זה באמת מוזר, אבל אולי יש הסבר פשוט.
יכול להיות שאחרי קרוב לחודש שהתרחקת מהדבר הזה אז אתה לא כל כך שקוע בזה, ומרשה לך לעשות יותר חשבונות של כדאי או לא כדאי, שווה או לא שווה. אם יש פיתוי ממש ״שווה״ קשה להתנגד, אבל אם יש כבר חשבון לא לעשות את זה - אז מוותרים.
זה כבר רווח שזכית בו מזה שהתרחקת לתקופה.
במצב שהיית שקוע בתוך הבוץ היום יומי - אז הכל הולך, לא דופקים חשבון של כדאיות, זה פשוט ״מה שעושים״, אם רבע שעה אז רבע שעה, כאילו אין מה להפסיד. אז גם הדחף נכנס בלי שיש מעצורים בדרך.