ברוכים הבאים, אורח

יומנו של אפי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3

נושא: יומנו של אפי 1442 צפיות

יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149843

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

אהלן חברים,
מה נשמע?
אתם כנראה כבר מכירים אותי.
מודה ומתוודה, הייתי עסוק עד עכשיו בעיקר בנתינת עצות. לא מספיק מביא את עצמי לפורום. 
אני רוצה לחשב מסלול מחדש.
קראתי בתהילים פסוק שמאוד דיבר אלי. המדובר הוא בתהילים כה,יח - "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי".
מה כל כך דיבר אלי? כי בעצם רמוז כאן שיטת העבודה שאליה התחברתי לאחרונה - SA.
בצורה מליצית אני יכול לומר שהיה נראה לי כאילו כתוב ראה עניי ועמלי וSA לכל חטאותי........
אני רוצה כאן לנסות [מעניין כמה זמן יקח הנסיון] להביא את עצמי בפורמט מלא.
עברתי מס' תהליכים בחיי לשיפור בתחומים מסוימים. ההנחה שלי היא, שמסיבה זו [שאני לא מביא את עצמי מספיק לחדר הטיפולים] אני לא מספיק מצליח.
ביי חברים לבינתיים, נתכתב עוד בהמשך

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149848

תעלה ותצליח, למדתי לפני כמה ימים אדם ראה את בייל גייטס ווורן באפט אז היו הכי עשירים בעולם (גם היום לא חסר להם) האדם שאל אותם מה הסוד שלכם איך הגעתם למה שהגעתם? ענו לו מהר ואת אותה תשובה מילה אחת.
פוקוס! מילה קצרה אבל חשובה כל כך, היום יש יותר הסחות דעת מכל ההיסטוריה, צריך לדעת מה עיקר ומה תפל.
לבדוק כל רגע אם מה שאנו עושים מועיל או מזיק. המשך יום טוב ונקי

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149849

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

היי חברים,
אני רוצה לשתף שהרבה דברים אני רוצה לעשות ולא עושה מחשש לתגובות מסוימות מהחברה.
בחסדי שמים, לפני כשבוע וחצי קיבלתי משרה שחתרתי אליה זמן רב מאוד. אני לא יודע לומר בדיוק כמה זמן, אבל לא מן הנמנע שמדובר בעשרים שנה [אני בן 33, החל מיום שלישי השבוע למי שזוכר].
המדובר הוא בתפקיד מורה במקצוע אשר אותו סיימתי ללמוד לפני כשנתיים. האנרגיה של ההוראה שהיתה אצורה בתוכי מגיל צעיר, קיבלה כעת ביטוי כשהתקוה שלי היא להתקדם בתחום.
אם הכל כל כך טוב, אז מה הבעיה?
אז זהו שיש אנשים שמיד "מציעים" לי להעביר אליהם את מעשרות הכספים מהמשכורת וכו' וכו' או כל מיני ביטויים שרחוקים מהמושג בשפה העברית שהושאל משפת האידיש 'לפרגן'.
אני רחוק עדיין מלחפש תשובות לשאלות מעשרות הכספים.
התחושה שלי היא שאני חנוק עם הרגשות שלי. 
התחושה הזו של בעל מקצוע שצריך להעביר כל יום יותר משעתיים בתח"צ להגיע לעבודה, ובסופו של דבר לראות מה נשאר בתלוש מכל הסיפור, למרות מה שסיפרו לי בהרשמה ללימודים לפני 6 שנים על הביקוש הרב, ושיחטפו אותי עוד באמצע הלימודים וכו' וכו', היא תחושת החמצה מאוד קשה.
אולי יום אחד אני אשאב מכם כח לחפש ברצינות עבודה אחרת. 
אני לא סתם כותב את זה כאן. ככל שיהיה לי יותר סיפוק, יהיה לי יותר כח ללחום את מלחמת היצר.
אני לא רוצה להאשים את יועצי הלימודים שהיו אז, אני יודע שזה לא יביא אותי לשום מקום.
תוך כדי כתיבה אני נזכר בסיטואציה שמעלה בי חיוך. הילד שלי, בגיל 3, רצה להביא כוס מים למיטה. אני לא התלהבתי מהרעיון, אבל הוא התעקש. כעבור דקה הוא מבשר לי שחלק מהמים נשפכו. אמרתי לו, פעם הבאה תזהר. ואז הוא ענה לי, אני נזהרתי! אמרתי לו, טוב, אבל פעם הבאה תיזהר יותר. עונה לי, נזהרתי יותר!
הבנתי, שקשה לו לקבל את העובדה שהוא אשם בזה. וכעת אני מגלה שזו תופעה שקיימת אצלי בבית לא רק בגיל 3 אלא גם 33...............

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149850

הבעתה את עצמך כל כך יפה רהוט וקליט אתה אדם ברמה אני לא אומר את זה בלי להכיר אותך פשוט די להכיר אותך מהמקלדת
אז דע לך שאתה שווה המון והערך שלך טמון בך ולפי הערך שתכיר את עצמך וכי לא כך אמרה התורה ונתן ערכו לפי אשר תשיג ידו
אז אין סיבה שלא יהיה לך סיפוק מעצמך ובעז''ה אתה תמצא את הדבר הטוב ביותר עבורך שיוסיף לך סיפוק
תמסור לילד שלך בן השלוש דרישת שלום הוא נשמע ילד נבון כמו אבא שלו

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149876

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

היי חברים,
אני רוצה לספר לכם שאתמול הרגשתי מאוד רע עם עצמי.
לפני 8 שנים אשתי עבדה במעון באזור מגורינו, ואני כבעל מסור [או יותר נכון משועמם] בשנה ראשונה עוד לפני שהגיעו הילדים הייתי איתה מתי שהיתה לבד במעון [בלי עובדות נוספות].
היו מגיעים ילדים, וכשהגיעו עם האמא היה זה עבורי לפעמים טריגר. באחת ההזדמנויות הגיעה אשה שמסיבה מסוימת שלא נעים לי להעלות על הכתב היוותה עבורי טריגר. ואני מדגיש, מדובר על משהו שנמשך בערך חצי דקה והתרחש לפני 8 שנים, וזכרון זה לא עוזב אותי.
אתמול, הילדים שלי הלכו אליה אחרי החיידר בגלל שאשתי יצאה מחוץ לעיר וחזרה מאוחר. אני העדפתי לשמור על ניתוק 'על מלא'. אלא שהייתי צריך להתקשר אליה כדי לשלוח את הילדים חזרה. השיחה אמנם היתה עניינית ולא רגשית, אבל המחויבות שלה [ושל עוד נשים בסיטואציה דומה] לומר שהילדים היו ממש מקסימים, לא היתה לי נעימה. הרגשתי שוב את נקיפות המצפון על הג'וקים בראש שלא עוזבים אותי.
אנא עצתכם!
באחד הצעדים, או באחת המסורות, כתוב משהו על הנושא של להתוודות בפני מי שחטאנו כלפיו. מי שמכיר ויכול לדייק לי את המסר הנ"ל, יבורך.
אוהב, אפי

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149877

אפי היקר!
כאבך וצערך כואבים לי, ההתמודדות שאתה מתאר היא קשה ביותר,
ויתכן שיותר מעצם הקושי של התאווה, הקושי העיקרי מגיע מעצם העניין שאתה מרגיש אשמה, בזה שאתה נמשך לאשה זרה, אני מתאר לעצמי שזאת הרגשה נוראית ואבודה,ההרגשה הינה אבודה, משום שאי אפשר לשתף אותה אפי' ברמיזה אם מישהו שאתה מכיר,

מה אני הייתי עושה במצב שלך?

הייתי שם את כל הדגש על המציאות של התאווה,
כלומר, מכיוון שעצם המשיכה, היא איננה באשמתך כלל וכלל, ואין לך שום קשר לעצם המשיכה להוויתה ולהיווצרותה,
אלא היא מגיעה ממקום טבעי לחלוטין, מהמקום הטבעי של משיכה בין מין למין, משיכה שהיא טבועה בבריאה, רק שהטבע לא בדיוק מודע לכך שהיא ואתה לא קשורים, ולא יהיו קשורים בכל דרך, כך שהמאמצים שלו הם לשווא...

ברגע שאתה מתחבר לטבע שלך, אתה חי הרבה יותר טוב עם הרבה פיתויים והסחות,  נכון שזה מרגיש זוועה להמשך לנשים שאתה מכיר מהסביבה שלך, אבל כאמור, זה לא אתה, זה הטבע במלא תפארתו! זה משיכה שהיא קשורה למציאות הטבעית שלנו, ולא אלינו ספציפית, ועל זה צריך להיות עיקר הדגש.

ואגב המשיכה לנשים זרות היא איננה יכולה להעלם ללא סירוס,
ומי שחושב שקיימת מדרגה שבה אין יותר משיכה לנשים זרות, שימשיך לחיות באשליות, זה דבר שהוא מושרש בטבע האנושי, והטבע האנושי אינו מבדיל בין אשתו לבין אשה זרה נשואה...

מה שאנחנו משנים זה את עוצמת השליטה של התאוות עלינו, כמו שגמילה מסיגריות איננה גורמת לגמול שנגמל, לא לאהוב יותר סיגריות, אלא רק משחררת אותו מכבלי ההתמכרות, כך גם אצלינו.

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 3 שבועות #149885

אפי היקר,
אוהבים אותך מאד, תודה על הכנות.
מה שיכול לעזור לך כאן זה הכלי של תפילות שמופיע בסוף הספר הלבן.
תתפלל עליה שיהיה לה את כל הדברים שהיית רוצה שיהיו לך, זה יכול לקחת 20 שניות, אך אם עושים את זה עוד פעם ועוד פעם, זה משחרר, ויש בזה גם כפרה.

בהצלחה 

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................


מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן.          הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן.      המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 2 שבועות #149921

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

היי חברים יקרים!
ברוך ד' אני מרגיש שיפור ניכר בנושא שליטה במחשבה ובעינים. ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות !!!!!!!!!
אבל--
אני מרגיש פתאום שבשאר ההתמודדויות שלי יש נסיגה בחשק להתמודד. אם זה אכילה רגשית, אם זה גירודים עד זוב דם, אם זה בלימוד התורה.
ספרו לי אם אתם מכירים את זה ואם ידוע לכם איך אפשר למנף הצלחות לשאר מעגלי החיים.
וגם אם יש לכם את הנוסחה לפדבק את עצמי על התגברויות. [חוץ מאשר לומר אפי אתה גדול ולשכוח מזה אחרי דקה].

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 2 שבועות #149922

6925 מזדהה איתך לגמרי אשמח לעזרתך גם ואשתף אותך בהרגשות שלי בענין
א' זה מוכר דיכוי דחפים מצריך הפעלה מחדש של המערכת. ליצור גורמים חדשים לעורר אותך.
אני אשתף אותך על סוג טריגר מענין הקשור לנושא
אנחנו מכירים את הטריגר שבא להפיל אותך
מה דעתך להכיר טריגר חדש וזה מה שאתה חווה לכאורה
עובר לי מחשבות לפעמים אתה זוכר את ההתרוממות שהייתה לך אחרי נפילה איך התחזקת בשביל לברוח מהאש
ודווקא אהבתי את הפרק זמן ההוא של האלול באמצע השנה. ואני משתוקק לזה ואולי באופי שלי אני נע לפי דחפים אני צריך אנדרלין
'' אז יאלה תיפול עוד פעם לא בשביל ליפול אלא בשביל לקום ירידה לצורך עליה ''
בקיצור מה אתה אומר על תהליך כזה זורם אם זה
פשוט שלא...
אם זה חלק מתהליך הריפוי כדאי ההתמודדות
אין לי באמת מתכונת ברורה עבורך
אבל אם חכמה אין כאן זקנה אולי יש.
אני מניסיוני
א' סוגר את עצמי בתוך מסגרת שמחייבת אותי בסדר יום מסויים ובזה אני חייב לעמוד בהכרח המציאות
ב' זה לא חייב להיות מקסימלי
ג' תיקח פרקי זמן קצרים שאתה יכול לעמוד בהן כדי שבמודעות שלך תכיר שאתה יכול או לחילופין שתחנך את ההרגלים שהם במסלול חיים חדש
בסופו של הדבר אין הדבר תלוי אלא בי ומאחל הרבה הצלחה

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 2 שבועות #149923

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

אם אין הדבר תלוי אלא בך, אז יאללה, תשחרר אותי מזה וזהו!!!!!!!!
סתם בצחוק........
תודה על ההשקעה והכתיבה. לוקח לתשומת ליבי.

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 2 שבועות #149945

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

השבת האחרונה עברה עלי בתחושה טובה מקודמותיה.
אקדים ואומר שאני מתמודד בנושא אכילה רגשית ועודפי משקל ושומן.
בשבתות הקודמות התקיים קידושא רבא בבית הכנסת שלי. ואני באתי "רק" לכבד את בעל השמחה, ו"רק" ללוות את הילדים שלי, ו"רק" לעזור לסדר, וממש על הדרך טחנתי, וטחנתי, וטחנתי. ניסיתי להעלות את תרגיל 213 מעומק הזיכרון, וזה לא הלך.
בשבת האחרונה, הלכתי לשבת חזנות עם מקהלה [לכבוד שבת שירה] ושם יכולתי להנות בלי נקיפות מצפון. אני מצאתי בחדר הצדדי של בית הכנסת קלסר תוי נגינה והחלטתי 'לפלח' לעצמי אותו לכמה דקות. עקבתי אחרי ביצועי המקהלה תוך כדי שאני עוקב אחרי התוים. זו היתה חויה לימודית מדהימה בשבילי, לשמוע דקויות ולזהות שהן מתוכננות מראש. בנוסף בני הגדול בן ה-7 הגיע איתי, כך שיכולתי לשתף מישהו יחד איתי [הוא בקושי הבין, אבל לי זה הספיק........]

נכון, אני מניח שלא חדש לכם הנושא של צמצום טריגרים [וגם שזה קיים בעוד סוגי תאוות חוץ מזו שלשמה התכנסנו].

הבעיה היא שהיום ראיתי סרטון של מישהו שמשום מה נפתח בסינון שלי. נכון, לא ראיתי שם דברים נוראים. וגם החלטתי שאם אראה שם דברים בעייתיים מיד אסגור את הסרטון. הבנתי שאם הסרטון נפתח לי כנראה שהוא בסדר. איכסססס... אני מתבייש שיש לי כאלו מחשבות............. ברוך ד' שהצלחתי למצוא את דרך המילוט מהמדרון, ולסגור לפני שהגיעו הדברים הנוראים. השאלה היא האם אני צריך לאפס לעצמי את הספירה של הנקיות בגלל זה.
חברים, אני קצת לא מרוכז. קצת כותב בבלגן.
אם יש מי מכם שמכיר את תרגיל 213 ומסכים לספר לי ולחברים על יישום אישי שלו, כלומר, על יציאה ממעגל התאווה כאשר כבר התחיל להכנס לתוכה, אשמח אם ישתף כאן.
המטרה שלי היא לנסות לשכפל הצלחות של אחרים. אנא שיתוף פעולתכם.
זה לא חייב להקרא תרגיל 213. זה יכול להקרא בלשון הגמ' שבת לא: "דרש רב עולא מאי דכתיב {קהלת ז-יז} אל תרשע הרבה וגו' הרבה הוא דלא לירשע הא מעט לירשע? אלא מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?!"
ביי חברים, אוהב אתכם

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 2 שבועות #149993

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

חברים, אנא עידודכם!
יש לי משימה לא קלה בכלל.
אתם מן הסתם שמעתם בעבר על אנשים שהסתבכו עם מע"מ בעקבות ניצול לרעה של כח השפעה.
[מע"מ זה לא רק מס ערך מוסף, זה גם מעשים מגונים].
אני קיבלתי לאחרונה תפקיד של הוראה ואני מרגיש שאני צריך להחזיק את עצמי בציפורניים כדי לא לנצל את כח ההשפעה שלי לרעה.
חשוב לי להדגיש, אני לא מדבר על מעשים שיכולים להכניס אותי לכלא. אני מעביר קורס לבוגרים ולא לילדים והסיכוי שיתחיל משהו ולא ייגמר מיד הוא רחוק. החשש שלי הוא ממעשים או ביטויים שנותנים לי תחושה חמימה [ולאו דוקא במובן החיובי] וגורמים לי לריגוש אסור.
כן, אני יודע שאני צריך פשוט להימנע מכל כניסה ראשונית לסיטואציה כזו. אבל אני צריך בשביל זה כוחות ואני מבקש להיעזר בכם בזה.
הפיתרון של לברוח מהתפקיד הזה כמו מאש לא כל כך רלוונטי עבורי כך שאין צורך להציג אותו.
תודה, חברים יקרים ואהובים!

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 1 שבוע #150028

  • haimke
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 123

אפי היקר!
לברוח מהתפקיד הזה זה פשוט לברוח מהחיים, זה לא יעיל ולא ישים אא"כ ח"ו זה פוגע במישהו שאז אין ברירה
העצה שלי עד כמה שחשבתי על זה
תאר לעצמך מה יחשבו עליך האנשים האלה שאומרים לך תודה ומילים חמות אם הם ידעו איזה מחשבות רצות לך בראש?
תאר לעצמך כמה תהיה גדולה הבושה אם ח"ו תיכשל והדבר יתפרסם, הרי אין בושה גדולה מזו וכמעט אין סיכוי שדברים כאלה לא נחשפים, עיין ערך אנשים גדולים וחשובים שהיו בטוחים שלהם זה לא יקרה ולהם זה קרה בסוף

אני במקומך ג"כ לא יודע איך הייתי מחזיק מעמד אבל בתור אחד מבחוץ הייתי מייעץ לחשוב את המחשבות האלה דוקא בזמנים בהם הניסיון לא קיים או חלש, ככה שאתה מחדיר לעצמך בראש את זה ואז כשמגיע הניסיון הוא יותר חלש
זה, בצירוף שהבא ליטהר מסייעים אותו, בצירוף זה שהקב"ה מסתכל עליך ושמח לראות את בנו אהובו נלחם ביצר ולא נכנע, ובצירוף העוצמות שלך, בעז"ה יהיה לך כח להתגבר ולשלוט בעצמך
בהצלחה

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 1 שבוע #150035

  • 9625
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 239

תודה חיימקה. 
תודה על התגובה, על ההשכמה המיוחדת בשבילי [בהנחה שאתה מתגורר בארץ הקודש וכתבת את ההודעה בשעה 4 לפנות בוקר].
לא יודע מאיפה לקחת את זה שיש לי עוצמות, אבל ברור שמשפט זה עזר לי לקבל את דבריך.
אוהב!

כלל בחיים:
במקום לקב!ע, אי אפשר!
תשאל, איך אפשר?
תנסה! מקסימום, תצליח........

9625fe@gmail.com

תגובה: יומנו של אפי לפני 4 חודשים, 1 שבוע #150049

  • haimke
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 123
9625 כתב on 05 פבר' 2024 06:43:

תודה חיימקה. 
תודה על התגובה, על ההשכמה המיוחדת בשבילי [בהנחה שאתה מתגורר בארץ הקודש וכתבת את ההודעה בשעה 4 לפנות בוקר].


לפעמים פשוט קמים מוקדם
עכשיו קולט שכתבתי את ההודעה הקודמת לפני 17 שעות
יאללה לישון, יש עבודה מחר
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3
זמן ליצירת דף: 1.40 שניות

Are you sure?

כן