אתה תוקף בלי רחמים...
את עצמך...
גם בפעם המליון!!!!!!!!!
היאוש אוכל אותנו מבפנים
אני בעצמי בחור שהתחתן מאוחר בישיבה יחסית. (מהאחרונים ממש בגילי)
מבין את ההרגשה הבודדת הזו.
מחזיק לך אצבעות.
ורוצה לומר לך משהו:
אני עכשיו נקי יומיים.
לפני זה ארבעה.
לפני זה שבוע.
לפני זה יומיים.
ולפני זה 5 חודשים.
ולפני זה יומיים.......
אין פה איזשהו כלל.
תקופה של נפילות כל הזמן והתמודדות. ופתאום עם העבודה מגיע לנקיות. מגיע לתקופות...
תמצא מה עושה לך טוב.
לרוב הנפילות באות מכמה כיוונים
א. אם אני כבר בפנים אז כלום לא שווה.
ב. הרי אני לא יצליח הרבה אז יאללה ניפול כבר עכשיו.
ג. אין לי כח להתמודד עם האשמה על זה שאני נופל אז אני נופל שוב.
ד. המח כולו מוצף בלי שקט.
ה. הכאב של הבדידות, וחוסר המשמעות...
ו........ עוד מלא דברים מאותו הסגנון.
אם תשים לב הכל כמעט זה רגשי.
רוב המלחמה היא מול המקום של להיות עם עצמך ברגעים קשים, ולומר לעצמך מילים טובות.
תגיד לעצמך מילים טובות.
אני יגיד לך כמה:
אתה עובר דברים שאחרים לא עוברים. אתה גיבור על כל שניה לא על כל דקה.
אתה רוצה מאד להצליח.
אתה ממש מיואש כי כואב לך החלק הרוחני.
אתה מנסה הרבה!
אתה מצליח הרבה!
אתה נלחם במלא חזיתות ביחד!
אתה מחובר לכאב של אחרים גם.
יש לך נפש רגישה שלא מסוגלת להכיל את הזוועות..
אתה מבטא את הקשיים שלך טוב.
אתה אמיץ ככה לשתף חשוף ופגיע.
אני יכול להמשיך גם עד סוף השבוע.. אתה רוצה שאני ימשיך?
אני ממליץ לך להתמקד בדברים האלה ולא בחלק של האשמה שלא מוביל לשום מקום חוץ מלעוד נפילה.
והיאוש שאין בו שום דבר..
זה לא איזו גבורה להרגיש אשמה. זה היצר שרוצה להשאיר אותך מחובר לשם למרות שבתוכך יש נשמה נקיה שבה שום דבר לא יכל לגעת.
אוהב אותך אחי.
מחזיק לך אצבעות.
תעדכן.
(אם אתה מעוניין להתכתב קצת יותר
ben342930@gmail.com )
בהצלחה