תודה רבה אח יקר
זה מאוד מחזק אותי לדעת שכך אתה חושב 

תודה ה' שזיכית אותי ל29 ימי נקיות. ב-ב' בתמוז הייתה הנפילה האחרונה שלי. היום ב' באב אני עדיין נקי בחסדי ה' הטוב.

תודה לאל הגעתי מוכן לראש חודש. החלטתי שאני הולך עד הסוף וחוץ מתפילות במניין ולימוד תודה אפילו תרמתי סעודת ראש חודש וסעדתי גם בעצמי. למדתי שיש נשמה יתירה ושאנחנו מקבלים את כל האור של החודש הבא בראש חודש.. לכן ליהודי יש הרבה כוח שהוא יכול להשתמש בו לרעה או לטובה... ואני עד היום תמיד תמיד השתמשתי בזה הכי לרעה שאפשר, וליצר היה קל לגמור לי את הצורה בכל ראש חודש מחדש ולמשוך אותי לטינופת בקלות... אותי, את הנשמה היתירה ואת כל האור, ישר לקליפות...
ביומיים האחרונים הרגשתי את היצר מנסה אותי בכל כוחו, אפילו שנמנעתי מלהגיע לעסק היה נראה שכל בנות מואב החליטו להגיע בדיוק בזמנים שנכנסתי למצלמות... בחסדי ה' נשמרתי.
ההתעוררות הזו של התאווה והריסון שלה מצד שני, גרמו לי לחשוב...
כאשר היצר מתחיל לשכנע אותי לוותר על גבול ששמתי (כרגע זה להביט בכל אישה ללא צורך אמיתי) הדבר הכי חזק שעוזר לי להשתיק אותו הוא המצב שבו אני נמצא: אני באמת רואה השגחה פרטית בכל צעד וצעד שאני עושה! איך אוכל לוותר על דבר כזה עצום מתנה שלא יכלתי לחלום עליה ובתמורת למה? שיעבוד מחדש ליצר? הרי הייתי שם וחוויתי מכות וייסורים מבורא עולם ובטיפשותי לא הבנתי את הקשר... איך אוכל לוותר על הזדמנות לחיים טובים, בריאים ומאושרים תחת חסותו של האבא הטוב שבשמיים, לעומת חיים של סבל ומכאוב לבד בסערה וללא תמיכה?
אפילו את ההלכות אני לומד בהשגחה פרטית - כמעט בכל פעם שאני נפגש עם דילמה בהלכה או מקרה שקורה לי בחיים באותו יום (בדרך כלל ממש באותה שעה) אני פוגש את זה בלימוד! עדיין לא התרגלתי לדבר הלא נתפס הזה וזה קורה כבר לא מעט זמן..
בנקודה וברגע שבהם היצר תוקף אני מתמלא פחד! פחד אמיתי לאבד את כל זה! פחד אמיתי מבורא עולם שהוא אינסוף ואני אפס מוחלט ביחס אליו! ואיך אוכל היום, כשאני יודע את כל זה ומבין את האמת לעשות מעשה שכזה ולקחת סיכון, ולו הקטן ביותר מול היצר?

אבל אליה וקוץ בה: מידת הגאווה...

התהליך שעברתי בחודש האחרון, ההבנה השכלית וההשתוקקות לבורא עולם הביאו אותי לתודעה שבה בעצם אני אדם אחר: עד היום הייתי עיוור, לא באמת מבין מה תפקידי בעולם, חושב שהמהות פה בעולם זה להרוויח כסף ולחיות טוב (ועל הדרך לשמור מצוות...) והיום אני אדם אחר ומפוקח: יודע שמהות העולם היא ללמוד כמה שיותר תורה ולתקן את המידות ומבין שאני צריך להתעסק בעיקר בזה...
הדבר הזה (בשילוב הניצחון הלא יאומן על היצר) גורם למידת הגאווה שלי להרים ראש ואני שונא את זה.
אני חי בתודעה שאנשים סביבי חיים בשקר ואילו אני רואה את האמת - זה בלתי אפשרי להוציא מהתודעה הזו את מידת הגאווה. איך?? הרי כשאנשים מדברים על פוליטקה נניח או מודאגים מהמצב הבטחוני ואני חי בספרה אחרת בכלל מה איכפת לי מכל זה? הרי הבוטח בה' חסד יסובבנו, ותודה לה' הטוב כל יום אני רואה את זה בעיניים אני לא צריך להאמין בזה... אז איך אוכל להבין על מה הם מדברים או להזדהות עם הדאגה שלהם? אפילו נושאי שיחה לא נשארו לי עם אנשים... כיצד להילחם במידת הגאווה? אם למישהו יש הצעות או ספר טוב שמתמקד במידה הזו לעומקה אני אשמח מאוד לשמוע

תודה רבה אחים אהובים.

ותודה ה' הטוב שלא איכפת לי מכלום חוץ ממך ואני יודע שגם אם אני לא מבין ויש קשיים בדרך ההצמדות אליך היא הפתרון תמיד! ועובדה שרק אתה שמרת עליי 29 ימים חודש שלם ה' הטוב אני אוהב אותך! ושמירת העיניים מטומאות העולם במשך 23 ימים נפלאים וטהורים.

אני עבד השם

תודה רבה אבא הטוב שבשמיים על שבת טהורה ונקיה שבה לא נפגשתי עם היצר אפילו פעם אחת והצלחתי לשמור על כל דיני ריחוק מאשתי היקרה.
אבא שבשמיים אני אוהב אותך אני עבדך!

אבא הטוב שבשמיים מלך מלכי המלכים האחד והיחיד קשה לי מאוד!! 
מתפלל לעזרה ממך אבא רק אתה תעזור לי
ביומיים האחרונים קשה קשה צריך להגביר מאמץ. נלחם חזק!!! 

תודה רבה אחי היקר
היה לי לילה הקשה ביותר מאז שאני נקי. ברוך ה' הטוב לא התרסקתי.
אאסוף כוח ואכתוב כאן מה קרה בעזרת ה' בקרוב..

המשתוקק היקר
אתה צודק אני מסכים איתך, אין לי ספק שאם אני נכנע ומשתף אפילו רק אדם אחד שיעזור לי אני יעבור בקלות לילות כמו הלילה הארור שהיה לי אמש... העניין הוא שאני פשוט לא מסוגל.. זה מחסום גדול מדי עבורי ואולי משום שאני יחסית מוכר באזור מגוריי.. למעשה אני מאוד מאמין שההתמסרות לדרך שאני נמצא בה, מעבר לזה שדעתי הדלה היום היא שכך צריך לחיות, זה גם הפתרון הטוב ביותר עבורי למחלה הזו. ואני באמת מרגיש שזה עובד רק בזכות עזרה משמיים, והפעולות שאני עושה (לדבוק בתורה ובמצוות - שיניתי את כל אורח חיי מקצה לקצה ועל זה אני בעיקר נלחם..) הן אלה שעוזרות לי גם ברמה הטכנית במהלך היום..

אני רוצה לספר בגדול מה עבר עליי אתמול ואולי לנסות להבין איך אני לא נופל ככה שוב. 
נפלתי בשמירת העיניים
נגעתי בתחתית החבית
אותה תחתית החבית שהייתי כבול אליה כרבע מאה של שנים, נדבקתי אליה הלילה במשך כמה שעות.
אבא הטוב שבשמיים חטאתי עוויתי פשעתי ואני מבקש סליחה ומחילה. התעסקתי עם האש ונכוויתי.
ברוך ה' לא הוצאתי ז"ל. ולכן אני עדיין ממשיך את הספירה של שמירה על הברית. לא על העיניים - שם נכשלתי מאוד.
אבל אני יודע שהכעסתי מאוד את ה' הטוב.
וה' הטוב הראה לי כבר על הבוקר שלא הייתי בסדר, וכל היום המשיך גרוע ונוראי עד שנכנסתי לכאן לכתוב את ההודעה הקודמת (זו שכתבתי שאאסוף כוח לפרט..) - ומיד כשסיימתי הגיע טלפון משליח של הקב"ה שמשך אותי לכולל ולערבית וחזרתי לתודעה שהייתי בה עד אתמול כשנפלתי בשבי השטן.

אתחיל מהתובנות ובהמשך אפרט את הסיפור ואשמח לביקורת על דבריי.
1. הכל משמיים וה' הטוב הראה לי אתמול כמה אני אפס והוא אינסוף וכמה הוא שונא את מידת הגאווה.
2. אינטרנט מסונן עלול להיות לרועץ ודווקא להיות אחד הגורמים לנפילה
3. כשנותנים פתח ליצר כחודו של מחט הוא פותח ממנו לבד פתחו של אולם

לאחר יום של התעלות רוחנית עצומה (השיא שהייתי בו מאז שחזרתי בתשובה) הייתה לי תחושה נפלאה שאני ממש אדם אחר ושכל הרע מאחוריי... הרגשתי באמת אהבת ה'!
התחושה המדומיינת הזו שכביכול אני כבר לא מתמודד עם היצר וכל מקורה הוא בגאווה(!) היא זו שגרמה לי להיות שאנן ולא להבין שכל הבחורות שפתאום נכנסות לי לשדה הראייה הן בעצם נקירות של היצר שמנסה שוב ושוב לחדור את ההגנה המשוריינת שחשבתי בגאוותי שיש לי ממנו...
מיד לאחר אותו יום מרומם הותקפתי בכל אשר פניתי בקליפות של תועבה - ברחוב, בעבודה, בדרך לבית הכנסת, בדרך לקייטנה... הן ממש מתלבשות בכוונה להחטיא גברים! והעיר הזו מלאה בהן בקיץ! נשבע שנלחמתי ולא נתתי לאף אחת מבט שני. תמיד באותה שניה שראיתי העפתי את העיניים ולא שיניתי מההקפדה לא להסתכל גם מבט ראשון אם אין צורך. אבל היו המון "תאונות" כאלה של מבט ראשון, וכל היום הצטברו לי מראות של תאווה שה' ישמור ויציל.
ונכנסתי לכאן וכתבתי והתפללתי שקשה לי. וזה עזר והרגיע קצת.
ובסוף היום חזרתי למחשב בלילה (אמש)
וחיפשתי מוצר שאני מעוניין לקנות באילת שאהיה בה בקרוב
ופתאום הופיעה בענק על המסך תמונה של בחורה חשופה באתר של המוצר
ולא הייתי מוכן לזה
כי חשבתי שיש לי אינטרנט מסונן!
וכשלא היה אינטרנט מסונן הייתי דרוך כמו שאני דרוך במהלך היום
ואז תהיתי - מדוע הרימון לא חסם את הבחורה הזו הרי הם מזהים תמונות..
אז אולי החסימה ירדה?
איך נבדוק? כמובן (אמר היצר)! כנס לאתר של חנות לבוש תועבה ואז תדע!
אז נכנסתי
והתפוצץ לי הלב!!
וכל הדם עלה לי ללחיים וירד למטה!
והרגשתי שאני מהופנט!!
כמה זמן לא ראיתי מראה כזה!
נדבקתי בהלם למסך!
החסימה משום מה נותקה!!
לא עברו כמה שניות ועברתי לאתר האינטרנט המוביל לצניחה חופשית לתחתית החבית
איך יכולתי לשכוח כמה שאני חולה..
אפילו אחרי שעה (!) שהחסימה פתאום חזרה ויכולתי להיאחז בחבל הצלה שנשלח אליי כבר הייתי עמוק בטירוף ועברתי לפאלפון שם אין לי חסימה על הרשת הסלולרית..
אולי 3 שעות צפיתי בסרטונים
כמו אחד שלא שתה שבוע ונמצא על גדות נהר הנובה
בכל הזמן הזה צורח על עצמי כמה טיפש ואפס אני.
ולא יכול להתנתק מהמסך.
ולא נגעתי בברית.
ברוך ה' הטוב לא נגעתי בברית.
הייתי כל כך מגורה שלעיתים התקרבתי להתרסקות למרות שלא נגעתי בברית והייתי חייב להפנות מבט להסדיר נשימה.
סוללה שנגמרה ורגע של שפיות הטיסו אותי להירדם במיטה (בפחד עצום מקרי לילה ומגורה כמו שלא הייתי מגורה כל חיי).
התעוררתי בבוקר מאוחר מאוד, בקושי תפילין הנחתי.. 3 טלפונים אחד אחרי השני כל אחד בישר רעה אחרת. תפילת מנחה שכחתי.. וכל היום נלחמתי ביצר שלא הפסיק לנסות למשוך אותי בחזרה לפלאפון הלא מסונן!
וכבר הבנתי אחרי הלילה שדווקא בגלל שהוא לא מסונן יש עליי יותר משקל ואחריות להתנגד ליצר. ולא נפלתי שוב. אבל סבלתי מאוד מאוד.
ברוך ה' בסוף היום זכיתי לעזרה משמיים לחזרה לשפיות, כמו שכתבתי בהתחלה חבר משך אותי לבית הכנסת לתורה ותפילה. וביקשתי סליחה מבורא עולם. מכל הלב ביקשתי סליחה. חזרתי חזק ברוך ה הטוב.

הכל לטובה:
הבנתי שמידת הגאווה אצלי היא הרבה יותר ממה שאני חושב שאני רואה (וגם עכשיו זה כך)
ה' הטוב העביר אותי ניסיון כדי שאדע להיות זהיר יותר לפני אילת עיר התועבות
ובטח עוד דברים שאראה בהמשך..

תודה רבה לכל מי שכאן איתי המקום הזה הוא זה שעושה לי סדר במסע המטלטל הזה שאני עובר עכשיו בחיים...
תודה ה' הטוב ששמרת אותי אתמול מהתרסקות ואתה מראה לי את שביל הזהב גם אם זה על ידי ייסורים
סליחה אבא הטוב שהכעסתי אותך כל כך 
ותודה שאתה שומר עליי כבר 34 ימים ברצף בנקיות הברית בזכות שאני נלחם על טהרת העיניים ואני מבטיח לדבוק בך ולעשות הכל כדי לא לטמא את עיניי שוב
אני עבד השם

עבד השם, אוהבים אותך

תודה רבה על הכנות הנפלאה שלך, היה קשה לקרוא את הפוסט.
גם לי אתמול היתה תקלה בסינון של חברת הבת שלהם 'אתרוג'...
אלא שאצלי ראיתי שיש בעיה בסינון לא במקרה, אלא פשוט כתבתי מילה אחת מאד מסויימת שתמיד היא נחסמת בחיפוש ומשום מה זה חיפש את המילה, אז אמנם לא נפלה לגמרי החסימה, אבל הגעתי דרך זה לכמה תוצאות, והאלרגיה שלי כבר נדלקה...
אסירות תודה שכעת אני כבר לא שם, ומתפלל לעוד יום אחד נקי ושפוי.

ולך, אני מאחל הרבה הצלחה הלאה, אסירות תודה שלא נפלת, ואסירות תודה שלא השארת את כל זה בתוכך ושיתפת את הכל כאן.

יום טוב

המשתוקק ומתחיל שוב תודה לכם אני אוהב אתכם!
המשתוקק אתה כל כך צודק נעשה לי חסד ה' זה באמת היה כמו להרגיש על שפת תהום מאוד עמוקה, ממש רגע לפני שהשלמתי עם זה שאני נופל למטה ומתרסק וכבר אין דרך חזרה ה' הטוב כיבה לי את הפלאפון והעיר אותי למציאות.... וזה ששלוש שעות נלחמתי לא להוריד את הידיים מהשולחן גם זה נס גלוי מבחינתי.
לוקח את ההארה שלך לגבי תגובות ביומני מסע של אחרים, השתדלתי לעשות זאת יותר ואכן ירדתי בזה בזמן האחרון ואולי זו עוד סיבה להתרופפות... ולגבי העדכון ביומן מסע אתה צודק זה חובה מבחינתי וצריך לעדכן אולי לעיתים יותר תכופות (מצד שני גם לא רוצה להעמיס ולהלאות יותר מדי את מי שאיתי פה..) 
מתחיל שוב התחזקתי מאוד מאוד מקריאת תגובתך תודה לך וגם על הכנות וגם על המודל לחיקוי שאתה משמש לי, מתפלל להיות חזק כמוך מאחל לך הצלחה תמיד אחי היקר

יום טוב!

מאוד מאוד קשה לי
מחשבות מתגנבות
נלחם. מזכיר לעצמי שוב ושוב במה אני חייב לבחור. חייב חייב לבחור.
אווווייי כמה שקשה לי השם הטוב
כמעט מתבלבל להאמין ליצר ששם תהיה לי מנוחה... בתחתית החבית...
כמו לרוץ בלי הפסקה!! כל כך רוצה מנוחה!!!!

לא אכנע!

עבד השם יקר!

אנחנו לא רק חייבים, אנחנו רוצים!

אחי היקר אתה צודק, אני גם רוצה. מאוד רוצה... וברוך ה' גם הפעם בחרתי במה שרציתי.
אבל ה"חייב" הרבה יותר משמעותי עבורי... ובייחוד היום, כשאני סוף סוף יודע איך זה לחיות בלי זה, ומבין שפעם לא הייתי חי בכלל. זה בשבילי ממש כמו לבחור בין חיים למוות. ורוצה מאוד בחיים, אבל מרגיש חייב יותר משרוצה אפילו..

תודה ה' הטוב ששמרת עליי באילת מכל משמר ובמקום שיא הטומאה העלית אותי עוד בקודש.

שבוע טוב חברים וסליחה שלא עדכנתי בזמן אמת זה היה קשה, רק עדכנתי את הספירה בחתימה (מאוד חשוב עבורי..).
בעזרת ה' אפרט אחרי שאשלים את הפער שהחופשה יצרה בעבודה.
זו הייתה חוויה קשה ומייסרת מאוד ויחד עם זאת מרוממת, מעצימה ומלאת תובנות. אני עדיין לא יודע באיזו רמת פירוט ארגיש שאני יכול לשתף אבל בכל מקרה אשתדל בלי נדר לכתוב באופן שלא אשכח את השבוע המיוחד הזה.
תודה לכם כל מי שאיתי כאן.
תודה אבא אוהב שבשמיים שאתה לא מפסיק להראות לי את גדולתך. אני אוהב אותך אני עבדך!

שוב נפלתי בשמירת העיניים

סליחה השם הטוב ותודה שהוצאת אותי מזה אפילו שבייסורים.
זו הייתה נפילה קצרה שמה שעצר אותה אלה מלא טלפונים משום מקום + התפתח לי חום (38)+מישהו שעובד איתי התקשר להודיע שיש לו חום ולכן לא אוכל להיות בחופש למחרת (היום).
כל הנ"ל ב10 דקות ארורות זה היה ברור כל כך שמסמנים לי מהשמיים שאפילו זה שהייתי מהופנט לגמרי לא מנע ממני לראות את זה ברוך ה'. ועצרתי.
ואני יודע למה נפלתי ואנתח כאן בהמשך בעזרת ה' בלי נדר.

שבוע קשה ולחוץ בעזרת ה אחזור לעדכן קבוע כולל השלמה של שבוע שעבר

תודה השם הטוב שאתה שומר עליי נקי כבר 48 ימים ברצף אני אוהב אותך!
אני עבד השם. תמיד.