שלום לכולם, כאן שוב ארי100.
ההודעה האחרונה שלי פה היא מלפני חודש ושבועיים ("על פי נתוני הפורום"), מה שאומר שדילגתי על עדכון. אז הכנתי תירוץ. נהרסה לי המקלדת.
אני מבטיח שבכל זאת קראתי קצת, והחכמתי הרבה, אבל חסרה לי הבעת ההרגשה בכתב.
אז קדימה.
על פי נתוני הטבלה סיימתי הרגע 106 ימים בנקיות רצופה. הקוראים הספקנים מביניכם יאמרו: ארי 100 יא חתיכת שקרן, רק נכנסת לפורום, מיד נרשמת בעזות מצח לאתגר ה90 יום, וחשבת שאם תסמן שלא נפלת תרגיש טוב יותר...
צר לי לבשר לכם, ההפך. דווקא לא נפלתי, מבטיח. על כל פנים על פי ההגדרות הבסיסיות של האתר, שהם לא לצפות בכוונה בתכנים מיניים. כן, ראיתי סרטים, וסדרות, וקליפים, גם של נשים, אבל פ' לא. אני מרגיש צדיק? ממש לא. אני מרגיש רשע? גם לא. לא מרגיש.
לא מרגיש הישג, מרגיש מריחת זמן. מרגיש שבעצם לא השגתי כלום, כי שם תמיד הייתי. תמיד הייתה לי היכולת לא לצפות בפ'. כמעט קיוויתי ליפול כדי להוכיח שזה קשה, אבל אם זה לא קשה, איפה הייתי עד היום?
לא, לא מצליח (לצערי כמובן) להרגיש, 'אורות' ו'התחזקות' ו'התקדמות' וכל מיני מושגים שהחברה פה משתמשים בהם, אע"פ שיש לי לכאורה על מה.
משום מה יש לי הרגשה שאני 'לא שם',
מרגיש שאני צריך להתחזק בתורה כמו אלה שנפלו פעם אחת וכבר שכחו מזה, ולא כמוני, הבחור עם הגישה הבלתי מוגבלת לאינטרנט פרוץ.
מרגיש כאילו אני כל הזמן חוזר לנקודת ההתחלה, שאני רב עם עצמי על כל נפילה (לפני כמה שנים: קמת מאוחר? חתיכת גוי, אחר כך: ראית סרט? גוי, שמעת קול אשה? ערל, ואז: ראית פ'? מה אתה עושה פה בכלל וכו' ועכשיו בעצם חזרתי אחורה, רב עם עצמי ומתייסר על כל דבר).
אבל אולי זה דווקא דבר טוב? החזרה אחורה? אם אתם קצת מבולבלים, אני יותר.
מאחל הצלחה לכולם,
וגם לי.
שבת שלום עם עצמנו.
