שלום וברכה,

אני כמו כולם, מנסה להתמודד...
(אציין הקדמה קצרה, אני רווק, עברתי בקצת את גיל 30, גר בבית של ההורים)

ומוצאי שבת זה תמיד הזמן הכי קשה בשבילי. 
אני מרגיש גם איזושהי עייפות פיזית וחוסר ריכוז, כנראה כבדות של אחרי שבת, שמתורגמת גם לעייפות נפשית קלה כנראה. אני מנסה לפעמים לשנות קצת את איך שאני אוכל בשבת או משהו אבל זה לא עוזר, ובכל מקרה, אני לא רוצה שכל פעם שאני עייף ומרגיש ככה זה יתורגם ליצר...
איך מתמודדים עם זה? אשמח לעצה!
אני מרגיש כאיילו כבר כמה שעות לפני מוצ"ש אני מרגיש את זה מתחיל להיווצר, וכשמגיע מוצאי שבת אני כבר רואה את הנפילה עומדת להגיע. ואני יכול קצת למרוח, לדחות, לעשות דברים אחרים... אבל בסוף אני מגיע לאיזשהו רגע שבו הנפילה מגיעה. איך יוצאים מזה?

אציין שבימים אחרים אני לא מרגיש שזה רודף אותי ככה. לפעמים כן יש לי פתאום איזה משהו מעין זה ביום אחר, אבל במוצ"ש זה כמעט קבוע, וזה בעוצמה גבוהה...

אח שלי היקר ימלך תודה על השיתוף!
אני תמיד רואה בעצמי שכאשר יש לי זמן פנוי אני מתחיל להתמודד עם זה, על כן אני מכין את עצמי מראש ועושה שיעורי בית. אני עושה כושר ,וכושר חזק, בשביל לשחרר כמה שיותר אנרגיה החוצה ובכך הרצון יורד.. להפגש עם חברים זה תמיד טוב. למצוא פעילות קבועה במוצאש.. זה אחלה ממש, לקחת איזה קורס קטן, חברותא כל מה שאתה מרגיש משמעות וכיף לגביו. לשמוע שיעור טוב. פודקסט מענין. לפנק את עצמך בארוחה טובה גם טוב.

טוב, אז אני מגיב לך ממש הרבה אחרי, אני חושב שלקח לי בעצמי זמן להצביע במדויק על למה התשובה הזו לא מספקת אותי, ולהבין שבעצם זה קשור להרבה מעבר למוצ"ש.

אני בן אדם יחסית די שקט, מאז שאני ילד. לא אהבתי יותר מדי אטרקציות, לא הייתי מעורב מדי במפגשים חברתיים, ללכת להוא ולפגוש את ההוא, לא שיחקתי כדורגל, ולא שום דבר דומה. בתור ילד הייתי ממש מופנם וסגור, ועכשיו אני כבר לא, אבל עדין אם אתה שואל אותי איך אני מעדיף לבלות - אז כנראה שמשחקים בבית (בין אם משחקי קופסה או מחשב) אני אעדיף על פני משחקים ובילויים בחוץ.
באופן טבעי, המציאות הזו שמה אותי הרבה לבד. הרבה לבד, הרבה משועמם. אין לי גם כל כך למי לפנות לצאת איתו ביחד לאיפושהו... מרגיש קצת תקוע.
בזמנים מסוימים זה חזק יותר, אני גם מרגיש תקוע יותר לפעמים. בכללי אני כיום חי בבית של ההורים, ויש לי חדר משלי.

בקיצור, אשמח מאד לעצה איך להתמודד בתוך העולם השקט מדי שלי...

מה איתך אחי.
אני יכול קצת להבין על מה אתה מדבר שיש לך את הפינה שלך ואתה לא ממש מעורה בחברה, ונראה לי שזה בדיוק העבודה שלך לצאת יותר להכיר יותר לצאת ממקום הנחות שלך וזה אמנם קצת קשה אבל אפשרי וזה ישחרר אותך מהלבד וגם מהלחצים שמביאים טריגרים. אני לא מטפל מספר לך מה עזר לי. הייתי צריך לצאת מעצמי וראיתי הרבה טוב.
בהצלחה אחי