255 ימים.
אתמול נפקדתי בגעגוע לימים ההם. פתאום התחילו לי מחשבות שהדבר הזה היה נחמד והדבר הזה היה נחמד.
מכיוון שאני במרחק יחסית גדול מהם, ניצלתי את ההזדמנות לנטר ולתעד את תהליך החשיבה שלי.
אני רואה שהמחשבות שחשבתי ברגע הראשון לא דומות למחשבות שחשבתי 10 דקות אחרי זה. ברגע הראשון הגעגוע הוא למשהו שאינו קשור לפורנוגרפיה בכלל, אלא באופן עקיף מאוד. המחשבה שאם היה לי רק את זה היה לי טוב. ואז אני שוב מציץ מהצד על המחשבות שלי כעבור 10 דקות וכאן אני כבר מביע צורך בצד הרך של הפורנוגרפיה, משהו שאפשר לראות בכל סרט, ועדיין, כבר יותר ממה שהיה קודם. ואז אני שואל את עצמי, האם בשלב חשיבה זה הייתי נהנה עדיין מהדבר הלא פורנוגרפי כלל שחשבתי עליו בהתחלה? והתשובה היא, זה כבר לא מעניין.
אם הייתי ממשיך עוד 10 דקות כבר היה משהו יותר חמור, ואז הרך כבר לא היה מעניין. אבל בנקודה הזו התנערתי והמשכתי בחיים שלי. בתקופה זו בחיי אני מרגיש רחוק מלפעול על מחשבות כאלו. אבל אני גם יודע שאם הן תהפכנה לשכיחות יותר, המלחמה תהיה קשה.
כמה מוזרות וערמומיות הדרכים שאני מוביל את עצמי לרע.
ולמרות המודעות הזו, אני עדיין שואל את עצמי. והדברים המותרים האלו שאני רוצה, כשהם לעצמם לא או״פ, יש להם מקום? ואולי זו שאלה טיפשית כי חזיתי אתמול בעיניי שכלי כיצד הם שער הפותח לשביל אל הגיהנם.
