קודם כל תודה!
על המקום המיוחד הזה. קורא עוד ועוד ולא מפסיק להתפלא כמה אנשים פה מוכנים לעזור לאנשים אחרים.
אשריי שזכיתי להיות חלק מעם כזה!

מתמודד קרוב ל-20 שנה. עם תקופות של הצלחות יפות עד שכבר חשבתי שההתמודדות הזו מאחורי.
ותקופות של נפילות ויאוש שזהו. אני בחוץ. אין לי שום סיכוי אי פעם לצאת מהמעגל הזה.

היום, אחרי נפילה נוספת עלתה בי מחשבה - הרי הבעיה הזו היא בעיה חדשה.
אין הכוונה בעיה חדשה אצלי. כי כמו שכתבתי זה בעיה שאני חי איתה זמן רב.

אלא כוונתי שזו בעיה חדשה - בעיה מהעולם החדש.
העולם של האינטרנט. העולם בו הכל זמין.

והרבה זמן שאני מנסה פתרונות "ישנים". כלומר פתרונות של לנסות להחליט שהפעם זה סופי.
לשים סינון נוסף (שבסוף גם אותו בזמן של חולשה מצליח לעקוף).
לחזק את עצמי מפה ומשם.
וזה מחזיק. אבל מחזיק עד שנופלים.

היום עלתה בי מחשבה - עם בעיות מהעולם החדש הזה לא תמיד יועילו הפתרונות הישנים.
הלנסות חזק יותר.
עם בעיות מהעולם החדש צריך להתמודד עם פתרונות מהעולם החדש.

עשיתי גוגל והגעתי לאתר הנפלא הזה ולאתגר 90 הימים.

פתרון חדש עבורי.
יודע שלא יהיה קל ויתכן וחלילה אפול.

אבל זה צעד אחד ואם אזכה לסיים אותו בהצלחה זה יהיה פתח.
פתח לצאת לעולם חדש. נקי יותר. בריא יותר. מאושר יותר.

אוהבים אותך חבר יקר וברוך הבא !!

אהבתי מאוד את הגישה.

יש כאן המון סוגי פתרונות וכלים, שילוב שלהם הוא מה שעוזר לי להכניס את הקב"ה פנימה ולעזור לי כי הבנתי שלבד אני לא יכול..
לא בעולם כזה כמו שאמרת שהכל זמין והכל פרוץ ובוטה ומושך כל כך..

ממליץ לך להיות בקשר עם עוד אנשים, ביחד זה עובד!

אוהבים

אח יקר ברוך הבא!!
אתה מאוד צודק, בבעיה מודרנית מן הראוי לטפל עם כלים מודרנים
וכמו שהבעיה הוכיחה את עצמה שהיא וואחאד בעיה - גם הפתרון ב"ה מוכיח את עצמו שהוא וואחאד פתרון
בעזרת השם יתברך נזכה לבצע את כל הצעדים ולהיות נקיים לחלוטין אמן

קודם כל ברוך הבא
אשרך על האומץ הנכונות והרצון הטוב 
20 שנה של התמודדות לא פשוטה...
חלק מהבלבול הגדול בנושא הזה
זה שאתה תקופה מרגיש ב'איי' ובתקופה אחרת אתה אומר 'ביי'...
ממליץ לך מאד לבדוק בספרות של S.A.

תודה רבה על התגובות שכתבתם ועל מילות החיזוק.

עוד לא עברו שבועיים, וכבר היו 2 או 3 כמעט נפילות.
רק שהפעם לשם שינוי, להבדיל מעשרות או כנראה מאות הפעמים שכבר הפסקתי בעבר, הפעם יש לי את האתר 'שמור עיניך'.

במקום להכנס לאתרים "ההם", אני נכנס לפה, קורא קצת, רואה קצת ולאט לאט הפרסבקטיבה קצת משתנה.

"אני לא הראשון שיש לו את האתגר הזה"
"יש אנשים שהצליחו"
"האתגר שלי כרגע הוא לא להפסיק. כרגע אני רק מסתכל על השלב הבא באתגר 90 הימים וזהו"...

תודה על הכל. ובעזרת ה' אצליח.

אגב, שאלה שאשמח לשמוע את עצתכם בעניין.

אני נכנס לפה רק בזמנים ובערבים "בעייתיים". ודי למבין.
בזמנים "תקינים" אני לא נכנס לפה. סוג של מרגיש שאין לי צורך וממילא אין לי מה לחפש בזמנים התקינים כאן.

מה הייתים מייעצים? להכנס על בסיס קבוע בשביל "לעמוד על המשמר". או רק בזמנים "בעייתיים"?

אשמח לשמוע עצות מבעלי הניסיון...

תכנס בעיקר שטוב לך ואתה נקי ומשוחרר.
תמלא את המצברים לימים פחות טובים (שלא יגיעו).
בהצלחה

עצוב לי לכתוב את זה אבל אני מרגיש שהיום הולך להיות היום שאפול.

למה?
כי אני מכיר כבר את ה"דפוס התנהגות" הזה.
יום קצת מתסכל.
איזה ירידה קטנה גדולה במצב רוח.
"דאון" קטן וחסר רק את הדחיפונת הקטנה ביותר לנפילה.

לנפילה.
ולידיעה שבאמת אין סיכוי.
ולהשלמה שאכן. אלו החיים. זה הדור והניסיונות של הדור.
ולקוות שבבוא העת אחרי מאה ועשרים, יהיה הבנה והתחשבות בנסיבות ובקשיים הנוראים האלו.

התחשבות בקימה שוב ושוב.
התחשבות בלחימה למרות שנראה שזו מלחמה בלי סיכוי.

דבר אחד אני בל"נ מקבל על עצמי. שאני לא אפול לפני שאכנס לכאן לראות מה התגובות שכתבתם לי 

תודה רבה

נפלתי.
נופלים וקמים.
לא חשבתי שאני אפול כל כך מהר.
אבל הייתי מודע לכך שזו אפשרות אז אני לא אשבר מזה.

דף חדש. ספירה חדשה.

הפעם משהו אחד מתחדד אצלי.
אני חולה.
אני צריך עזרה לצאת.
את העזרה הזו אני מרגיש שאוכל לקבל רק כאן.

בארני יקירי ראשית כואבת לי מאוד הנפילה שלך. איתך אוהב המון אשמח לדבר ולהתחזק יחד בפרטי ובכללי.
שנית, ודע שזה מאהבה עצומה, הפוסט שלך לפני הנפילה הוא הוא שהפיל אותך.
אסור לנו להשלים עם נפילה לפני שקרתה.
אין התחשבות עם האומר אחטא ואשוב.

חלילה ולו לרגע איני בא ליאש אותך. ואף אני מתפלא מעצמי על חריפות דברי שאיני נוהג לכתוב כך יעידו חברים שמכירים אותי. אבל, שוב מתוך אהבה ואכפתיות עצומה, דוקא בגלל זה אני מדבר בחריפות שכזו.

ולמה דברי אינם מייאשים? כיוון שהם על אף שהם כואבים, מציעים אופציה עם תקווה.
כזאת שאמנם מפגישה אותנו עם אמת כואבת וקשה, אבל מלאת תקווה.
אופציה שאומרת שאפשר אחרת. לא כזאת שמיואשת מראש.
אם אנחנו לקראת נסיון שאי אפשר לעמוד בו - אז מה הטעם?
המציאות מקולקלת מעיקרא. מקולקלת מיסודה.
אין לי באמת בחירה. זה הכל כימיקלים במוח
כל האתר הזה הוא בדיחה אחת גדולה.

אני שוב חוזר ואומר שאני לא בא לייאש. ואני אוהב אותך ורוצה בטובתך והצלחתך מאוד מאוד מאוד מאוד.
ודווקא בגלל זה חש חובה לומר את הדברים.

ומנגד שלא יצא מדברי שההתמודדות היא משחק ילדים. שלא יצא מדברי חלילה שאנחנו חולים בהתמכרות נוראה. שלא יצא מדברי חלילה שאתה גרוע שלא היית יותר חזק... שאתה חלילה גרוע שנפלת. אני מדגיש ואומר שהטעות היא בעמדה הראשונית.
התחושות הקשות שעברו עליך הם מציאות איני בא להתכחש אליהם ולקושי הנלווה אליהם.
אני בא לדייק את הפרשנות שלך בנוגע לאותה מציאות. פרשנות שאומרת במצב שכזה אין סיכוי ומוותרת מראש על מאבק.

ולסיכום - אחי היקר! יש תקווה!
יש קשיים, הרים גדולים וכבדים שעלינו להתמודד איתם.
אבל אפשר.
יש כלים פה באתר, יש את 12 הצעדים ועוד כהנה וכהנה.
ממליץ להתיעץ עם בעלי הנסיון ולקבל הדרכה שמתאימה לך לפי ההתמודדות שלך.

שוב כואב לי על הנפילה שלך אחי היקר. כואב ללחוץ על 'שלח'. באמת.
כואב להיות זה שמעמיד מראה. וחושש אני יותר מיכל שלא תקבל את דברי בגלל חריפותם ולא הצלחתי להשיג את המבוקש.
אבל שוב אחזור ואומר כי אין לי אחרת איך לבטא את זה אלא בחזרה שוב ושוב - זה מתוך אהבה גדולה. ומתוך זיהוי של יאוש שמצאתי ומוצא לעיתים בעצמי. ואותו אני לומד לזהות ולהילחם בו.

חלק מהשיתוף עם חבר בשעת משבר היא המבט הנקי שיש לו בזמן שלי אין. הוא מראה לי את הדרך הישרה והנכונה כשאני עיוור לראותה בגלל שהיצר מעוות את המבט שלי.
הוא מפגיש אותי עם אמת נכונה ופשוטה לכל - שכעת תחת מתקפת התאווה איני יכול לראות.

אוהב המון ומזדהה איתך. שולח לך חיזוק גדול להמשך דרכך המופלאה ועל האומץ להיות כאן ולשתף ולהתקדם - כנגד כל הסיכויים ממש! כנגד הבושה, הנוחות, הכאב ראש, הסיכון בלהחשף, העמל להשתנות ועוד ועוד ועוד - אתה גיבור גדול!

המשך דרך צלחה
קיפ
כאן בשבילך בשמחה גדולה לדבר ולהתחזק יחד

קיפ היקר,

תודה רבה על התגובה הארוכה והמפורטת.
חימם לי את הלב לראות שמישהו השקיע וקרא את הבעיה שלי וכתב תגובה כל כך מפורטת לעזור לי.

דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
לא נפגעתי חלילה.
מקבל את הביקורת.
אכן הגישה הזו מקורה במאות (!!!) נפילות ונסיונות להתנקות.

לא יודע איך לשנות את החשיבה הזו.
אבל אבדוק את שיטת 12 השלבים ואתיעץ עם חברים כמו שהצעת.

תודה אח יקר!
שוב, ממש מעריך את התגובה הארוכה. חיממת לי את הלב ועזרת לי לצאת מהחושך של הנפילה.

אחי היקר! חיזקת אותי מאוד! צריך גבורה כדי לקבל ביקורת. וחייב לשתף אותך שהורדת לי אבן מהלב. חששתי שזה יפגע בך וזה רק יזיק.
אשתף אותך שבדיוק השבוע חבר מאוד יקר לליבי להחלמה הטיח בי כמה דברי ביקורת שהיו לי לא קלים לקבל. בדיוק הייתי אחרי נפילה של איפוס רצף נקיות ארוך ולא הצלחתי לעלות חזרה על דרך. היתה לי טעות מסוימת. אבל ב"ה אחרי שעיכלתי את דבריו ראיתי כמה זה נכון וזה מוכיח את עצמו. זה בדיוק מה שהייתי צריך. ועכשיו ב"ה נראה שאני עולה חזרה על הדרך. (מזכיר לעצמי שכמובן נשאר דרוך וכו' לא פתרון קסם)

לא בא להחליף את בעלי הניסיון אלא כקטן שבקטנים - חושב ששינוי התפיסה עליו אתה מדבר הוא למען האמת לא כל כך מסובך. ראשית לא לוותר. לעשות כל מה שאני יכול. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. גם כשזה נראה שאין שום סיכוי. כי המבט שלנו הוא פרשנות מעוותת של מכור למציאות.
לדוג' שיתוף בזמן אמת של קריז הוא כלי שיכול להועיל ולהוציא מהבוץ, מנסיוני הדל, גם מנסיונות שהייתי בטוח שאין לי סיכוי. כאמור עוד כהנה וכהנה כלים שלומדים אט אט עם השיתוף והקריאה בפורום.

בהצלחה רבה אחי היקר כאן בשמחה לדבר תמיד

לוקח כמה צעדים אחורה.

מבין שהבעיה שלי כרגע היא לא הרובד המעשי. שם כבר אין לי מלחמה כמעט. רץ מהפסד להפסד.
הבעיה שלי היא במוטיבציה.
בהרבה שנים של נפילות שגורמות לכך שאני רואה "הצדקה" ו"יושר" וחושב אולי אפילו בתת מודע שלראות פו' זה תקין ו"כשר". (מאמין שאקבל הרבה אש מהחברים פה על המשפט הזה. אבל בשביל מה הפורום הזה אם לא בשביל לדבר בפתיחות על מה שבלב).

אתחיל עם הסיבות למה כבר שנים זה נהיה אצלי "כשר".

קודם כל יש לי הרגשה (צודקת) שאנחנו הדור הכי חלש עם הנסיונות הכי חזקים!
כך שאם אנחנו במלחמה חסרת סיכוי כל מה שמבקשים מאיתנו זה רק להמשיך ולנסות להילחם במלחמה חסרת הסיכוי הזו.
אבל לנצח - לא תמיד זה בידיים שלנו...
אז העיקר שמנסים לקום אחרי נפילות. אבל להתבאס מזה זה לא בהכרח הדבר הנכון.

בנוסף יש את הנקודה שהיום אנחו חיים במציאות חדשה.
העולם עם הטכנולוגיה.
העולם עם הפו'.
ובעולם בחוץ הנושא הוא פרוץ לחלוטין. ייתכן שאין אדם מבוגר היום בעולם בחוץ (לא הדתי\חרדי) שלא צפה\צופה בפו'.
אז מה רוצים מאיתנו?
זה המציאות החדשה.
אוהב את זה. לא! אבל זה המציאות החדשה.

וגם, וזו הסיבה כנראה הכבדה מהכל.
ניסיתי!
ניסיתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי!
ניסיתי עם כל הכוחות שלי!
המון שנים! המון דרכים!
היה אפילו את השלב ששמתי בצד 500 ש"ח מזומן במעטפה, וברגע שהייתה נפילה הכסף היה הולך לצדקה! היו המון שיטות אחרות. שיטות שהחזיקו יותר ושיטות שהחזיקו פחות.
ובסוף לאיפה הכל מגיע?
לנפילה אחרי נפילה אחרי נפילה!
אז אצלי זה מלחמה אבודה!
אולי אחרים פחות "עמוק בבוץ" ויש להם יותר כוחות לצאת מזה ואני מחזיק להם אצבעות.
אבל ההרגשה אצלי שזה מלחמה אבודה.

גם אצלי, מכל מיני סיבות לא שייך לשים סינון בשלמות.
ניסיתי ובדקתי וניסיתי ובדקתי.
לא שייך.
הלוואי והיה שייך. אבל לא שייך.
וסינון חלקי (שיש) לא עוזר כמובן...

זה פשוט חזק מדי.
זה פשוט מציאות קיימת.
אוהב \ לא אוהב, רוצה \ לא רוצה, "קיר" - "זה מה יש"!

כל זה הצד של אין מוטיבציה וההשלמה עם המצב...

לפני שאתם "נכנסים חזיתית" במה שכתבתי  - אני כותב גם פוסט נוסף לנסות להציג את הצד האחר. הצד שרואה סיבה למה בכל אופן להילחם!

למה בכל אופן להילחם?
למה בכל אופן חייבים לנסות?
לא לנסות ולנסות בדרכים שהוכיחו את עצמם כלא יעילים! אלא בדרכים ובשיטות לא בהכרח נוחות וקלות אך שאחרים הצליחו בהם?

אתחיל קודם מהפן האנושי, המוסרי, (בכוונה לא מתחיל עם הפן הדתי).

הצפיה בפו' זה:
צפיה במעשי אכזריות! וד"ל!
וצפיה במעשי אכזריות כמה פנים נוראים לה: האחד, אתה שותף לתעשיה הנוראה הזו! אתה לקוח שכביכול "מממן" את המשך התעשיה הנוראה הזו! סחר בנשים!מעשי אונס! מעשי סדום! גם אם זה נראה עם חיוך וכביכול הנאה! זה רק הופך את הפשע ליותר גרוע! וד"ל.

וגם הצפיה במעשי אכזריות משחיתה את הנפש שלך!

משחיתה אותך! אותך האבא! יש לך ילדים וילדות?! זה האבא שאתה רוצה להיות לילדים שלך?! זה הבעל שאתה רוצה להיות לאשה שלך?!

כל זה בפן המוסרי שכל בן אנוש אמור להסכים איתו. גם אם הוא לא אדם מאמין.

בהמשך אכתוב פוסט נוסף לגבי הצד הדתי. היהודי. למה בכל אופן חייבים לנסות.

למה בתור יהודי. יהודי שומר תורה ומצוות אני חייב להמשיך להילחם?
למה אני חייב לעצמי לא להתיאש!

מצד אחד לכאורה זה החלק הכי "מיותר" בפוסט.
בטח שאתה צריך להמשיך להילחם! התורה אוסרת וכו' נקודה!

אבל מצד שני, דווקא פה, בגלל היאוש שתפס כל חלקה טובה, ובגלל שאדם שעשה עברה ושנה בה נעשתה לו כהיתר. דווקא לכן אני חייב לחדד לעצמי!
כהיתר - נדמה לי בטעות שזה היתר. שזה כבר נהיה מותר! אבל זה אסור!

אז למה זה אסור?
כמובן מצד הוצ' ז"ל!  שמירת הברית.
ומצד החיוב של שמירת העינים.

ולשאלה "אבל כבר אמרנו שזה מלחמה אבודה. למה לי להילחם במלחמה אבודה"?

אז קודם כל זו לא מלחמה אבודה! יש אנשים שהצליחו! תראה את "היכל התהילה" ב"אתגר 90 הימים"!

ולמה להילחם?

אביא כמה סיבות:

כתוב "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", "שוב יום אחד לפני מיתתך".
כלומר, תחיה כל יום כאילו זה היום האחרון שלך עלי אדמות. כאילו מחר אתה "ממשיך הלאה" לעולם שכולו טוב. ועתיד בו ליתן דין וחשבון על מעשיך.
אז אם היום זה סתם יום - מילא תעשה עבירה.
אבל אם זה היום האחרון "לפני מיתתך" - עם זה אתה רוצה לעלות למעלה? עם הפו'?!
לא עדיף לעלות למעלה בתשובה. זך ונקי. דף חלק.
הרי מי שחוזר בתשובה הכל נמחק! דף נקי!
הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור. ספק מקודשת שמא הירהר תשובה.
אתה יכול לעלות למעלה (בעזרת ה' אחרי 120) קדוש וטהור! כן אני!
אז לא שווה להילחם על זה? להילחם על להיות נקי.
להילחם על החיים שלי?
בטח שכן שווה!

דבר נוסף, כתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו".
כתוב פה
שה"רשע", השטן, היצר הרע, צופה לצדיק ומבקש להרוג אותו. להמית אותו. בעולם הזה ובעולם הבא.
וש"אלמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו", כלומר אם אתה שוקל את הכוחות, כוחותיו של הצדיק מול כוחותיו של היצר, "לא יוכל לו" - במשקל הכוחות אין לצדיק סיכוי כלל!
כמו זבוב הוא בשניה נמחץ ברשתו של היצר. בכוחותיו העצומים של היצר.
אבל "אלמלא הקב"ה עוזרו", מובטח לו לצדיק, שהקב"ה יעזור לו במלחמה חסרת הסיכוי הזו מול היצר!
הקב"ה יעזור לו!
ואם הקב"ה בצד שלך אז הכל בסדר.
גם אם בדרך הטבע נראה שאין לי סיכוי. אם הקב"ה בצד שלי ויעזור לי. אז בטוח שבסוף אצליח!

אפשר להרחיב עוד... אבל את הזווית הזו רציתי לחדד לעצמי ועבור זה זה מספיק.