות שלקחתי על עצמי:
א. עשר דקות קריאת ספרות ביום
ב. שלושה טלפונים לחברי קבוצה ביום
ג. שלוש קבוצות בשבוע.

איך הסתבכתי!

לגבי הקריאה - זה החלק הפשוט. אני קורא את "חוברת הצעדים של חבר ותיק" בשקיקה, וחומרים נוספים. אם היה אפשר להיגמל דרך קריאה אני הייתי מחליף די מהר את סוד הכניעה...

אבל שלושה טלפונים ביום?  בשרי נעשה חידודין חידודין. אני? להתקשר? שלושה אנשים?  נכון שבקבוצה, בלי שביקשתי אנשים נותנים לי את הטלפונים ומזמינים אותי להתקשר. אבל אני מרגיש נורא עם זה שאדחף להם באמצע היום והחיים ואולי זה יהיה בסיטואציה מביכה ואולי גם הם יתקשרו אלי ויש שעות שאין מה לחשוב על שיחות כאלה... 
אז היום ספרתי את השיחה עם  המנחה שלי, והיתה עוד שיחה לברר מועדי פגישות  שספרתי גם אותה. אבל מחר... שלוש שיחות. איך עושים את זה?

ועניין השלוש פגישות... אני אנסה להתמקח. פגישה אחת יש לי בקבוצה שלי. אני יכול לחשוב איכשהו על פגישה שניה במוצ"ש. אבל פגישה שלישית זה ממש לא אפשרי. אני עובד בבית, ולא יכול פשוט לחתוך את יום העבודה ולהיעלם. ויש גם את העניין שזה יחייב אותי לחשוף הכל לפני אשתי. אני ממש לא בטוח שהגיע הזמן.

בקיצור - אני ממש בלחץ מזה שאני מתכוון להתחיל באמת לעבוד כמקובל כאן,  ולא במסגרת של קומבינה מרוככת כמו שאני אוהב לסדר לעצמי. אני מתאר לעצמי שאני לא הראשון שנתקל בקושי הזה...

אבל מרוב שאני בלחץ בגלל זה, עבר לו בנחת יחסית עוד יום שאני מוסיף למניין: עשרים ושנים ימים של נקיות!
ומחר - אחרי שאגמור להתפתל, אני יודע שאעשה את זה. התחייבתי! אני עושה את הדבר הנכון. זה מה שאני קורא כאן וזה מה שאני לומד. איזה מזל כביר יש לי שאני יכול להתחייב ל"כוח הגדול ממני" - לקבוצה, ולהתחיל את המהלך הבא של ההחלמה. אני מתפלל שהדבר יסתייע.
לילה טוב ונקי לכם. תודה מעומק הלב על התגובות.

:D ;D :D

גשש נקי
אם תבוא ל3 קבוצות בשבוע,
אתה עלול לפגוש אותי...
מוטי

עשרים ושלושה ימים נקיים!
ולפי ההנחיות - בחירוק שיניים, היום עשיתי שלושה טלפונים לחברי קבוצה. וקראתי חומר, וחרשתי את הפורום.
וכמובן שהיה פשוט וטוב ומועיל.
אני קצר מאוד בזמן פרטי מול המחשב- לילה טוב ושקט. תודה מעומק הלב לכולכם. (מאיפה בכלל הופעתם פתאום כשכבר נראה שהכל כל כך בזבל?)

23!!!
זה הכי בריא בכל התהליך. כמה שפחות זמן פנוי לשטויות.
לילה טוב ונקי גם לך
מאפה שאתה הגעת לפה. משמים!!!!

תודה צדיק. אתה כנראה יודע יותר ממני על השמיים...
בינתיים - שישי עבר, שבת עברה (אני נמנע מכתיבה כאן בפורום בשבת, ומעריך מאוד את העובדה שהאתר נשאר פתוח).
ובכן עשרים וחמישה ימים...אני... נקי... יכול להיות דבר כזה?
עשיתי היום את מה שהומלץ במייל היומי של אתמול. אסירויות תודה. מסתבר שאני בחוב גדול יותר ממה שחשבתי. קבלתי המון חסד, ובתנאים מצוינים. אני מקווה שאוכל לעמוד בתנאי הפירעון...
מחר אני מחזיר את עצמי למשמעת של טלפונים לחברי קבוצה, ואני אנסה להוסיף קבוצות טלפוניות לקבוצה הפיזית כדי לעמוד בהנחיות שקבלתי.
האם מישהו יכול לכתוב לי את זמני הקבוצות הטלפוניות? אני יודע על קבוצת 23.30 שפרטיה מופיעים במייל היומי, מתי האחרות?
לילה טוב ושבוע נקי וטוב לכולם

גשש התותח ת'יודע לכתוב באמת!!
ובנוסף כתיבתך נותנת לי כוח!!

תודה מי יתן ונזכה להיות נקיים היום... רק היום...