שלום חברים,

לצערי היום אני במצברוח אחר, בעקבות אירוע מסויים שקרה. אני  פחות בחיבור ופחות בראש לחיבור, כי אני עסוק בראשי שהעניין יסתדר..

שמח שבכל זאת נכנסתי לקבוצת הגוגל צ'אט שלנו וגם לכאן.

בכל זאת אתכנן פעולות החלמה:
● כניעה בעוד חמש דקות, לפתוח את כל הלב לה' וגם את העניין ההוא..
● להשתדל אם יש לי זמן פנוי להתקשר לחבר.

הצלחה מרובה!!

שלום חברים..

לפני מספר דקות הייתי בקריז עצום! שתודה לאל הלך ופחת, לפני כרבע שעה הגעתי למקום בו אני נמצא לבד ומשתמש בתאווה בכמויות בסיטואציה כזאת שחוזרת על עצמה שוב ושוב. אני קורה ויקרא למצב זה מהיום 'נעילת דלת' (כמו מצב של כניסה לחדר ונעילת הדלת ואז אתה לבד ופתאום כולך דלוק לתאווה)

מיד כתבתי בקבוצת הגוגל צ'אט, עם חבר שלי ועם הקבוצה הכללית, שיתפתי בכלליות על הכיוון שהתאווה אומרת לי ומה השיכנועים שלה להשתמש בתאווה וגם מה אני מצד הרצון האמיתי שלי רוצה, ובאורח פלא, נרגעה מעט התאווה.
הרגשתי כאב וצער על הויתור על התאווה, אבל אט אט מתמלאת בי תחושת סיפוק מטורף שאני בדרך הנכונה. אני זוכר שתחילת הדרך שלי לפני כשלוש שנים הייתה גם כזאת, מי שירצה יוכל לקרוא ביומן מסע הישן שלי, 'אם אקבל אחלים', ההתחלה של היציאה מהרשת היה כואב מאוד, זה הרגל שנותן התלהבות ואנרגיות, אף שנכבות ומכבות אותי, סוף סוף הדופאמין מופרש והגוף מתרגל להנאה הזו והקושי לוותר מאוד גדול!! הרגשתי שוב את הקושי שאני מרגיש לא מוכן לוותר על זה.
ברצוני לשתף שוב וכך אראה שוב את המחשבות שלי ואחזק את הקולות הטובים שלעיתים משהו מטשטש אותם.
התאווה אומרת לי "תכנס, אתה יכול לראות בדיוק את מה שאתה מדמיין, מה יש לך להפסיד, תיפול? אז מה אתה תקום, כמו שקמת מלא פעמים, אבל אתה מפספס כאן הזדמנות של להנות ממש מהחיים"

ומצד שני קול אחר, שכמעט ולא נשמע עד שהעלת אותו על הכתב בקבוצה שלנו בגוגל צ'אט "ברור שאני רוצה להנות מהחיים אבל מהי הנאה אמיתית? האם להיכנס לרשת זה אכן להנות מהחיים? אני רוצה לעמוד חזק מול רוחות החיים, מול מצבי רוח, מול לחצים ודאגות וחרדות מול דחפים שמובילים אותי למקומות יותר קשים ויותר עצובים בחיי, אין לי ספק שהחוזק בנקודות האלה אכן יביא לי חיים מאושרים יותר, וכניעה כאן לדחף התאווה, ברגע הזה, רק עוצרת ותוקעת את האפשרות שלי להתקדם הלאה לעבר היעד הנכסף שאני משתוקק להגיע אליו".

זהו אכן מרגיש הרבה יותר מחובר לקול הפנימי והאמיתי שבי.

עוד רציתי לשתף, שיש לי קושי ומתח מעניין מסויים שיסתיים היום רובו ומיעוטו יסתיים ביום חמישי.

מצב הנקיות:
14 ימים נקיים- אסירות תודה לא מובן מאליו- חסד גמור.

מצב ההחלמה:
ימי חמישי, שישי, שבת היו ללא שיחות חלקם אף ללא כניבה לאתר או לקבוצה, דבר שגרם לניתוק והבאה של קריז חזק שבנס לא התסיים בשימוש או נפילה.

תכנוני החלמה להיום:
● כניעה ממש אחרי הכתיבה כאן, שתכלול התבוננות על הקושי והחשש העומד לקראתי.
● שיחה לחבר היום בצהריים.
●להתשדל להתקשר לחבר נוסף.
● כניעה נוספת בערב.

משתוקק- שימחת מאוד!!

תודה משתוקק היקר!!
שלום חברים, אני בהחלמה יותר מתקדמת ברוך ה', יותר מחזק את כמות ואיכות הכניעות היומיות. 
שיחה לחבר גם עשיתי אתמול. אני צריך לחבר נוסף גם גן, מקוה לעשות זאת.
 היום יום מאתגר יותר מבחינת מבטים. 

שלום חברים, ביממה הקרובה אמור להיות לי קושי גדול במבטים. וגם אחד ממצבי עכב"ר אמור להיכנס לפעולה שלא בשליטתי.

קצת מאתמול הגועש, הייתי אתמול במשך היום מדמיין ומייחל למציאות בה אני יכול להשתמש בתאווה ללא הגבלה.. אכן בלילה שלחתי הודעה בקבוצת הגוגל צ'אט שאני החלטתי בדעתי להיכנס לרשת, ואכן לאחר כמה זמן שהתפנתי פתחתי את הפלאפון כדי להיכנס לרשת, ואמרתי לעצמי שניה לפני שאכנס לקבוצה אראה אם מישהו הגיב לי בפרטי ואגיב לו חזרה, וקול אחר בתוכי אמר לי שבוא נכנס ישר לתאווה וחבל על כל רגע של תאווה. ובכל זאת נכנסתי לקבוצה שלנו, ושם חבר הגיב לי בפרטי ואמר לי להתקשר אליו, התקשרתי והוא קם מהשינה במיוחד לדבר איתי כי ידע שמצבי כרגע מנפילה.. הוא דיבר איתי, ואני שומע, ולאט לאט נכנסים המילים שלו לליבי, ואני מהסס אולי לוותר וקול אחר בתוכי לא מוכן לוותר על התאווה הגדולה, ותוך כדי דבריו מלחמה ענקית של קולות פנימיים, ואז תוך כדי שיחה מגיעה ההחלטה שלי לא להיכנס לרשת להערב, 'רק להיום'. כל כך רציתי את התאווה שהיה קשה לי להוציא מהפה את המילים 'אני לא אכנס לרשת הערב'. התחייבנו לעשות כניעה הדדית, וזה חיבר אותי לאחר מכן עדכנתי בקבוצה והרגשתי שהכניעה לא לגמרי תוך כדי עדכון הוספתי כמה טוב המעשה שעשיתי כמה אני שמח ברגע ההתגברות הקשה הזה, כמה שתכלית חיי למצבים מעין אלה וכמה אני גאה בעצמי. ואז המשכתי את העדכון בקבוצה משוחרר ושמח וללא רצון להיכנס לרשת..

ואני כותב כאן על מצבי העתידי ליממה הקרובה להכין את עצמי לסיטואציה הקשוחה העומדת בפתח..

מבחינת החלמה, ברוך ה' עומד בכניעות יומיות, 2 ליום,  אמנם לא תמיד הם באיכות. אני מתקשר לחבר לפחות פעם ביום. ונכנס לעדכן כאן כמעט מידי יום, ובקבוצת הגוגל צ'אט מעדכן עדכון יומי.

מבחינת נקיות- ברוך ה' נקי מיום שני (כולל שני) שלפני שבועיים ויומיים. 

מה אני עושה להכין את עצמי למצב הלא קל שמחכה לי, בונה לי לוז מסודר עם משימות ועומד בהם ומתחייב לעדכן את חברי בקבוצת הגוגל צ'אט במצב עמידתי בלו"ז.

מה עשיתי כבר- היום חייגתי לחבר והוא לא יכל לענות, ועכשיו הולך לעשות כניעה, בערב בעזרת ה' אדבר עם החבר ואולי עם חבר נוסף, בלילה צריך לעשות כניעה נוספת.

אשריך
חזק ואמץ

גם היום נפלתי, גם בשז"ל. 
עצוב לי מאוד נכנסתי לרשת לשם תאווה כמשוגע.. 

סגרתי לעצמי את  הפירצה, זו הזמנות לקריבת אלוקים לטיפוס מעלה מעלה..

אני אעשה הרגע כניעה, אנסה לדבר עם חבר הערב.

היה בי שקר, שאמר לי עכשיו אחרי שנפלת זו ההזמנות שלך ליפול עוד ועוד ואחר כך תספור מחדש ספירה חדשה.. 

כמה שקר! כמה דופאמין!! אני מלא בתסכול מעצמי וזה לא טוב, אני רוצה לקבל את עצמי, עם היותי מכור, מכור לתועבה, וקיבלתי תפקיד מאבא היקר להצליח להיות מחובר לה' ולנצח את ההתמכרות הזאת!! 

כל כולי תפילה לה' שיוציאני מבור הגלות הזה ויעלני מתהומות ויקרבנו כולנו לעבודתו יתברך, אמן!

שלום חברים.

אני בתקופה קשה מאוד!!! כל הדרך הזאת עם התאווה רצופה אינספור עליות וירידות!! אפילו עליות מאוד גבוהות ואחריהם ירידות לתהומות..
זה כל כך מתיש!!!
אתמול נפלתי שוב בערב.

הגעתי למסקנה: שכיוון שהפעם נחשפתי למקום יותר מתועב ברשת זה תופס אותי חזק יותר כך שאיני יכול להתחיל את הניתוק שלי מהתאווה ולהעמיד אותי צמוד לסמארטפון פרוץ..

לכן, אני נעלתי את הפירצה בכל מה שקשור לסמארטפון..

פעולה זו הייתה מאוד קה עלי, כיוון שהיא מאוד מסוכנת.. למה? כי אני יודע שכשאני סוגר פירצה התאווה מחפשת פירצה אחרת,  ואז הסכנה הגדולה בפתיחת אפיק תאווה אחר, ויצירת ביטוי התמכרות נוסף..

כרגע, אני עצוב בלי אפשרות לתאווה. הולך לעשות כניעה גדולה לה'!! ממעמקי ליבי אדבר אליו יתברך, אני יודע כמה שפל הגעתי! כמה רדפתי אחרי כלום! כמה הייתי מוכן לתת בעבבור הנאה רגעית מהולה בעצב  עצום..

מכתב לאבא:

כן אבא, במקום העמוק בו אני נמצא אני כותב לך. כותב לך ומתחנן אליך, תתן לי עזרה להצליח בהתמודדות הזו. בעיני זו תכליתי יותר מכל דבר אחר.
יודע אני שאתה יכול לעשות לי את הבלתי אפשרי כאפשרי, אבל אני צריך להיות מחובר אליך!! להיות דבק בך!! לדבר איתך, ולהתחנן אליך ולזכור את טובך וטוב חיי תמיד!! 

אנא אבא עזור לי להביט על העולם ועליי במבט חיובי, כן גם עליי, למרות שהגעתי לאן שהגעתי, להביט עלי במבט חיובי, כי יש לי קושי ואני מנסה להתגבר עליו, יש לי התמכרות ואני מנסה לצאת ממנה. אני לא מרמה את עצמי. כשאני טועה- אני אומר טעיתי, כשאני עושה דברים לא נכונים- אני מודה, שאני בניתוק ונכנע לדחפים- אני מודה בפה מלא..
אז אבא יקר- מתחנן אני לקירבתך!! אני רוצה להיות גיבור אמיתי, ברחוב, בבית, לבדי ועם אנשים. תמיד לראות שם ה' לנגדי..

תכנוני החלמה:
כניעה עכשיו.
במשך היום- 3 כניעות+ 2 שיחות טלפון לחברים.

חברים, אני חוזר לחיים!!

תודה משתוקק..

שלום חברים,
אני מאוד שמח על הפירצה שסגרתי, לא מבין איך טעיתי ולא עשיתי זאת הרבה קודם לכן..
בקיצור- מרגיש ששמתי מחיצה ביני לבין הנסיון, כמובן שאני יודע שהנסיון יבוא, ויש עוד נסיון ברחוב, אבל מהתועבה הקשה שברשת אני מרגיש בנתיים שיש מחיצה.

אמנם עבר רק יום, אבל אני מרגיש מעט שחרור, מעט ייתר מחובר למציאות, ופחות בעולם הדמיוני שלי..

אתמול:
דיברתי עם חבר, ניראה לי שעשיתי 2 כניעות, עדכנתי כאן, ובקבוצה שלנו.

תכנוני החלמה להיום:
שיחה, הפעם לנסות לשני חברים.
כניעות- בוקר וערב.
עדכון עכשיו כאן.
עדכנתי כבר בקבוצה.

לחצים:
יש לי לחץ מסויים מעניין שאני אמור להצליח בו, כבר נכנע ומשחרר לה' לגמרי, רוצה להרגיש באמת שזה אצלו ולא אצלי!!

יש עניין נוסף שמכביד עלי- אני צריך להחליט החלטה. בעניין משמעותי ומתקשה להחליט, מקווה להצליח היום..

תודה רבה אבא, שעזרת לי אתמול לא להיכנס לתאווה וגם ברחוב לוותר כמה פעמים.. הלוואי ואמשיך להתגבר ולהצליח בהחלמה ובנקיות..

שלום חברים יקרים,

בשבוע האחרון יש לי חוסר גדול פעולות החלמה !

אני לא נכנע בכל יום, לא מתקשר בכל יום, לא  נכנס לכאן ולקבוצה בכל יום.

בנקיות ברוך ה' יש ויתורים על מבטים, יש מחשבות שבאות והולכות ואיני נשאב אחריהם. ואת הפירצה סגרתי. 
בתשובה לשאלה מתבקשת, כיצד ייתכן שהנקיות כל כך טובה כשההחלמה כל כך גרועה? תשובתי- שבעקבות חסימת הפירצה וההרגשה שהפעם זו דרך חדשה, ומחשבות של 'סגרתי את הפירצה, זהו סיימתי עם התועבה הזאת', מחזקות ונותנות כוחות. אני יודע שזה לא מחזיק הרבה זמן, בערך כשבועיים מאז התחדשות זו לדעתי מתחיל קריז נוסף והיסודות מתחילים להתערער.. ולרגעים אלה אני צריך לבוא מוכן, לכן אני מוכרח להיות מחובר. כדאי להקדים חיבור לקריז ולא להיפך.

אני יודע שאני מוכרח לחזור לפעולות ההחלמה, לכניעות היומיות ווהשיחות עם החבר. כי הם מחברים אותי לרצוני האמיתי ולחיים שלי ועל ידי זה יש בי גבורה גדולה להמשיך הלאה..

כמה נקודות מהרגשתי היום:

א. השליית ריקנות:
אני מרגיש קצת כבוי, כאילו החיים לא מספיק מעניינים, שאין מספיק התלהבות בהם. ברור לי שזה בגלל שאני לא מתשמש בתאווה, והיא הייתה ממלאת לי הרבה מההתלהבות בחיים.

ולדעתי, זו תחבולת היצר, לרוקן אותי מהרגשת התלהבות כדי להביא אותי להתלהב ממה שהוא מציע לי. אז זהו, אני הולך עוד מעט לעשות כניעה, ולהלהיב את עצמי, מהצלחתי להמנע הרבה מראיות ברחוב, שלא נגררתי אחרי מחשבות, שלא נכנסתי לרשת בהזדמנות מסויימת שהייתה לי, שאני מנסה לפעול בהחלמה ועוד..  ואחרי שאעשה זאת אפנה אליו בתפילה מעומק הלב שיתן לי חיות ושמחה בעבודת ה' בכלל ובעבודת הקדושה הזו בפרט.

ב. לחצים מענייני החיים:

יש לי לחצים ממשימות שגרתיות, ואני בלחץ פנימי בכל פעם עד שאני מבצע את המשימה, זה גורם לי לקהיית חושים, ולשכחת מטרתי, ומה באמת חשוב בחיי. תוצאות של לחצים אלו-התפילות לא בכוונה, עבודת ה' לא מוערכת, היחס לסביבה קצר ומהיר וטכני מאוד. רצון לברוח לשינה. סרטים, משחקים, אוכל, טיולים, ועוד.. והכל סביב נקודה זו של ריכוז גדול ולחץ גדול במימוש משימות שגרתיות בחיים. ואני מוכרח לעבוד בנושא הזה, כי אחרת אני חי בחיים ומפספס הרבה מאוד דברים, בעצם את כל התכלית אני מאבד בריכוז בנקודת ביצוע מסויימת. 
מה אני עושה כדי לקדם את זה למקום טוב יותר? בכל פעם שאני נכנס להרגשה כזו שאני אומר לעצמי 'אני חייב לעדות כך וכך, עוד לא עשית כך וכך, חייב לגמור את זה ואת זה... ' עלי לעצור לרגע, אם מתאפשר לעשות כניעה בפועל ואם לא אז במחשבה ביני לבין עצמי. כניעה הכוללת מחשבה בנוגע לתכלית חיי, ומה יותר חשוב ממה, ופרופורציה בחיים ובסיומה תפילה גדולה לא לפספס את המבט הנכון והפרופורציונלי בחיים.

הצלחה מרובה לכולם בכל!!

תודה על השיתוף אני מזדהה במדוייק

בוקר טוב חברים,

ברוך ה' הנקיות ממשיכה, במבטים יש פחות ויתורים, אבל גם לא הפקרות מוחלטת לראות כמה שיותר..

לגבי משימות ההחלמה:

אתמול לא עשיתי כניעות וזה משפיע, רואים את זה ואם זה חוזר על עצמו זה עלול להביא אותי למקומות לא טובים.. אבל התקשרתי לשני חברים.


התכנון להיום:
כניעת בוקר- הכוללת את עניין הלחצים ושחרורם לה' ואת עניין השמעות החשובה של המאמצים שלי והערכת ההצלחה בנתיים.

כניעת ערב, שיחה אחת לפחות. כתיבה בקבוצה.